התגעגענו: מכבי חיפה מקרינה את הדנ"א של המועדון ומזכירה את תקופת גרנט

1. מעבר ממשחק בין ליברפול למנצ'סטר סיטי למשחק בין הפועל כפר סבא להפועל חדרה עשוי לגרום לוורטיגו. לתחושה שב"הוט" מפקסלים את המשחק. לעבור בחזרה לסמי עופר, זה כמו לחזור לאנפילד. טוב, הגזמנו קצת.

מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים זה דרבי המרגשות. שתי קבוצות שמשחקות מהר, אבל בהבדל אחד מהותי: בית"ר מכדררת את עצמה לדעת, חיפה מנסה לשחק באופן שקשה מאוד לשחק, בטח עם חומר השחקנים הזה – מהר, בנגיעה, על שטחים גדולים. כשזה הולך, כמו בשער השני של רוקאביצה, זה הופך את ההשוואה לאנפילד להרבה פחות מוגזמת.

החוסרים של בית"ר מפחיתים את כמות השחקנים שמסוגלים לשחק כמו במהלך הנפלא של שער היתרון. החסרונות של בית"ר במשמעת טקטית, או בקבלת החלטות, הופכות את השער הזה לחד פעמי. שלומי אזולאי כבש בליגת העל 70 שערים, את רובם אנחנו לא זוכרים, כי אין שם דריבל, או סיבוב קטלני, או נגיחה מסוגננת. יש שם נגיעה.

רוקאביצה. שער שמזכיר את המשחק באנפילד (מאור אלקסלסי)

להפגיש 30 אלף איש למשחק בקצב כזה, שמסתיים עם ארבעה שערים, זה לא משהו מובן מאליו בכדורגל הישראלי. וזה קרה לנו פעמיים תוך 24 שעות. אנחנו הולכים לקראת עונה נהדרת, גם אם נמשיך להתעקש שמכבי תל אביב גדולה על הליגה. גדולה, ללא ספיגה, 87 אחוזי הצלחה ורק שלוש נקודות ממכבי חיפה. זה "לא פתוח", זה "לא בטוח", אבל זה מבטיח.

2. על פי פרסומים זרים, מרקו בלבול הוא תלמיד של אברם גרנט. נסע אחריו לכל מיני חורים בעולם. לפני 20 ומשהו שנה גרנט לקח פה אליפות – עם מכבי תל אביב – מול מכבי חיפה שהייתה גדולה עליו בכמה אוקטבות. אחר כך גרנט זרע את הזרעים לשליטה המוחלטת של מכבי חיפה בעשור הקודם. הוא עשה את זה בזכות בחירה נכונה של זרים, בשילוב של ישראלים רעבים.

בלבול. הקבוצה שלו מתחילה להזכיר את זו של גרנט (מאור אלקסלסי)

הקבוצה של בלבול מתחילה להזכיר קבוצות של גרנט, אבל גם מתחילה להקרין את הדנ"א של המועדון: המחויבות לכדורגל קטלני, לשחקני הכרעה, למהלכי הכרעה. חיפה היא חוויית צפייה, וזה לכשעצמו כל מה שאוהד מאחל לעצמו. אוהדי מכבי חיפה רבים כל כך כי הם מאחלים לעצמם גם לקחת אליפויות.

מכבי חיפה נגד מכבי תל אביב זה מאבק אליפות שהתגעגענו אליו, כי הוא מאבק על הגמוניה. איזה מכבי שולטת בשיח, בתקשורת, בנבחרת, באצטדיונים, בכדורגל. שני קהלים שמצטופפים כדי לבדוק למי גדול יותר. זה מוציא מהם המון. תראו את הקרב על אנטמן. השיא, לא גיבור העל.

אוהדי מכבי חיפה. מקבלים חוויית צפייה (מאור אלקסלסי)

3. טאלב טוואטחה והמשענת, ערן זהבי והסרט, יוסי בניון והוותיקים, אנטואן קונטה והקריאות הגזעניות. המקום אותו מקום, הגועל נפש אותו גועל נפש, רק הקורבנות מתחלפים. איך מטפלים בזה? מצליבים צילומים ממצלמות אבטחה, מחפשים פרצופים שחוזרים על עצמם, מגישים תלונה, מקבלים צווי הרחקה, חוסמים. ככה טיפלו בחוליגנים באנגליה – חסמו.

4. היו עוד שני משחקים אמש, לעיני כסאות ריקים. בערב כזה, אתה תוהה האם משנתו של ארז כלפון לצמצום הליגה למשחקים כמו בסמי עופר (אבל 8 פעמים בשנה), מקבלת הכשר. ואז נזכר כי כדי להפעיל את המשחקים האלה בסמי עופר, צריך שחקנים שגדלים במשחקים שבהם לוח התוצאות גדול מגוש העידוד. הערב המחתרתי הזה הסתיים כשבני יהודה קרובה עד כדי שתי נקודות מבית"ר ירושלים, רק עם חצי מכמות השערים. האיש המקשר בין האירועים, דולב חזיזה, יסביר זאת טוב ממני.

קונטה. אותו מקום, קורבן אחר (מאור אלקסלסי)