1 – תודו שזה הסיום שהכי פחות חשבתם עליו: שדווקא בית"ר ירושלים לא תנצח את הפועל פ"ת החלשה, ודווקא הפועל ב"ש תנצח בסטייל את מכבי ת"א הפחות חלשה ואחד המירוצים הכי צמודים בתולדות הליגה בשנים האחרונות יוכרע מחזור אחד לפני הסוף. אז קודם כל ולפני הכל, ברכות: הפועל ב"ש ובית"ר ירושלים הפכו את ליגת העל למוצר ממש איכותי, ונכון שנורא קל להסתלבט על הכדורגל שלנו ולצקצק ולהתבאס ולשים את הספוט על כל מה שרע (ואיך אומרים, ברוך ה' לא חסר) – אבל לפעמים גם אפשר להגיד וואו, איזה כיף היה, פליז תאמצו את הקונספט של עשרה משחקי פלייאוף בפורמט של שבת שלישי שבת. סחטיין.
2 – אין ספק שזו אליפות מוצדקת. הפועל ב"ש הובילה את הליגה לאורך רוב העונה – למעשה, 30 מתוך 36 המחזורים של העונה הנוכחית – ב"ש החזיקה את המקום הראשון. אמנם כל הזמן זינבה בה יריבה נמרצת, שמחה, רעבה, עם קהל ועניינים ותקשורת תומכת ומה לא, אבל הפועל ב"ש סירבה להתבלבל ולא הייתה מוכנה ליפול שוב כמו בשנה שעברה. נפילה נוספת הייתה שוברת באופן דרמטי את הפאסון החזק שיש לפרויקט של אלונה ברקת, וסביר שהייתה גם מקצצת חזק מאוד את הכנפיים של רן קוז'וך.
ולכן ב"ש כולה התגייסה ועשתה כל מה שצריך, כולל כל מה שצריך. ניב אליאסי בתקופה קצת פחות טובה בשער? אין שום בעיה, מזניקים את אופיר מרציאנו הוותיק ושולחים אותו אל בין הקורות. דן ביטון יוצא מההרכב בגלל ענייני בריאות שייפתרו בעזרת ה' בקרוב ועל הצד הטוב ביותר? לא מפחיד, יש כל מיני אבו רומים על הספסל. 400 משחקים בשבועיים? ב"ש ידעה למשוך לא מעט משחקים עד הדקות האחרונות ולקחת אותם. נקודה אחת משש במחזורים 28 ו-29? זה בדיוק הזמן לקחת את המשבר ולהפוך אותו להזדמנות. עבודה נפלאה של הקבוצה הזו, של קוז'וך, של השחקנים ושל כל מי שמעורב. בית ספר לניהול מקצועי ומנטאלי של כדורגל. האליפות הזו מוצדקת מאין כמותה.
3 – יש הרבה צדק בכך ששיטת אברמוב לא ניצחה. לפני זה חשוב להגיד – בית"ר הייתה יריבה ראויה מאוד לאליפות, נתנה כדורגל חזק מאוד, אבל בחייאת – אתה לא יכול לאבד את המקום הראשון במחזור ה-32, אחרי שאתה רודף אחריו תשעה חודשים שלמים, ועוד אחרי תבוסה של 3-0 לנערים ב' של מכבי חיפה מחוזקים בדולב חזיזה וברפי אוסמו הקטן. ברגע שבית"ר זרקה את זה מהידיים, התחושה הייתה שהיא נכנסת לכאוס ממש משוגע ומאבדת את עצמה לדעת. שלושה ימים אחרי התבוסה בחיפה היא הובילה בדקה ה-78 על ב"ש, ושוב איבדה את היתרון. הניצחון על מכבי ת"א במשחק שלאחר מכן, כשב"ש שיחקה יום קודם, היה מפגן אופי אבל הלו – 0-0 מול הפועל פ"ת, קבוצה ברמה של כפר שלם – זה באמת יותר מדי.
אבל נחזור לשיטת אברמוב: קודם כל, זו אחת הפעמים היחידות מאז שהוא נכנס לכדורגל שבהן ממש לא הולך לו. נכון, הוא עשה כנראה אחלה הכנסות ממכירת כרטיסים העונה, אבל בסופו של דבר בית"ר שלו – עם ירדן שועה ועומר אצילי, ועם לוקה גדארני (וזהו בערך, כל השאר זה לא רציני מספיק) – עפה מהגביע ברבע הגמר, לא לקחה את האליפות אבל היי, תמיד יהיה לו את גביע הטוטו. אולי אם היה מחזיר לבני יהודה את הגביע שלה מ-2019, בורא עולם היה מסדר לו קארמה טובה יותר בדמות מכבי חיפה בהרכב מלא ולא עם כוכבי מתחם הנוער בקצף, והאליפות הייתה הולכת לירושלים.
עכשיו נראה אותו: האם תתחיל מכירת החיסול? יעביר שחקנים בכסף גדול למכבי ת"א או מכבי חיפה וייקח בתמורה את איתן וולבלום ואת עמית זנטי החדשים? ייתן למאמן שלו, שלקח את הקבוצה כמעט עד הבאר והכל בכדורגל נפלא – חוזה שראוי לו, או שיתחיל להתווכח על כמה מאות שקלים רק כדי להראות מי הבוס? בהתחשב בעובדה שמכבי ת"א לא תרשה לעצמה עוד שנה בזיונית כזו, שהפועל ת"א רק הולכת ומשתפרת ושמכבי חיפה יכולה לחזור ולגלות עמוד שדרה בכל רגע – בית"ר לא תוכל לשרוד בלי השקעה משמעותית. האם אברמוב יוציא את הפנקס? הישארו עמנו.
מה דעתך על הכתבה?