עונת 2016/17 הייתה עונת השיא של טל בן חיים בכדורגל הישראלי. ערן זהבי עזב בסיום העונה הקודמת לסין, ובן חיים, שמעולם לא היה סקורר כזה גדול, מילא את התפקיד. 18 שערים במדי מכבי ת"א, שניים בנבחרת (אחד בצ'יפ מעל ג'יג'י בופון), הפכו אותו לאייקון. בתחילת אותה עונה הגיע פטריק ואן לוון למכבי ת"א, כמנהל ביצועי במחלקת הנוער. היה לו מספיק זמן לצפות בבן חיים. המראה הזה תויק אצלו בזיכרון. מה שעבר על בן חיים מסיום אותה עונה ועד לשבועות האחרונים היה סרט אימה בריאותי, מקצועי ואולי גם תדמיתי, אבל הוא היה בעיקר דרך סלולה לקראת פרישה. אלא שאז מונה ואן לוון לתפקיד המאמן וכאילו הניח מטלית על לוח האסונות הספורטיביים של בן חיים שהיה כתוב בגיר, בכתב צפוף במיוחד, ובשתי תנועות יד נמרצות מחק הכל. שני השערים של בן חיים – שער השוויון המהיר במשחק העונה מול מכבי חיפה, ושער הניצחון בטרנר – הם עדות לחיים החדשים של תיירי הנרי הישראלי, כך הוגדר בשיאו, במקום ממנו נפרד מהתודעה ואליה שב.
צפו בשער הניצחון בטרנר
נפצע וסירב לצאת
מעט מאוד אנשים יודעים, אבל במשחקו האחרון בישראל, עוד לפני שנקשר הקשר שהביא אותו תמורת 2.9 מיליון יורו לספרטה פראג, נפצע בן חיים בצורה מאוד קשה. זה קרה בגמר הגביע מול בני יהודה, משחק אותו הפסידה מכבי ת"א בפנדלים. כבר בדקה השנייה הוא ספג מכה בירך, שמוגדרת בעגה הרפואית כ"רגל עץ". בן חיים יכול היה להתלונן, לבקש חילוף ולסיים את המשחק, אבל בן חיים של סיום אותה עונה היה דמות שהשפעתה על שאר השחקנים היתה מכרעת. וככזה, הוא סירב לעזוב את שדה המשחק, כאילו מדובר במפקד פצוע שמסרב לנטוש את שדה הקרב. וככה הוא רץ עם רגל עץ כמעט 120 דקות. שריר הארבע-ראשי החיצוני נקרע לחלוטין, הדם התפשט לכל חלל הברך.
חודשיים הוא היה מושבת. חודש עד לנסיעה לפראג ממחנה האימונים של מכבי, וחודש אחרי ההגעה. את העונה בצ'כיה, במקום חדש, בלי המעטפת החברתית אליה היה מורגל ובה היה מסמר ראשי, הוא התחיל ללא הכנה גופנית. אין ישראלי ששיחק בחו"ל שלא יספר לכם כי על הזרים מופעל זרקור רב עוצמה, בוודאי זרים שנרכשו בכסף גדול, מעל לסטנדרטים של המועדון, ושאתה נספר שם כמו היכולת שלך במשחק של אתמול. וכך, למרות שבן חיים פתח דווקא די טוב ברמה האישית, הקבוצה פתחה רע מאוד מבחינת הכדורגל. המאמן האיטלקי, אנדראה סטמצ'יוני וצוותו פוטרו מהר מאוד ולקבוצה הגיע הצ'כי פאבל האפל, שהפסיק לכלול אותו בין ה-11 הפותחים שלו, וכאשר נכנס כמחליף, הוצב בדרך כלל כשחקן כנף בצד ימין, מקום שממנו קשה לו לעשות את החיתוך המפורסם שלו, משמאל לימין, ולבעוט לשער.
