כולם מזלזלים בכולם: טעות השיפוט שחשפה התנהלות מגוחכת

הזימון לוואר הוא חוויה קשה לשופט. מדובר בטקס משפיל, שבו הוא נקרא לעמדת המסך, ומובהר לו בפומבי, לעיני כולם, שהוא טעה. פספס. קיבל החלטה דרמטית שגויה. כבר שהוא מקבל את האיתות, משהו בו מתערער. הביטחון העצמי נפגע. ההוראה לפיה שופט חייב לקבל את ההמלצה של שופטי המסך, היא לב העיוות. שיקול הדעת נלקח ממנו. היתרון שלו כשופט על הדשא מבוטל. הוא לפעמים מתווכח עם אנשי ה-VAR, לא מסכים איתם. לפעמים הוא מרגיש שזה רק מאבק כוחות עם קולגה, אולי סגירות חשבונות, אולי נקמנות. אבל אין לו ברירה. הוא נאלץ להרכין ראש, לקבל את הגזירה, לשנות את ההחלטה. להודות "טעיתי", גם אם הוא בטוח שהוא צדק.

נתחיל רגע מהתחלה: טעויות שיפוט זה דבר שמטריף את הדעת. עבור חובב ספורט אין חורה יותר מאשר שופט שמקבל החלטה שגויה שמערערת את כל השטף של המשחק ומשנה את ההתפתחות הטבעית שלו. זה עוול למשחק. זו פגיעה בטוהר שלו. במהותו הבסיסית שופט נתפס כהתערבות חיצונית גסה, אבל לפעמים הימצאותו מעוותת במיוחד: האיש שאמור להיות אחראי על הצדק הוא זה שמשבש אותו.

הלוואי והיינו יכולים לחיות תחת חוקי השכונה התמימים, שבהם פאול זה כאשר שחקן "דורש" או כשיש איזשהי הסכמה כוללת במגרש, אבל לצערנו הנסיבות הן אלה שכפו על הימצאותם של שופטים. כי הרי לא רק שאין הסכמה וכבוד בין היריבים, הרי שבמקרים רבים אין דבר כזה "צדק" או "החלטה נכונה". תמיד תהינו איך ייתכן ששני אנשים צופים באותם הילוכים חוזרים ומאותן הזוויות, ואחד טוען "עבירה ברורה" והשני צועק "לא נגע בו!" – אבל בשנים האחרונות זה רק מתחדד ומסתבך. כי הנה שני שופטים, שני אנשי מקצוע, שלכאורה מיומנים בעיסוקם ושולטים בחוקה, צופים באותו אירוע – וכל אחד רואה אותו אחרת ומנתח אותו אחרת, והם מתווכחים בשידור חי, באמצע המשחק, ולא פעם מקבלים החלטה שגויה.

אבל שגויה בעיני מי? מערכת ה-VAR רק ממחישה בבירור איך איגודי שופטים ומערכות שכאלה (לא רק בישראל, אלא בכל הענפים, בכל העולם) מתנהלים במשחק כיסאות מגוחך. ההחלטה של יגאל פריד לפנדל לטובת הפועל חיפה מול בית"ר ירושלים, היא כל האבסורד במהלך אחד. השופט ראה מה שראה, וקבע שזו עבירה. שופטי המסך בחנו את ההילוכים החוזרים, חשבו אחרת וקראו לו למסך. הוא התנגד, ונשאר עם ההחלטה שלו. לכאורה ויכוח סטנדרטי, חוסר הסכמה בין שופטים, אבל זה אירוע שמגלם את כל מהותו של מוסד השופטים.

מצד אחד, איך השופט שעל המגרש העז לערער על דעתם והחלטתם המקצועית של שופטי המסך? מצד שני, מיהם אותם שופטי מסך, אם לא השופטים בשר ודם שלפני יומיים שגו במסגרת תפקידם על הדשא? הרי אלה בדיוק אותם האנשים, שטועים שוב ושוב, ורק מחליפים פוזיציה. פעם המילה האחרונה היא של שופט א', פעם של שופט ב', והלא כולם באותה רמה. רוב חובבי הכדורגל מתקשים להבדיל ביניהם.

ולא רק זה, הוועדה המקצועית בעצמה טענה שגם אנשי ה-VAR קיבלו לאחרונה החלטות לא נכונות ועשו עוול וקיפחו קבוצות. אז למה שפריד יקבל את ההמלצות של שופטי המסך בחרדת קודש? הוא עצמו מכיר את הנפשות הפועלות, שביטלו את שיקול הדעת שלו והזמינו אותו לטקס הפומבי, שבו הוא מוזעק למסך ונאלץ לצפות בטעות שלו, כשלמעשה נכפה עליו לקבל את ההחלטה של "האנשים מלמעלה". מיהם בכלל, אומר פריד באותם רגעים. הוא מכיר את מהות העסק.

בנוסף, ההודעה הקבועה של הוועדה המקצועית על זהות הקבוצה ש"קופחה" והביקורת הפומבית שלה על ההתנהלות – היא זו שפוגעת ב"יוקרה" או במעמד של שופטי המסך, ולמעשה נתנו רוח גבית לפריד להתנגד לשופטי המסך. או במילים אחרות, כולם מזלזלים בכולם. למה שיתנהג אחרת.

ואם נמשיך במגמה הזו, הרי מיהם למעשה המכובדים היקרים באותה ועדה מקצועית, שמבקרים מלמעלה את השופטים? גם הם כמובן שופטי עבר, אנשי מקצוע שבעבר הרתיחו חובבי כדורגל עם החלטות שגויות שהכריעו משחקים, חלק מ"תרבות הקליקות" המפורסמת של הארגון, וכעת – כפקידים, עסקנים, אנשי הנהלה בכירים או השד יודע מה – הם מנצלים את מעמדם ואת מושבם בצמרת של שרשרת הפיקוד.

בנוסף, מאחר שהכל זה רק משחק כיסאות, אי אפשר שלא להימנע מדיון על תפקיד המשבץ, שכל תפקידו הוא פוליטיקת כיבוי שריפות, ועליו לזכור את מי מענישים, מי על תנאי, לאיזה שופט יש עבר בעייתי עם איזו קבוצה שקופחה, ולקוות שיש לכולם זיכרון קצר, כי אולי כעת יש שופט אחר על המוקד שמושך את כל האש ואפשר להחליק ולהשכיח את הפרשה הישנה.

כך למשל ההחלטה (העקרונית? הרשמית?) שלא לשבץ את פריד למשחקים של בית"ר ירושלים (לתקופה קצרה עד שישכחו? עד תום העונה? לנצח נצחים?) היא בעייתית. ברור שהמטרה היא לא לייצר מתיחויות מיותרות, אבל זו החלטה ששולחת מסר: איגוד השופטים מודה שיש בעיית אמון בין קבוצה לשופט, משלים עם זה, וכך מערער עוד יותר את האמינות שלו.

כאמור, שופטים בכל ענפי הספורט, גם בליגות הטובות בעולם, הם מקור לאיבה ומחלוקת. נדמה שאיכות של שופט היא לא דבר שנמדד על ידי היכולות המקצועיות שלו, אלא על ידי הכריזמה האישית, הדמות והביטחון שהוא משדר. אולי כי לכולם ברור שמדובר בתחום בעייתי ומקומם, שלא לומר מדכדך, ולכן אין פלא ששאיפתנו היחידה מהשופטים היא שהם לא יורגשו.