מלכודת הדבש של מסי: הכיעור של הכדורגל העולמי מתגלה שוב

זוכרים כיצד ג'ורג'יניו ויינאלדום כמעט חתם בברצלונה במאי, אבל העדיף לבסוף את ההצעה של פריז סן ז'רמן כי נמאס לו מהסחבת במשא ומתן עם הקטלונים? הקשר ההולנדי מרגיש כיום בר מזל, כי התברר שלהבטחות מנהלי בארסה לא היה כיסוי כלל. ברצלונה לא מסוגלת להחתים אפילו את גדול כוכביה בכל הזמנים, כשחקן חופשי, גם אם ליאו מסי היה מוותר לחלוטין על שכרו.

לעומת זאת, בבירת צרפת לא יכולות להיות בעיות כאלה. הכסף נשפך כמו מים, והכנסות העתק מובטחות לכל שחקן ושחקן. ויינאלדום יכול לשחרר אנחת רווחה. לו היה מגשים את השאיפה הראשונית, הוא היה מוצא את עצמו במצב דומה לקון אגוארו, שלא ידוע מתי אם בכלל יוכל המועדון לרשום אותו – וכבר מתכנן נתיבי בריחה. ויינאלדום כבר החל את העונה בראש שקט. מבחינה כלכלית, הוא בהחלט במקום הנכון.

אחריו באו, בהעברות חופשיות, גדולים ממנו. ג'אנלואיג'י דונארומה, אחד השוערים הצעירים הטובים ביותר בתבל, סיים את חוזהו במילאן – וחתם הישר בפריז. סרחיו ראמוס נזרק על ידי פלורנטינו פרס מריאל מדריד אחרי שמערכת היחסים הטעונה ביניהם הגיעה לפיצוץ – וחתם אף הוא בבירה הצרפתית. ועכשיו גם מסי נוסע לשם. דומע ושבור לב אחרי שרצונו להישאר בברצלונה לא התאפשר, אחרי ששמע הבטחות סרק במשך חודשים, גם הפרעוש בחר באופציה הבטוחה ביותר בשוק. סן ז'רמן היא אי של יציבות בעולם סוער של קורונה וקריסות כלכליות. הרגולציה לא חלה עליה, משום מה, ולא ניתן להתחרות איתה יותר. אחרי ששברה את השוק והעלתה מחירים לממדים לא שפויים בעסקאות ניימאר וקיליאן אמבפה, היא קוצרת עכשיו את הפירות ומלקטת כוכבי על חינם.

האם הקטארים שאפו להגיע למצב כזה בדיוק לפני עשור, כאשר רכשו את השליטה במועדון האטרקטיבי ביותר של צרפת, אשר סבל מעשורים של לוזריות? המטרה המוצהרת הייתה להפוך את סן ז'רמן לאחת הקבוצות הטובות בעולם, והיא הושגה במהירות, גם אם זכיה בליגת האלופות טרם הגיעה. התחרותיות בליגה הצרפתית נפגעה קשות, ורק התארים של מונאקו ב-2017 ושל ליל בעונה האחרונה הצילו אותה משעמום מוחלט. עכשיו, כאשר מסי מצטרף לחגיגה, גורל האליפות בצרפת ידוע מראש, ובינתיים לא רק האוהדים, אלא אפילו אנשי המקצוע ברחבי המדינה יוצאים מגדרם.

ואולי אפשר להבין מדוע החתימה של גדול שחקני תבל בליגה הצרפתית גורמת לאנשים אושר, אבל היא מתאפשרת רק כי המבנה הפיננסי של עולם הכדורגל נשבר ללא תקנה. ממשלה זרה, בעלת מאפיינים בעייתיים במיוחד, השתלטה ביד רמה לא רק על הכדורגל הצרפתי, אלא על הכדורגל האירופי והעולמי. קטאר מארחת את המונדיאל הקרוב בניגוד לכל הגיון בריא, והיא גם כמעט היחידה – למעט מספר מועדוני פרמייר-ליג אשר נמצאים אף הם בבעלות זרה – שמסוגלת לגייס לשורותיה כוכבים ברמה עולמית. מסי לא הגיע לסן ז'רמן מרצונו החופשי. הוא נדחף לשם כשהוא לא מסוגל להפסיק לבכות. הדמעות במסיבת העיתונאים מציגות את התמונה האמיתית, וכל מי שאוהב את המשחק צריך להיות מודאג מאוד מההתפתחויות.

בטווח הקצר מאוד, הליגה הצרפתית כולה עשויה להרוויח. תחשבו על קלרמון, שעלתה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה ועשויה לפתע להיות הקבוצה שתתמודד מול סן ז'רמן במשחק הבכורה של מסי. קשה לדמיין יחסי ציבור טובים יותר למועדון כה צנוע, ובאופן כללי הזרקור יופנה לפריז הרבה יותר מאשר בעבר. עם זאת, ההילה הזו תחלוף במהירות, גם בלי לקחת בחשבון את העובדה כי מסי כבר בן 34. הסיבה לכך פשוטה – הדורסנות הפיננסית והספורטיבית הזו גורמת לאנטגוניזם. זה היה נכון לפני בואו של מסי, וזה נכון שבעתיים אחרי הקיץ המדהים שחוותה סן ז'רמן. היא עשירה מדי, שמנה מדי, חזקה מדי, ובמקביל לחלוטין לא אותנטית. זהו פרויקט מלאכותי שנועד להעניק לגיטימציה למדינה שתומכת בטרור.

את הלגיטימציה הזו קיבלו הקטארים באופן מלא. כאשר קיבל מסי את ההחלטה לחתום בפריז, הוא אפילו לא נדרש לחשבון נפש. שאלות מוסריות לא הופנו אליו, ולמה שזה יקרה? רבים מאוד כבר עשו את הדרך הזו לפניו, ועוד עם חיוך רחב בניגוד אליו. ואולם, ייתכן שדווקא פרשת מסי תגרום לשינויים מהותיים וקריטיים בענף, אשר יצליחו להקטין את העוצמה הכלכלית של המפעל הקטארי. כי אם מסי, שמעורר רגשות אותנטיים בקרב האוהדים ברחבי תבל, יכול לשחק רק בסן ז'רמן, לא ניתן עוד להתעלם מחוסר השוויון הקיצוני. במתכונת הנוכחית, הכדורגל בדרך לפיאסקו מוחלט. המגמה הזו תעורר זעם, אולי אף בעוצמה גבוהה יותר בהשוואה לרעיון סופר ליג שקרס באפריל בגלל התנגדות ציבורית עזה. ההתנגדות להרס שזורע הכסף הקטארי תהיה ראויה לא פחות.

הדמעות של מסי יכולות לגרום לשינוי תודעתי חיוני. הרגולציה חייבת להיות נוקשה יותר, והפיקוח חייב להיות הדוק הרבה יותר – כי רק כך יימנעו קריסות כלכליות מפלצתיות נוסח ברצלונה מחד, ופרויקטים בסגנון סן ז'רמן מאידך. זו הדרך היחידה להציל את הכדורגל, כדי שמסי הבא יוכל לבחור בעצמו היכן לשחק במהלך הקריירה. כל עוד המצב הנוכחי נמשך, כל השחקנים פשוט יכולים לסיים את החוזה ולבוא לפריז. הגיע זמן לשים לזה קץ.