העונה הכי ישראלית בליגה ההולנדית הסתיימה. אייאקס, "המועדון של היהודים", זכה בדאבל. הזכייה הייתה חד צדדית ועוצמתית, כשההתקפה כבשה 102 שערים והקבוצה הגיעה ל-88 נקודות (בהיסטוריה ההולנדית רק פעם אחת קבוצה הגיעה ליותר מזה, 89, אייאקס ב-97/98). אחרי הפסקת הליגה בעונה שעברה בגלל הקורונה, אלופה לא הוכתרה, אייאקס בעצם זכתה בדאבל שני רצוף. הזכייה הזו הגיעה אחרי עונה לא פשוטה בכלל: קווינסי פרומס נעצר בחשד לדקירת קרוב משפחה, השוער אנדרה אוננה הורחק לשנה בגלל שימוש בחומרים אסורים. סבסטיאן האלר, הרכש היקר בהיסטוריה של הכדורגל ההולנדי, נשכח בעת רישום השחקנים להמשך המשחקים בליגה האירופית ולא שותף במשחקי הקבוצה במסגרת הזו.
למרות כל המכות האלה – וחשוב לזכור שאייאקס איבדה בשנתיים האחרונות את העוגנים שלה מהעונה המופלאה ההיא בליגת האלופות (דה יונג, דה ליכט, זייך, שונה, ואן דה בייק ואחרים) – אייאקס היתה טובה מכל יריבותיה. היא עשתה את זה תוך הצגת כדורגל התקפי, יצירתי, הרפתקני ושמח. המאמן אריק טן האח אחראי יותר מכולם על העונה האדירה הזו. כדורגל עם לחץ בלתי פוסק על כל המגרש, עליונות על היריבה בכל משחק העונה ואווירה טובה בחדר ההלבשה הוכיחו שוב כמה המאמן הנוכחי הוא אחד מגדולי מאמניה אי פעם. עובדה: לא קרויף ולא ואן חאל, רק מיכלס וטן האח הם שני המאמנים היחידים בהיסטוריה של המועדון שזכו איתו בשני דאבלים.
מקצועית, היריבה הגדולה של איאקס היא פ.ס.וו. הקבוצה מאיינדהובן החליטה לשנות כיוון, ואחרי הכישלון תחת מארק ואן בומל, הגיע רוג'ר שמידט. המאמן הגרמני הביא איתו שיטה מאד לא אופיינית לכדורגל ההולנדי, 4-2-2-2. מעט קבוצות בליגה המקומית משחקות עם שני חלוצים, זו שיטה שדורשת התאמות ואימון רב. בהולנד ציפו משמידט שיביא איתו את משחק הלחץ המפורסם שלו וסגנון התקפי. בפועל פ.ס.וו איכזבה. היא אמנם סיימה במקום השני, אבל מחודש מארס היא כבר לא התמודדה על האליפות, הודחה מאירופה ומהגביע המקומי. שמידט קיבל הרבה כוח ומקום להביא את השחקנים שהוא רוצה: ערן זהבי בראשם, וכמובן גצה, פיליפ מקס ואחרים.
פ.ס.וו איכזבה כי לא שיחקה את הכדורגל לו ציפו ממנה וכי לא נאבקה על אף תואר בשלב יחסית מוקדם. זהבי סיים את העונה עם 11 שערי ליגה ושישה שערים באירופה, ולצד סיבות אובייקטיביות לחולשה שלו בחודשים הראשונים (הכנה מאוחרת, קורונה), בסופו של דבר העמיד מספרים ראויים לעונה ראשונה. אך כפי שהגדרנו בתחילת העונה – הוא יימדד על פי תארים וכאלה לא היו לפ.ס.וו העונה. לאורך חלקים רבים של העונה היה ברור שמשהו לא טוב קורה בחדר ההלבשה: הצעירים ושחקני הבית היו קבוצה אחת, הוותיקים (זהבי, גצה, ואן חינקל ועוד) בצד השני. נראה ששמידט, לקראת העונה הבאה, הולך עם הגווארדיה הוותיקה.
