לבלומפילד החדש הגעתי הבוקר (רביעי) בנסיבות אחרות מאלה שהגעתי אליו לראשונה באפריל 1972, אבל מאותן סיבות: היעדר חניה סביב האצטדיון. בגלל הנוף האורבני האופייני לסביבה – מוסכים ובתי מלאכה – לבלומפילד, ל'באסה' שקדם לו, וגם לאצטדיון בלומפילד + שם של חברה מסחרית (מי שתשלם יותר), יש מראה מתנשא. מגדל המים של 'באסה', התחלף בעמודי התאורה הייחודיים, ומיוחד היום בזכות הקשתות המרהיבות. אם 'סמי עופר' דומה לחללית שנחתה במנחת מסוקים מבודד, בלומפילד הוא מבנה שמתרומם מהסחלה שסובב אותו. הכי קרוב לזה שאני מכיר הוא אצטדיונה של בואבישטה בשכונת 'בסה' בפורטו, רק ששם מדובר בשכונת יוקרה, וכאן מדובר במכון הדרום.
אבל אם 'סמי עופר' הוא אצטדיון שלם ויפה יותר, בלומפילד מרשים יותר בבלומפילדיות שלו, שנשמרת באופן מרגש. בתוכו אתה מרגיש בלומפילד כפול שניים. אותה צורה ארכיטקטונית רדיאלית, נטולת המון סממנים, אבל כאילו יד נעלמה הכפילה מושבים בתוכנת פוטו שופ. צבע הכסאות הוא כשל צבעיה של הכח מכבי ר"ג, כי מישהו כנראה החליט שלא היא ולא ווסטהאם יזכו להגיע לכאן אי פעם.
מי שהגיע לבלומפילד הישן, בשנותיו הראשונות, וברחוב התחייה נפרשה בפניו שורת הרוכלים, או הצל את פניו הסמוקות מזיעה על הדשא של גן כרונינגן או הצליח למצוא למכוניתו פיסת אספלט בחניון הרעוע ברחוב שלבים, שהיו בו זיזים ובורות כמו פה אנושי אחרי טיפול במרפאת שיניים בקווקז – שישכח מזה. ברחוב שלבים מסדרים עכשיו חניון ל-200 מכוניות פלוס-מינוס, מכרונינגן נשארו רק עצי האקליפטוס, ורחובות התחייה ושארית ישראל נהיו צרים יותר מסמטאות ביפו העתיקה. בלומפילד מתפוצץ במכנסיו. השמין, הנעבעך. אפילו 'הנשיקה הצרפתית' נהפכה למסעדה, דקורציה בצבע קרם.
מבנה שמתרומם מהסחלה שסובב אותו. אצטדיון בלומפילד (דני מרון)
מי שהתרגל למשפט "בשש תשב אתה…בחיים שלא תקנה לי שער 9, לא רואה כלום מהקרן, וכולם שם אוהדי בית"ר", שיידע שהכניסות החיצוניות לשערים 5 ו-11 הן עכשיו מול דרך הקרן, והכיסאות שם מתקפלים. יש מספיק רווח כדי ש"מי שלא קופץ אדום/צהוב", יצליח לא לשבור כלום, אבל גם אופציה כזו נלקחת בחשבון, ולכן כל קבוצת כסאות מחוזקת כמו היסודות של הכותל המערבי.
באצטדיון תחושה של כוורת. עובדים פה מאות פועלים בשלוש משמרות. באתר בנייה רגיל עובדים 50 פועלים מהבוקר ועד לאחר הצהריים. בבלומפילד עבדו הלילה, באשמורת האחרונה, 100 פועלים: 50 שתלו דשא, 50 ניקו אבק. מכניסים מכונות קולה לאח"מים, נכנסים ויוצאים אנשי כיבוי אש, משטרה ותמ"ת, מהנדסים, קבלני משנה. יותר אנשים בבלומפילד בשעות היום מאשר במשחק בין רעננה לקריית שמונה בשעות הערב. אצטדיון שהיה אמור להיבנות תוך ארבע שנים, נבנה תוך שנתיים ושלושה חודשים, והדד ליין – עוד 10 ימים משחק פתיחה – יושב כמו אבן רחיים על הצוואר.
