קצת מצער שצריך לסכם את משחקה של מכבי חיפה אתמול דרך הפריזמה של מכבי תל אביב. השוואה למכבי תל אביב, בשלב הזה של העונה, עושה עוול למכבי חיפה שנראית בשלוש דרגות טוב יותר, בוודאי נוכח המפגש ביניהן בסופר קאפ הישראלי. אתמול נדרשנו שוב להשוואה הזו כשמכבי חיפה פגשה בטורשאבן, אלופת איי פארו. המסקנה מתחילת שידור המשחק היתה שאם הקבוצה מאיי פארו הדיחה את בודצ'נוסט המונטנגרית, אז חיפה תתקשה, בעיקר כי מכבי תל אביב הצליחה לא לנצח יריבה מונטנגרית אחרת, סוטייסקה.
מדובר כמובן בשטות מוחלטת. מכבי חיפה צריכה לעבור את טורשאבן, ואת בודצ'נוסט ואת דינמו טביליסי וגם את נפצ'י באקו (או אולי הלסינקי) בשלב הבא, כדי להעפיל לשלב הבתים של הקונפרנס ליג. שתי הדאגות היחידות שלה ממשחק הגומלין צריכות להיות רמי גרשון והנחיתה בשלום בארכיפלג המוזר שמרכיב את איי פארו, או כפי שצוטט פעם שר האוצר לשעבר רוני בר-און: "אתה טס מעל ים שורץ לווייתנים. יש שם 18 איים, אי אחד זה המסלול של שדה התעופה. אם אתה לא עוצר בזמן, אתה נופל לים".
לא ברור איך מכבי חיפה חטפה שני שערים מקבוצה בסדר גודל הזה, כי כל הסיפור של מכבי חיפה כרגע הוא הבריאות של שני הבלמים הקבועים, בוגדן פלאניץ' ועופרי ארד ושל הקשר האחורי שלה, נטע לביא. וגם איתם, כל הצלחה באירופה ובוודאי שמירה על תואר האליפות, לא תמיד תלויה בה. הקבוצה שוטפת, מענגת, יוצרת ומגיעה למצבים. כל שחקן קישור או התקפה הוא ארסנל מדהים של דריבל, הצטרפות, מסירה ובעיטה, אבל כשהיריבות כל כך חלשות, יש כאן סכנה גדולה של אחיזת עיניים.
בכל מקרה, יש דבר אחד ברור: כל עוד מכבי חיפה תדחוף כדורים קדימה ותייצר המשכיות בהתקפות שלה – וזה תלוי בקישור האחורי שלה – החשיפה לסכנות תהיה קטנה יותר, והאליפות השנייה ברציפות תהיה קרובה יותר.
השבוע יצא לי לשמוע את גיא פלג בתכנית השיחות עם מאזינים שהוא מגיש ב'רדיו ללא הפסקה'. הוא הודה שם שמכבי חיפה זכתה בעונה שעברה באליפות למרות שמכבי תל אביב הייתה טובה יותר, והאליפות הושגה רק בזכות הבור שנפער בין הקבוצות בתקופת דוניס. העונה, הוסיף פלג בשיחה עם מאזין אקראי, אם מכבי חיפה לא תזכה באליפות זו תהיה בכייה לדורות.
והוא צודק. מכבי תל אביב לא נראית כרגע יריבה לאליפות. ולא בגלל מאמן, אלא בגלל המדיניות. כל עוד מכבי תל אביב תנמנם בקיץ, ותחכה למציאות שייפלו לה בסוף אוגוסט, בהתאם למשימה האירופית שלה (וזה לא קשור בכלל לעניין הייצוגי, אלא דווקא לעומס משתי מסגרות) – היא תבכה על פתיחת העונה שלה. בכל פעם מייחסים את זה למאמן. כשפאקו מונה בקיץ 2014, עוד לא היה מאוחר לתקן בליגה; כשואן לוון מונה בחורף הקודם, זה כן היה מאוחר. הבעיה היא לא תמיד במאמן. דור פרץ עזב ואין לו מחליף. יונתן כהן לא רוצה להמשיך, ואין לו מחליף. זרים עזבו ואין להם מחליפים. מכבי תל אביב עולה בהרכב שהיא לא תשחק איתו בליגה, ובוודאי שמעלה שחקנים מהספסל שעוד עלולים לסיים את העונה בהפועל חדרה במקרה הטוב ובית"ר תל אביב במקרה הפחות טוב. עדיף כבר היה למכבי תל אביב לעוף מול סוטייסקה בשבוע שעבר מאשר להמשיך לייצר לחץ – מול אוהדיה – בהופעות המביכות שלה מדי שבוע.