החילוף התעכב והצולבת נקרעה
בן חיים קיווה לטוב. יצא לפגרה, חזר ממנה, והמאמן האפל קיים איתו שיחה וביקש לפתוח דף חדש, אבל מאותה עמדה, שחקן כנף ימין, לא עמדה שאפשר לעשות בה מספרים. לאחר מחזור הפתיחה מול סלצקי אופאבה הוא נבחר כשחקן המחזור. משם נסעה הקבוצה למשחק מול ספרטק סובוטיצה הסרבית ונוצחה בצורה משפילה. בן חיים הרגיש שהוא קצת עייף. שנה וחצי, מאז ההשתתפות של מכבי ת"א במוקדמות הליגה האירופית, הוא לא שיחק באינטנסיביות כזו, כל שלושה ימים, בהרכב הקבוצה. באימון החזרה מסרביה הוא גילה שני דברים: האפל פוטר ובמקומו מונה פטר ראדה, והוא שוב בהרכב לקראת משחק החוץ הסופר קשה ביאבלונץ. בן חיים חשב שאם מדובר במאמן חדש, יהיה חשוב לעדכן אותו שיש עליו עומס גופני לא פשוט. ראדה הרגיע אותו: "אם נוביל במחצית הראשונה, אני אוציא אותך בהפסקה".
ספרטה לא כבשה במחצית הראשונה, אבל שמונה דקות לאחר פתיחת המחצית השנייה היא עשתה זאת. בן חיים הסתכל על ראדה, ושאל מה קורה, אבל המאמן ביקש שיחכה עוד קצת. בדקה ה-69 כבשה ספרטה שער שני מרגלי הסרבי ווקאדין ווקאדינוביץ', שהחליף שלוש דקות קודם לכן את טל בן חיים. לא כי ראדה התרצה ונענה לבקשת החלוץ הישראלי, אלא כיוון שבן חיים קרע לפני כן את הרצועה הצולבת בברכו. הוא ירד להגנה, עשה שינוי כיוון והמפרק עף מהמקום.
שיקום בישראל – קרוב לגזיבו
קרע ברצועה הצולבת מחייב ניתוח, שיקום ארוך, וחזרה הדרגתית. במקרה הטוב תהליך ההחלמה נע בין שישה לשמונה חודשים, אבל חשוב להיות מאוד מתוכננים, וחשוב שהמועדון ילווה את הפצוע בכל שלב. באירופה נהוג שבסוג של פציעות משביתות, המחייבות ניתוח, השחקן בוחר היכן לבצע את הניתוח והיכן להשתקם. בן חיים בחר לעשות את התהליך בישראל, קרוב יותר לחוף גזיבו בהרצליה, החביב עליו, מאשר לקור הצ'כי. את הניתוח ביצע אצל רופא מכבי ת"א בכדורסל, ד"ר גיא מורג, ומכבי ת"א העמידה לרשותו של את מתחם האימונים בקרית שלום כדי שיוכל לבצע שם את תהליך השיקום. במכבי הוא הרגיש בבית ולמרבית התסכול, אלמלא התקשר בעצמו לפראג, כנראה שאיש משם לא היה טורח להתקשר אליו במהלך חצי השנה ששהה בישראל.
"לא אחזור לשחק כמו טרנטה"
כעבור חצי שנה התבקש בן חיים לשוב לצ'כיה. האימונים שם לא תאמו את תהליך השיקום ההדרגתי שהותאם לו בארץ, ובתוך מספר שבועות הגיעה פציעת הלוואי. כל מי שקרע אי פעם את הרצועה הצולבת בברך מכיר בעובדה כי אין שום ערובה שמה שהיה לפני הפציעה, יהיה אחרי ההחלמה ממנה. האיזון נפגם, מסת השריר בברך הפגועה לא תואמת את הברך השנייה, וכל עומס שמוטל על הברך יכול לגרום לפציעות משנה: קרע בשריר, דלקת בגיד, במקרים נדירים גם קרע חוזר ברצועה המשוחזרת. חיכוך בין העצמות בתוך הברך גרם אצל בן חיים להיווצרות ציסטה. הוא לא הצליח אפילו ליישר את הברך. היו שם רגעים שאמר לעצמו ולסביבתו: "אני לא אחזור לשחק כמו טרנטה. אם אני לא מצליח לרפא את עצמי, בסוף העונה אני פורש".