הלגיונר הישראלי הטוב ביותר העונה היה אלי דסה. בעונתו השניה בוויטסה דסה השתפר מאד בצד ההגנתי, כמו גם בצד ההתקפי. סיים את העונה עם שישה בישולים והופעות נהדרות לאורך כל העונה. בפועל שיחק כשחקן כנף ונמצא היה ברוב משחקי קבוצתו הרבה יותר בחצי המגרש של היריב. קבוצתו היא הפתעת העונה. המאמן תומאס לטש שיחק במערך לא אופייני עבור ההולנדים, עם שלושה בלמים, כשהמרכזי שביניהם, רישדלי באזור, כ"בלם מדומה", שנע בין הקישור להגנה. בזכות העונה המדהימה של הצהובים-שחורים, שחקנים רבים יעזבו הקיץ ויתקדמו. גם דסה צפוי לעזוב. האם יחליף את קפטן פ.ס.וו, דנזל דמפריס שעוזב אף הוא ויצטרף לזהבי? התשובות בקרוב.
פיינורד היתה אכזבת העונה. הקבוצה שנהנית מהקהל הכי דחוף והכי ביתי, סבלה יותר מכולן מהיעדרו בשנה הזו. אך זו לא הסיבה היחידה: הסגל לא מספיק טוב, יש לה שחקן על אחד בלבד (סטיבן ברחהאוס), והיחסים בין הסגל למאמן הפורש דיק אדבוקאט היו רעים מאוד. אלקמאר סיימה במקום השלישי והציגה שוב את הצעירים המוכשרים והנהדרים שלה. שחקנים שכנראה יעזבו אותה בקיץ הזה, בלי תואר, אבל עם המון מחמאות ועם עתיד מזהיר לפניהם.
ישראלים אחרים ששיחקו בליגה העונה נכשלו. עילאי אלמקייס הגיע לקבוצה הכי מבולגנת בהולנד, כזו שהחליפה 50 שחקנים בשנתיים. עונת ההשאלה שלו מהופנהיים הסתיימה עם תשע הופעות (ארבע בהרכב) ושנה מבוזבזת מהקריירה. ניקו אולסק שיחק חצי עונה בואלוייק מהתחתית, רשם שמונה הופעות ולא השפיע על הקבוצה שלו. אריאל הרוש הגיע בינואר להרנביין כשוער שני, ונשאר על הספסל עד היום האחרון של העונה.
מה הלאה בעונה הבאה? אייאקס אמורה להמשיך לשלוט ולהגשים את חלומה להיות באיירן מינכן של הולנד. מבחינתה החשוב ביותר הוא שהמאמן טן האח נשאר, וגם אם שחקן או שניים יעזבו, הקבוצה מוכנה להמשך את הדומיננטיות בליגה. המטרה תהיה להגיע רחוק בליגת האלופות.
בפ.ס.וו שמידט צפוי להישאר וזהבי עימו (סיפור השוד בבית המשפחה באמסטרדם כמובן יכול לשנות את המציאות, אבל לזהבי חוזה לעונה נוספת). מאלן, דמפריס ואולי גם איהטרן ומדואקה צפויים להימכר. פ.ס.וו מתכננת להחזיר שחקנים ותיקים יותר כמו דייבי פרופר לקבוצה, כדי להתבסס על קבוצה מנוסה וחדר הלבשה יותר הומוגני. האם זה יספיק כדי לזכות באליפות? זו המטרה הברורה של פ.ס.וו בעונה הקרובה.
אין עוד שחקנים בפרופיל של זהבי, אז עבור אחרים קשה להסיק מסקנות, אבל אם מסתכלים על דסה, שוויתר על חוזה גדול יותר במכבי תל אביב, כדי לנסוע לליגה טובה יותר, להשתפר, לשחק ברמה גבוהה יותר ולהתקדם עוד יותר אחרי שנתיים בהולנד, מבינים ששחקנים ישראלים יכולים להתקדם בהולנד. אם יבואו צנועים ובמטרה ללמוד ולהתקדם – ההצלחה תגיע. זו ליגה התקפית שבה אפשר "לנפח" מספרים. כדאי לשחקנים ישראלים צעירים לבחור בליגה ההולנדית. אנחנו בספורט1 נמשיך ללוות אותם גם בעונות הבאות.
מה דעתך על הכתבה?