צפו ב-0:0 של מכבי ת"א בסלובקיה
נכון, העקרונות של גולדהאר והסבלנות של ההנהלה ראויים להערכה, אבל עם זה קשה ללכת למכולת. הקבוצה מניעה כדור, לוחצת, אבל לא יוצרת די מצבים, ובוודאי שלא מבקיעה – כבר משחק שלישי מתוך ארבעה. אין לה גם כלים כדי ליצור מצבים ולהבקיע כמו קבוצה שתצטרך לשחק חצי מהעונה מול יריבות בסדר הגודל של ספרטק טרנבה, הפועל חדרה או הפועל נוף הגליל.
גולדהאר החליט בזמנו, ובצדק, שאין סיבה להוציא מדי עונה 50 מיליון שקל כדי להשלים לתקציב תחרותי, והוא רוצה הכנסות שיכסו את הפער. כלומר, עד שלא מוכרים את יונתן כהן בשני מיליון יורו, לא מביאים תחליף בשני מיליון יורו. דירוג האשראי של מכבי תל אביב בעיני גולדהאר נמוך מאוד. יש סגר באופק, בוודאי הגבלות קהל, קבוצות עניות מאיטליה שחושבות שהסחורה הישראלית היא אלטע זאכן. לגולדהאר נמאס. אולי לא ממכבי, אלא מכך שקבוצות ישראליות מתקשות לייצר בעצמן כסף שיכסה תקציב והן נדרשות להכניס יד לכיס של הבעלים שלהם כדי להשלים. והוא החליט לשים לזה סוף. ייאמר לזכותו שהוא ממשיך להתעלם מרעשי הרקע, אבל זו לא חוכמה כשאתה נמצא כל הזמן בקנדה.
שלונסק וורוצלאב היא הקבוצה הכי טובה ששיחקה אתמול מול אחת מהישראליות, אבל צריך להעמיד את הדברים בפרופורציות: שלונסק מייצגת מדינה שהקבוצות שלה נמצאות נכון להיום במקום ה-29, שישה מקומות מתחת לישראל, אבל גם מתחת סלובניה, קזחסטן ובולגריה – כן, זו שנציגה שלה הובסה על ידי הפועל באר שבע בשבוע שעבר. הניקוד של שלונסק הוא הנמוך ביותר בשלב הזה של הקונפרנס ליג והוא נמוך אפילו מזה של מ.ס. אשדוד. כלומר, הפועל באר שבע צריכה לשאול את עצמה איך אפשר להפסיד לקבוצה כזו, ועוד בתוצאה משקרת, כי הפער במגרש היה גדול יותר.
וזה מה שנשאל העונה מבאר שבע כמה וכמה פעמים. איך הקבוצה ביצעה מסע רכש כזה מרשים והיא לא מסוגלת להגיע הביתה למשחק גומלין עם תוצאה שתיתן לה בטחון להמשך הדרך? כי החוכמה ברכש היא לא הכמות אלא האיכות. נשוב ונדוש בכך שבבאר שבע יש כמה וכמה שחקני 50/50. אתמול החליט רוני לוי לפתוח עם רמזי ספורי ורועי גורדנה והקבוצה נראתה טוב יותר דווקא בחצי השעה שבה שיחקו במקומם דוידה פטרוצ'י ודור מיכה. אז יש שחקנים שיודעים למסור ולא להחזיק כדור ויש כאלה שיודעים להחזיק כדור אבל פחות טובים במסירות.
אין ספק שלוקח זמן לחבר שחקני רכש לקבוצה וצריך אינספור התאמות, אבל בסוף יתגבש הרכב ואולי גם תהיה רוטציה, ואז ימצא את עצמו רוני לוי גם עם שחקנים שהובאו ברעש גדול ומייצרים רעש גדול מזה שהם לא משחקים. אם באר שבע עדיין משתמשת בתומר יוספי ואיתמר שבירו שמסומנים לקבוצות אחרות, ואין לה עדיין מגן שמאלי, עד כדי כך שהיא נאלצת לאלתר (קלטינס מגן שמאלי?), זה סימן לקבוצה שתתחבר באמת אולי באוקטובר. ושלא תטעו, הפועל באר שבע עשתה רכש לאליפות, או במילים אחרות: מוציאה את העיניים לאוהדי מכבי תל אביב.
מה דעתך על הכתבה?