"המשפחה לפני הכל"
בינואר 2020, חצי שנה לאחר הניתוח הראשון, נכנס בן חיים לניתוח שני, הפעם באמצעות ארתרוסקופיה. הוא חזר לארץ לעוד חודשיים ושב לצ'כיה כשהפעם הוא בריא לחלוטין. במארס הגיעה הקורונה, בפראג הוכרז על סגר וליאן בן חיים, האישה לצידו, הרגישה שבחודש התשיעי להריונה עדיף לה ללדת בישראל. בימים ההם היתה רכבת האווירית של ישראלים – מכל רחבי העולם – לארץ. הטיסה האחרונה לישראל, לפני סגירת נמלי התעופה, היתה אמורה לצאת כמה ימים לאחר מכן. בן חיים ניגש למנהל הספורטיבי, תומאס רוסיצקי, וביקש ממנו לנסוע ולהיות ליד אשתו בלידה. "בלאו הכי הפסיקו את הליגה", אמר לרוסיצקי, "ובלאו הכי אני עוד לא משחק. מחכים לי שבועיים בידוד בארץ, אני פוחד להחמיץ את הלידה". רוסיצקי חזר עם תשובה: "סע, המשפחה לפני הכל".
העדיף את מכבי ת"א על פני מכבי חיפה
בן חיים עלה על הטיסה, נכנס לשבועיים בידוד, הניתוח הקיסרי של גברת בן חיים עוכב בחמישה ימים כדי לחכות לאב המבודד, וליאן ילדה בשעה טובה את מאי. חודשיים היה בן חיים בישראל, בלי יכולת לשוב בחזרה. באמצע מאי הוא חזר לצ'כיה, בריא כמו שור, וחיכה לחזרתה של הליגה שהתחדשה לאחר כמעט שלושה חודשים. במשחק הראשון אחרי פגרת הקורונה, מול ויקטוריה פלזן, הוא לא נכלל בסגל. במשחק השני מול קרבינה אותו סיפור. אחרי המשחק השלישי מול טפליצה, שגם בו לא נכלל בסגל, הוא ניגש לרוסיצקי כדי לבדוק מה קורה. רוסיצקי היה איתו גלוי: "המאמן וצלאב קוטל לא רוצה שתהיה בסגל. לא שיחקת שנתיים והוא לא רואה שום סיבה להחזיר אותך לכושר".
בן חיים הציע לרוסיצקי: "יש לי פה חוזה לעוד עונה, בוא נסגור על פיצוי כספי ואני אלך". בארץ הרגיש האב-סוכן, אופיר בן חיים, חסר אונים שלא הצליח להצטרף לבנו כדי לשפר את תנאי השחרור שלו, אבל בן חיים הבן התעקש לעשות הכל לבד, הפסיד קצת כסף, וסגר עניין. לארץ הוא חזר מתוך תחושה כי ישחק במכבי ת"א, עוד לפני שמכבי ת"א בכלל פנתה אליו. במרוץ אחריו השתתפה גם מכבי חיפה, הציעה יותר כסף, הציעה בחוזה שנתיים מובטחות ואופציה לעוד שנה, אבל בן חיים לא ראה ממטר, כמו במגרש. הוא החליט מכבי ת"א, גם אם היה מדובר בסך הכל בחוזה לעונה.
"או שאני חוזר לעצמי, או שאני פורש"
בן חיים חזר אחר. בוגר יותר, מחושב יותר, מכיל הרבה יותר. גם כאן היה לו ברור שאם לא יצליח לשחזר לפחות 80 אחוז מהיכולת שאפיינה אותו מבחינה גופנית ואתלטית, עונת 2020/21 תהיה האחרונה שלו. היה לו ברור שגם בלי קהל במגרשים, אוהדי מכבי ת"א יבחנו אותו לפי העונה האחרונה שלו במכבי, עונת 2016/17 ולא על פי הקריירה העצובה בפראג. גם במצבו העגום היה לו לאן לרדת. "אני לא מתכוון להתבזות", אמר לסביבתו הקרובה, "אני לא מאלה שאלך לעוד עונה ב-100 אלף לבני יהודה ואחר כך לעוד עונה בחצי מזה בהפועל כפ"ס. זה או שאני חוזר לעצמי, או שאני פורש".
