"אנשים אמרו עליי: 'הוא לקח קבוצות לפירוק, גם באר שבע תתפרק'"

קיץ לא פשוט עבר על הפועל באר שבע. הודעת אלונה ברקת על עזיבת המועדון, עניין שהגיע אחרי שרוב השחקנים סירבו לקיצוץ, יצרה בור תקציבי במערכת והותיר את המועדון בחוסר ודאות. חצי שנה אחרי, בלי אורן ביטון, נייג'ל האסלביינק, ארנסטס שטקוס, ניב זריהן, בן שהר, בן ביטון ושחקנים נוספים, הפועל באר שבע מזהה הזדמנות להעפיל לשלב הבתים של הליגה האירופית אחרי שהשחקנים קיצצו יותר ממה שברקת דרשה מהם (30 אחוז) לפני שהחליטה להקטין את מעורבותה – 35 אחוז. בהמשך, אסי רחמים נשאר המנכ"ל, הקבוצה החתימה שחקנים זרים והצליחה להעמיד סגל מרשים ביחס למה שחזו לה הפרשנים – קריסה כלכלית ומקצועית.

מי שהיה אחראי על נושא הקיצוץ, הוא הנאמן עו"ד יצחק יונגר, אותו מינתה ברקת לתפקיד. יונגר סיים את תפקידו כשרוב שחקני הסגל, כולל בן שהר שעזב לקפריסין, הסכימו לקצץ. עכשיו, בראיון מיוחד לספורט1, הוא מתפנה לסכם חצי שנה בתפקיד ולא מסתיר את דעתו על המהלך של ברקת.

"אני עדיין משמש כנציג הבעלים בהפועל באר שבע, אבל לא מתעסק בשוטף", הוא מספר. "הדבר היחיד שעומד על הפרק כרגע מבחינתי הוא מכירת הקבוצה. אם מישהו רוצה לקנות את הפועל באר שבע, הוא צריך לפנות אליי. לומר לך שזה יקרה בקרוב? עד שלא העברנו את התקציב זה בוודאי לא היה אפשרי, אבל גם בתקופה הנוכחית לאנשים יש דאגות גדולות יותר מאשר לקנות קבוצת כדורגל. נצטרך להיות סבלניים".

כמה אלונה מעורבת?

"אלונה הזרימה את מה שהיא התחייבה להזרים, חמישה מיליון שקל. היא מעורבת מלמעלה, יודעת מה קורה, אבל לא באופן שוטף. כשטיפלתי בנושא הקיצוץ, למשל, לא היה לה מעורבות בהחלטות. היא באה ואמרה מה הסכום שהיא נותנת ושלחה אותנו לבנות תקציב. הבנו שיש הכנסות של חמישה מיליון שהיא נתנה ועוד כסף שהגיע ממכירת שחקנים. עם זה בנינו תקציב הכנסות והיינו צריכים להתאים אליו את ההוצאות. זה ההבדל בין קבוצות אחרות לבאר שבע. גם בתקציב לא מאוזן הבעלים יכול להוסיף כסף. כאן עבדנו שקל לשקל".

מה הדבר הראשון שראית לנגד עיניך כשקיבלת את התקציב?

"את ההמשך של פעילות הקבוצה כקבוצת צמרת. כשמוניתי לתפקיד, היו הרבה מאוד חששות שהקבוצה הולכת לפירוק, שכל השחקנים יעזבו אותה, שלא יהיה סגל לשנה הבאה. אמרו שבגלל ששימשתי בהרבה קבוצות כמפרק, אקח את הפועל באר שבע לפירוק. אני מזכיר שהוצאתי את השחקנים לחל"ת ובסוף הם חזרו. אחרי שלמדתי את הדברים, ראיתי שאפשר לבנות פה קבוצת צמרת. שידרתי אופטימיות לאורך כל הדרך, אבל היא הייתה מבוססת".

מה ראית בדפי התקציב?

"זה שילוב, כי היה סגל מאוד רחב, רחב מדי. היה לי ברור שאני לא יכול להחזיק את כל השחקנים. דבר שני, אסי, הצוות ואני סימנו את השחקנים שרוצים להגיע איתם להסכמה. המטרה העיקרית סומנה: מיגל ויטור וז'וסואה – אלה השחקנים הראשונים שרציתי לשמר אותם תוך כדי הפחתה בשכר. אחרי שהצלחנו לעשות את הדבר הזה, אנשים לא האמינו שהם קיצצו בחמישים אחוז. זה היה ההישג הראשון. הוא נתן את האופק להמשך. ברגע שהם קיצצו, עוד הצטרפו. זה היה פאזל, שחקן ועוד שחקן. כל כמה ימים הצלחנו לסכם עם עוד אחד ובנינו סגל לשנה הנוכחית. ההחלטה השניה הייתה: לא לדחות. אנשים שאלו אותנו למה אנחנו מדברים על השנה הבאה באזור אפריל. זו הייתה המטרה: לא להגיע לרגע האחרון. כאשר סגרנו עם מיגל וז'וסוואה, עברנו ללויטה, טאהא, קלטינס ווארן ולשחקנים הצעירים. זה נתן לנו פתח להמשך".

