זה לא זמן לשירים, אבל לראשי ארגוני האוהדים של הקבוצות, בעיקר הגדולות, מומלץ לדקלם את שירה של דפנה דקל: 'זה רק ספורט'. בשנה האחרונה, ובעיקר בחודש האחרון, היינו עדים במגרשי הכדורגל בליגת העל לאלימות בסדר גודל שלא חווינו מעולם. אלימות המלווה בשנאה תהומית בין ארגוני האוהדים של הקבוצות הגדולות הפועל תל אביב, מכבי תל אביב, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, התארגנות של הקיצוניים שביניהם לפגיעה פיזית באוהדים של קבוצות יריבות, ורק בנס לא היו לנו נפגעים בנפש.
המשטרה לא מצליחה להשליט סדר במגרשים, העונשים החמורים של בתי הדין לא מזיזים לאוהדים האלימים, וגם מהפעולות המשפטיות שנוקטות הקבוצות נגדם הם ממש לא מתרגשים. משחקי הכדורגל הפכו בשנה האחרונה לזירה אלימה ומסוכנת, וגם השר לביטחון לאומי ושר התרבות והספורט הרימו ידיים. היו רעיונות להשבית את הליגה במטרה לזעזע את האוהדים ובמקביל למצוא פתרונות מצילי חיים. לכולם היה ברור כי עם קצב האירועים האלימים במגרשים, ההתחמשות של ארגוני האוהדים הקיצוניים בציוד לחימה, והשנאה שיש לכל אחד ואחד מאלפי האוהדים החברים בארגונים הבזויים הללו בעיניים, תוביל בהקדם לחורבן ענף הכדורגל.
האסון הכבד מנשוא בעוטף עזה, הוא ללא ספק האסון הגדול ביותר שלנו כמדינה, הוא חייב להוביל לשינוי בדפוס החשיבה וההתנהלות של כל אוהדי הכדורגל האלימים במגרשים. במציאות בה נרצחו בבתיהם משפחות שלמות, מציאות בה מאות צעירות וצעירים נטבחו במסיבת טבע, מציאות בה מאות קצינים, חיילים, אנשי ימ"מ, משמר הגבול, משטרה, שב"כ, מתנדבים בכיתות הכוננות ומתנדבים רבים שמיהרו להתגייס עם צו 8 ובלי צו 8, נהרגו בקרבות שניהלו כדי להגן על האזרחים הרבים בעוטף עזה.
עוד בנושא
אבו עביד: "מעולם לא נתבקשתי לעמוד במבחן האזרחות שלי" פלויד מייוות'ר ישלח את מטוסו הפרטי לישראל – מלא בתרומות לצה"ל מוסקרה: "קמתי בשמונה בבוקר ולא הבנתי מה קורה. אמרו לי ללכת לממ"ד" פישונט: "הלב שלי כואב, אני צופה במהדורות החדשות מישראל" קוז'יקרו לספורטאים הערבים: "הזדמנות לבנות גשרים שמחריבים" שחקן העבר האגדי של מצרים תמך בחמאס: "אלוהים, הענק להם ניצחון"
האסון שפקד אותנו החל משבת בבוקר, חייב להפוך את המציאות העגומה גם במגרשי הכדורגל. זה הרגע בו כל אחד מאוהדי הכדורגל (בעיקר ראשי הארגונים) יפעל כדי להפוך את חוויית הצפייה במשחקי הכדורגל בדיוק כמו זו שיש בתיאטרון (אם לא בדיוק, אז בערך). רגע לפני האסון בעוטף עזה, פורסם טור נוקב מאוד שכתבתי על ארגוני האוהדים. כיניתי אותם ארגוני פשיעה, חוליגנים, עבריינים, ועוד כל מיני תיאורים המבטאים היטב את התנהגותם במגרשים.
מראות הזוועה והאסון שחוללו חיות הטרף של החמאס ביישובי עוטף עזה חייב לגרום לכל אחד מהאוהדים לשנות את כללי המשחק ביציעים ולקחת הכל בפרופורציה. מגרשי הכדורגל הם לא שדה קרב. ארגוני האוהדים השונים לא אמורים להיות ארגונים אלימים, את השנאה והתיעוב ההדדי אפשר להעביר לאויבים שלנו. החל משבת בבוקר, המושג 'אחים אנחנו', ו'אחים לנשק', קיבל משמעות אחרת. רבים בשנה האחרונה בעטו בשני המושגים הללו, עכשיו זה הזמן להזיז הצידה את כל אווירת הטרור מהמגרשים.