החודש הראשון שלו מכבי היה קשה. בהיעדר מאמן התאמנה מכבי עם פטריק ואן לוון בקצב מאוד גבוה, כדי להכין את עצמה למשחקים המוקדמים בליגת האלופות, משחקים שכזכור התקיימו מדי שבוע, משחקי נוק אאוט מאוד מחייבים. בן חיים הרגיש משקל על הכתפיים, כובד של אחריות, תפס מנהיגות. ניק בלקמן ניגש אליו ואמר לו: "אתה לא הקפטן פה, אבל אם אני צריך לבחור מישהו שהכי מכבדים אותו פה, זה אתה".
דוניס לא ספר אותו
בתוך חודש, עכשיו כבר תחת הסטופר של גאורגיוס דוניס, נכנס בן חיים לכושר שיא, גם רישומי ה-GPS הוכיחו זאת. במשחק האימון מול קבוצת הבת, בית"ר ת"א/בת ים, הוא כבש צמד. במשחקים באירופה זה לא בא לידי ביטוי. מול ריגה הוא נכנס לשמונה דקות במקומו של אילון אלמוג, מול סודובה ישב 90 דקות על הספסל ומול דינמו ברסט כלל לא נכלל בסגל. דוניס לא ספר אותו.
שחקנים ואנשי המעטפת הניהולית המליצו לו ליזום שיחה עם המאמן היווני, אבל בן חיים החליט שבגיל 31 פלוס הוא לא משנה את דרכו ומתחנן על נפשו ונותן למאמן לשבור את הראש. זה גם היה השלב בו החליט שבכל מקרה הוא לא יפרוש בסיום העונה, שאין כל סיבה שיפרוש אם הוא נמצא בכושר מצוין והוא בריא. בן חיים סירב לדמיין מצב שהוא גורם למכבי ת"א לחשוב שנעקצה.
ואז הגיעה הקורונה
ואז הגיעו צמד המשחקים מול רד בול זלצבורג בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות, ואיתם הגיעה לקבוצה מכת הקורונה. במשחק הראשון פתחו מתן בלטסקה, רוסלן ברסקי ועידן קארצב בהרכב, ואת התותחים הכניס דוניס רק אחרי שעה, וכך נהנה בן חיים מ-29 דקות שלמות, לראשונה מאז משחק ליגת המילואים עם ספרטה מול ראקובניק, בנובמבר 2019. לפני משחק הגומלין גילה כי נדבק בקורונה, ונכנס לסטטיסטיקת 19 השחקנים המאומתים במועדון.
נשך שפתיים עם ז'וסואה, ששבר לו את הצלעות
ליאן ושלושת הילדים נדבקו גם, ועל בן חיים עברו יומיים קשים מאוד. למעשה, למעט מקשיי נשימה, פגש בן חיים בכל קוקטייל הסימפטומים שמלוויים את המחלה. ביום הרביעי קם כאילו לא הייתה קורונה, אבל מבחינת דוניס שום דבר לא השתנה, גם לא עם המזל הרע של בן חיים. חודש לאחר משחקו האחרון, עלה כמחליף לאנריק סאבוריט במשחק מול הפועל ב"ש, וחטף מז'וסואה ששבר לו שתי צלעות. משחק הגומלין התקיים כזכור בתחילת השבוע הזה, אבל בן חיים נשך שפתיים ולא סגר חשבון עם הטראבל-מייקר הפורטוגלי. את התשובה שלו הוא נתן בשער ניצחון. ההנחה היא שבן חיים שלפני פראג היה פוצע את ז'וסואה ומסיים את המשחק מוקדם מהצפוי, בלי עזרת VAR.
עשרה ימים אחרי השבר בצלעות חזר בן חיים לכושר משחק, אבל שום דבר לא השתנה במעמדו. דוניס זרק אותו בדקה ה-84 למערכה במשחק המשוגע מול הפועל חיפה, והציב אותו בעמדת הווינג-בק, כלומר מגן-כנף במערך של שלושה בלמים. עד שבן חיים הבין איפה הוא נמצא, ברח ממנו יהב גורפינקל והכין לסער פדידה את ה-2:3 שכמעט הכריע את המשחק לזכות חיפה (מכבי ניצחה בסוף 3:4).