האמת בתחילת הדרך שזה יקרה?

"ברגע שראיתי את התקציב, הבנתי שגם עם המקורות הקיימים אפשר להעמיד תקציב גבוה יחסית לליגה. בסוף כולם הבינו את ההיגיון. ברגע שהוצאתי אותם לחל"ת, הגיע המפגש הנוסף עם השחקנים שקיבלו שכר ביוני. הם הבינו שעדיף להם להגיע להסכמות. זה קרה ופתר את הבעיה".

למרות הפסימיות, הצלחת לקצץ לשחקנים יותר ממה שברקת רצתה. הם טעו כשסירבו?

"הקיצוץ היה הרבה יותר מ-35 אחוז רק ליוני, אבל בסך הכל הוא יותר קרוב ל-40. היו כאלה שקיצצו 50. בדיעבד, בוודאי שהשחקנים טעו. היא ביקשה להסכים 30 אחוז גם לעונה הנוכחית, עם רשת ביטחון של 20 מיליון שקל. כלומר, לא רק השחקנים הפסידו, אלא גם באר שבע שקיבלה תקציב יותר נמוך. תסתכל מה קורה מסביב, קבוצות מקצצות הרבה יותר. השחקנים היו צריכים לקבל את ההצעה שלה. בסוף, מה קרה? התחזיות הכי קשות התממשו: הקהל לא חזר, הכלכלה נפגעה. ההצעה של אלונה לשחקנים הייתה נדיבה מאוד".

ברקת הייתה נשארת אם השחקנים היו מסכימים לקיצוץ?

"לא יודע, אבל על פניו אני חושב שההצעה הייתה ברורה. לא מבין למה הם חשבו אחרת".

מה היה הכי קשה במו"מ?

"ברור שאני לא נהנה לבוא לאנשים ולבקש מהם הפחתה בשכר. אני מכבד את זה שמדובר באנשים מוכשרים מאוד. הם עבדו הרבה מאוד שנים כדי להגיע למעמד הזה, להפועל באר שבע. מתוך אלפים שמגיעים לנוער, מעטים מגיעים לכאן. אתה בא למישהו שעובד שנים קשה מאוד, כשיש לו הסכם, זה לא נעים. נכון שהסיטואציה חייבה את זה, אבל עדיין – לא נעים. לאנשים היה חוזים מחייבים. זה בוודאי לא נעים. אותו דבר לגבי העובדים – היו הפחתות יותר קטנות ועדיין, לא נעים".

היו שחקנים שלא רצו לקצץ לאורך כל הדרך, כמו רמזי ספורי ושטקוס. עד עכשיו הוא וגאנם לא חתמו.

"נכון, הם לא הגיעו לחתימה בתקופתי. לא מבין מה מוליך אותם, אבל קטונתי. זה לא נכון ששטקוס ביקש מהשחקנים לא לחתום. שטקוס אמר: לא מוכן לחמישים אחוז, אלא לפחות. קבענו מדרגות והיה חשוב לנו לשמור עליהן. הוא לא היה מוכן לקבל את זה. זה נמשך תקופה, היו עוד שחקנים שלא הסכימו, אבל הוא התעקש עד הסוף. כשהוא ביקש לעבור להפועל תל אביב, סיכמנו איתו על פיצוי בהפרש לא גבוה ונתנו לו ללכת".

מה קרה עם האסלביינק וזריהן? מתי הבנתם שהם צריכים לעזוב?

"החוזה שלו היה גבוה מאוד, ברגע שביקש לעזוב קיבלנו את זה. שחקן שמבקש מסיבה אישית לעזוב, אין מה להתעקש. זריהן? שיקולים מקצועיים של הצוות. הם לא רצו אותו. בן ביטון לא רצה לקצץ כמו כולם וידענו שהוא עוזב. לא הופתענו מהפניה של מכבי, כי הוא לא רצה לקצץ. לגבי בן שהר, רצינו שיישאר. הייתה לו נכונות לקצץ, אבל בסופו של דבר עמדנו על זה שיהיה קיצוץ לפי השכר ומצד שני הוא קיבל הצעה שהוא לא נדרש לקצץ בה כמעט, לא הייתה לנו ברירה".

בסופו של דבר, העמדתם סגל טוב.

"יש סגל טוב מאוד, אתה יודע מה? לא פחות טוב מהסגל של השנה הקודמת. זה קרה הודות לאסי, שעשה עבודה מעולה. גם יוסי אבוקסיס ואליניב ברדה תרמו לזה. ההתחלה הייתה עם זה שז'וסואה, שהיום כולם מבינים איזה שחקן גדול הוא, חייב להישאר. זה היה חשוב כי הבנו את הפוטנציאל שלו. איתו הבנו שהכל יהיה אחרת. לאן הקבוצה יכולה לכוון כעת? אחרי שהיא רשמה באירופה הצלחות בשנים האחרונות, היא חייבת להיות קבוצת צמרת בעונה הבאה. היא תהיה באירופה גם בעונה הבאה".