מבין מאות הקצינים, החיילים, השוטרים, אנשי הימ"מ ומשמר הגבול, חברי כיתות הכוננות היו אוהדים שרופים של לא מעט קבוצות כדורגל וכדורסל. לוחמים בגולני, בצנחנים, בסגירת מטכ"ל בשב"כ ובעוד יחידות מובחרות שהחזיקו במנוי של מכבי חיפה, מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים והפועל תל אביב. הם היו לוחמים, והם הם היו אוהדים. בקרבות שהם ניהלו יחד נגד מחבלי החמאס הם התחלקו בשטח לפי הקבוצה אותה הם אוהדים. גם מבין מאות הצעירות והצעירים שנרצחו במסיבת הטבע, היו אוהדים רבים של קבוצות כדורגל וכדורסל. והיו בין הלוחמים שנהרגו גם כאלה שהיו שחקני נוער ופרשו כדי להתגייס ליחידות מובחרות. מחבלי החמאס לא הבחינו מי מביניהם אוהד הפועל, מכבי, בית"ר, או אוהד מכבי חיפה. מחבלי החמאס רצחו וטבחו בכולם בלי אבחנה. בכולם.
הנה חלק קטן מהלוחמים שנהרגו בקרבות שניהלו כדי להגן על התושבים ביישובי עוטף עזה. כולם היו אוהדים שרופים של קבוצות בליגת העל. שימו לב: רב סרן בן משה, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל היה אוהד של מכבי תל אביב. סמ"ר רועי וייזר, לוחם בגדוד 13 של גולני, סמ"ר אדיר גאורי, לוחם בסיירת מטכ"ל, סמ"ר אילי גמזו, לוחם בגדוד 890 של הצנחנים, ואביאל רחמים, שנרצח על ידי מחבלי החמאס, היו אוהדים שרופים של בית"ר ירושלים.
והרשימה עוד ארוכה. סמל ירון שי היה אוהד הפועל תל אביב, רב"ט ירון זהר לוחם בגדוד גולני, היה אוהד הפועל חיפה, יקיר לוי לוחם בגדוד גולני היה אוהד מכבי חיפה, סמל אור מלכה נרצח בבסיס בעוטף עזה היה אוהד מושבע של מכבי חיפה, אופק ארזי, נלחם מול המחבלים עם חבריו בכיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק ונהרג, היה אוהד של מכבי חיפה. עוד לוחמים של גולני שנהרגו בקרבות ביישובי עוטף עזה הם: סמל אורי לוקר, סמל אופיר ציוני, וסמל דניאל משה דנינו.
והרשימה לא נגמרה. גיא אדמוני, אוהד שרוף של הפועל תל אביב נרצח על ידי מחבלים של החמאס, האחים יפתח ויונתן קוץ, שחקני האקדמיה של הפועל תל אביב בכדורסל, תושבי כפר עזה, נרצחו בשבת בבוקר בביתם. סמל תומר ברק, לוחם בגולני, ואביב ברעם, חבר בכיתת הכוננות בכפר עזה, נהרגו במהלך הקרבות על הגנת התושבים ביישובי עוטף עזה, שניהם היו אוהדים של הפועל ירושלים בכדורסל. ויש עוד עשרות לוחמים, אנשי כוחות הביטחון והמשטרה, אוהדים של המועדונים הגדולים והקטנים, בכדורגל ובכדורסל, שחקני עבר שנאלצו לפרוש מכדורגל כדי להתגייס ליחידות קרביות, שנהרגו בקרבות מול המחבלים. מחבלי החמאס, חיות האדם, טבחו והרגו בכולם בלי אבחנה. הם לא הפרידו בין צהוב, ירוק או אדום. הם ירו בכולם.
בימים האלה אין ביביסטים, ואין אנרכיסטים, אין ימין, ואין שמאל. אין הפגנות, ואין מחאות. אין מהפכה משפטית, ואין שנאת חינם. הגדולה של רבים בחברה הישראלית (ובעיקר הפוליטיקאים) להוכיח פעם אחת, פעם אחת, שאפשר גם אחרת. גם במגרשים. יש כאן הזדמנות חד פעמית לארגוני האוהדים הגדולים לבעוט את האלימות מהמגרשים. המציאות האיומה בעוטף עזה הוכיחה לנו בשבת האחרונה כי אנחנו מאותו הכפר. אם נרצה ואם לא נרצה. קצת פרופורציה.
מה דעתך על הכתבה?