שלום ולא להתראות, דוניס. בן חיים חזר
בתוך רצף המשחקים קיבל פה שלוש דקות, שם שתי דקות, בטלוויזיה דיברו על כך שדוניס משפיל אותו ואת איתי שכטר, ואחרי ה-0:0 בירושלים, כשדוניס כבר תכנן להמשיך במערך שלושה הבלמים, הוא קיבל הודעת פיטורים. בן חיים לא יצא לחגוג – גם כי מקומות הבילוי סגורים בגלל הקורונה – אבל בוודאי שלא הזיל דמעה. בין שחקני מכבי ת"א הייתה ונשארה התחושה כי מכבי חיפה קיבלה מדוניס פור של חצי שנה.
ואן לוון חזר ואיתו בן חיים. הוא שיחק פשוט, וזה התאים לבן חיים. במשחק הראשון מול קרית שמונה עוד נתן ואן לוון לאילון אלמוג לפתוח ולבן חיים 22 דקות, בדרבי הוא כבר העלה אותו בהרכב ומאז רצוף בעוד חמישה משחקים. בהתחלה עוד הציב אותו בתפקיד הקשר הימני, נאמן לדרכו ששחקן קו ימין עם רגל ימין, ולא רגל הפוכה. השחקנים אמרו שזה לא נוח להם, וההולנדי שינה אחרי משחק גם לבן חיים וגם ליונתן כהן את ההעמדה במגרש, והרוויח מהם ומהמחליף של כהן, מתן חוזז, שערים חשובים. בן חיים הפך למנטור של חוזז, הרגיש שיש פה פוטנציאל שמזכיר לו את עצמו. את שני השערים של בן חיים העונה, הראשונים שלו במסגרת מקצוענית מאז עונת השיא שלו ב-2016/17, בישל לו חוזז.
קם לתחיה
על בן חיים אומרים במכבי שהוא חזר בוגר יותר. יצא לצ'כיה עם ילד אחד, חזר עם שלושה, הפך לאיש משפחה. נגע בתהומות ולכן מעריך היום טוב יותר את הכדורגל. בימיו בספרטה פראג חי ברמת תסכול מהתהום אליה הגיע, שכמעט שברה אותו. הוא התרגל לעלות למשחק ולחגוג אחריו, היתה לו עליונות מקצועית גדולה, מובנת מאליה, ובפראג מצא את עצמו לפעמים מוצב בעמדה הגנתית כדי לשמור על שחקן אחר.
הוא סירב להצטייד במאמן מנטלי, המאמנת שלו היתה ליאן, אשתו. כשאמר שלא יחזור לשחק כדורגל, היא הציעה לו שיאמין בעצמו קצת יותר. המשפחה החזירה אותו לאמונה, כשהתחיל להשלים עם העובדה כי לא יצליח לצאת מהפציעה, אי שם בין הניתוח הראשון לשני. מחוץ למגרש מספרים שהוא מאופק הרבה יותר, לא מתעצבן כבר מכלום. על המגרש הוא עדיין מקבל את הג'ננה מהשופטים. השתגע על אוראל גרינפילד במשחק העונה, ובנתניה על איתן שמואלביץ', אבל בחוץ משדר מנהיגות שקטה. במכבי מספרים כי העונות הקשות בצ'כיה חיזקו אצלו את היחס לזרים, הוא ממש נותן להם חיבוק.
טל בן חיים קם לתחיה. זה לקח שלוש שנים וחצי, שני ניתוחים, שתי צלעות שבורות, יומיים וחצי של קורונה אכזרית, יותר מדי מאמנים שלא האמינו בו ומאמן אחד שדווקא כן. וזה מסתכם כרגע בשני שערים שהחזירו את מכבי ת"א לתמונת האליפות. חייבים להודות שזה מסיפורי הקאמבק הטובים שסופר הצללים השמיימי האחראי על סיפור חיינו הוציא מהמקלדת שלו.
מה דעתך על הכתבה?