האצטדיון יהיה מוכן למשחק, לא בטוח איזה אישורים הוא יקבל, כמה קהל יורשה להיכנס בו, והאם תגיע או לא תגיע בזמן מכונת הקרח לחדרי ההלבשה. גם החיפוי יושלם בתחילת 2020, ואולי יהיה אבק על הכיסאות המרופדים מתחת לתאי הצפייה, אבל הכל בסוף יסתדר. אתה רואה את זה בעיניים של האדריכלית, יולי ויטנברג, או באלה של מנכ"ל היכלי הספורט, מאור בנימיני. הם נחושים, הם מרוצים, הם אפילו גאים. בלומפילד תכף עומד, כפול מגודלו המקורי, בעבודה מאומצת אך מאוד מרשימה, שלא זכורה בישראל הפרטאצ'ית, זו של גשר המכביה ורצפת הפל-קל באולמי 'ורסאי'.
עוד לא ברור כמה אנשים יאושרו להיכנס לאירוע החניכה, שמתוכנן להיות אחד משני משחקי הבית שצפויים לו במחזור הפתיחה, אבל מדובר בפיילוט לכל דבר. התכנון הוא לשאטלים שיובילו בשלב ראשון בין 3,000 ל-4,000 צופים, שיזמינו באפליקציה, ב-20 שקל, כרטיס הלוך ושוב לאוטובוס שייקח אותם ממשרד הרישוי בחולון, או נמל תל אביב, או איזור הסופרלנד בראשון ציון. בלומפילד יהיה ידידותי לרכבים דו גלגליים, החל מקורקינטים ועד לאופנועים. בלומפילד – אחרי הרכבת הקלה ובעיקר עד שהיא תיסע – אמור לעשות את מה שרון חולדאי לא הצליח בכל שנות כהונתו כראש עיר: לחנך את הציבור להשתמש בתחבורה ציבורית, אולי אפילו בשבת. אם שני התנאים האלה יתגשמו, תל אביב-יפו תהיה סופית 24/7/365.
בלומפילד אמור לחנך את הציבור להשתמש בתחבורה ציבורית (דני מרון)
הדשא היברידי – דשא שנשתל על תשתית סינתטית – אבל כל האצטדיון הוא היברידי: חצי בלומפילד, חצי אירופה. רואים מכל כיסא כמו שצריך, רק קצת רחוק; האקוסטיקה נפלאה, גם בחללים, יש אוויר צונן שמפלח את הלחות, אפילו יותר טוב מזה שהיה באצטדיון הקודם. ויש הרבה חללים גדולים, יהיה מקום. רק אין חדר VAR, וספק אם יהיה.
כל יום שמים פה 2,000 מ"ר דשא. יסיימו מחר. ישאירו בפארק דרום משתלה של שני דונם, למקרים שיהיו יותר מדי חורים לסתום. רעיון מבריק הגה מנהל האצטדיון, איתן שור: לגדל את הדשא של בלומפילד במקביל לעבודות התשתית האחרות. לאצטדיון רגיל היה לוקח ארבעה חודשים מסיום העבודות ועד שהדשא היה צומח, כאן ייקח יומיים מהרגע שיונח הדשא, ועד שיהיה אפשר לשחק עליו. איך הדשא? בואו נגיד שמזכיר את זה של שנות ה-80. אחרי שזרוע החורף, צפוי שדרוג מהותי. הדשא הזה יזכה למכונות UV שידמו שמש, כמו באצטדיונים הגדולים באירופה, כדי שגם בימים החורפיים הוא יזכה למנה הסולארית שלו.
המשטרה עוד מגמגמת בעניין אישור הפתיחה, והקיבולת. הקצין ג'רסי חושש מאתרים פתוחים, וענייני חרום, ובין הצדדים המעורבים יש אווירה כמו לפני דרבי. בינתיים ג'רסי מצטלם על רקע היציעים, כי גם הוא יודע שיהיה קשה להגיע לבלומפילד ולהצטלם בזמן אמת.
מה שכחנו? מה שהם שכחו: גג. אז תשכחו מגג היקפי סטייל סמי עופר, ואפילו מכאילו גג היקפי, נוסח טדי. אם יהיה בבלומפילד גג יום אחד, הוא יהיה כמו בנתניה: על בסיס הקונסטרוקציה הקיימת. יכסה 20 אלף. האולטראס יקפצו בכל מזג אוויר. גם את זה לקחו בחשבון.
האולטראס יקפצו בכל מזג אוויר (דני מרון)
(דני מרון)
(דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?