אז מה יותר קל? לבחור את אלה שכיכבו עד כה, או את אלה שאכזבו? כנראה שיותר קל לאכזב, ובעונה שבה יש אחת מעל כולן, אז יש גם מצבור לא רע של שחקנים גדולים שלא מממשים את הציפיות מהם. אחרי יותר מחצי עונה, כשנותרו עוד 16 משחקי ליגה לסיום, יש כבר כמה שחקנים שאפשר לומר שהיו צריכים לקחת את הקבוצה שלהם גבוה יותר. הנה חמשת ה'גדולים' שאכזבו ביותר במחצית הראשונה של עונת הליגה האנגלית.
5. גילפי סיגורדסון. פרויקט אברטון של רונלד קומאן הסתמן בקיץ האחרון לא רק כשאפתני, אלא גם ככזה שיכניס את הטופיז למאבק אמיתי מול הגדולות. אם וויין רוני היה מעבר עם ארומה יוקרתית, הרכש האיסלנדי היה אמור לשדרג מקצועית. זה לא קרה, לא לאברטון ובטח לא לסיגורדסון. אחרי 20 משחקי ליגה יש לו שלושה שערים ושלושה בישולים, ובעיקר הוא לגמרי לא מורגש – לא כמנהיג ולא כשובר שוויון. גם סם אלרדייס עדיין לא הוציא מהאיסלנדי את המיטב, ואברטון בינונית בעיקר כי אין לה את סיגורדסון של סוונזי.
- צפו: דמבלה חזר לשחק במדי ברצלונה, שסיימה ב-1:1 מול סלטה ויגו
- צפו בתקציר: ריאל מדריד הביסה את נומנסיה ללא הכוכבים
- עסקת קוטיניו לברצלונה על סף סגירה
- מוריניו במתקפה חסרת תקדים על קונטה
4. אלברו מוראטה. האבסורד הוא שמבט אל מספרי צ'לסי מוציא את החלוץ הספרדי ככזה שמספק את התוצרת הרבה ביותר העונה. אבל עשרה שערים וארבעה בישולים עדיין לא מספקים. דווקא משחק כמו שלשום באמירויות שופך אור על הבעיה המרכזית של מוראטה – הוא מחמיצן גדול. אנטוניו קונטה מאמין בו, ומוראטה יסיים את העונה הזו עם המספרים הכי טובים שלו עד היום – גם כי הוא שחקן הרכב קבוע (בניגוד לקבוצות הקודמות בהן שיחק).
מחמיצן ענק. מוראטה (AFP)
אבל מול הקרדיט הגדול, מוראטה עדיין לא מחזיר בגדול, אלא רק כמו חלוץ שמאחוריו משחקים טבחים כמו פברגאס, הזאר ואספיליקווטה (בישל חמישה משעריו של הספרדי). דייגו קוסטה, למשל, עמד בתקופה המקבילה על 14 כיבושים. מוראטה הוא אולי לא "נפילה", אבל הבעיה היא שקונטה חשב שהוא מביא מפלצת, וזה ממש לא המצב.
3. דלה עלי. בדיוק היום לפני שנה כבש עלי פעמיים מול צ'לסי ועצר את רצף הניצחונות של האלופה שבדרך. זה שם אותו על עשרה שערי ליגה אחרי 20 מחזורים. היום, אחרי 22 מחזורים לעלי יש רק מחצית הכמות. זה לא רע בשביל כל קשר סביר בליגה האנגלית. זה רע כשאתה אמור להיות הסקוטי פיפן של הארי קיין.
אחרי שתי עונות שבהן טוטנהאם דילגה קדימה אל המקום השלישי, ואז לשני, השנה התרנגולים נראים הרבה פחות טוב. וכשקיין עומד על 18 שערים בשלב הזה לעומת שבעה בדיוק היום לפני שנה, אפשר לומר שהוא לא הבעיה. ההגנה אומנם סופגת שישה שערים יותר לעומת המצב המקביל אשתקד, אך זו לא הבעיה המהותית. עלי, האיש שהיה אמור לקפוץ השנה עוד מדרגה, פשוט הלך אחורה.
כ"כ רחוק מקיין. דלה עלה (AFP)
2. אלכסיס סאנצ'ס. אצל הכוכב הצ'ליאני, ברור לגמרי מהי סיבת הכישלון. אחרי שבעונה שעברה היה סאנצ'ס השחקן שמעורב במספר השערים הרב ביותר באנגליה – 33 (24 שערים, תשעה בישולים), הציפיה הייתה שהשילוב בינו לבין אוזיל ולקאזט יהפוך את התותחנים למכונה התקפית קטלנית. אבל הבעיות סביב סאנצ'ס מצויות בעיקר באופי הבעייתי ובחוסר היכולת להסתדר עם חבריו בחדר ההלבשה. עד כדי כך שונגר אמר בשבוע שעבר מפורשות שצר לו על כך שאף אחד לא חגג עם אלכסיס את השערים מול ווסט ברומיץ'.
השיפור בחודש האחרון לא יפצה על פתיחה איומה. שבעה שערים, שלושה בישולים – כל זאת ב-19 הופעות, והבעיות שלו מול השחקנים האחרים במועדון גורמת לעונה הנוכחית של ונגר להיראות אפילו איומה מקודמתה. השמועות שולחות את אלכסיס כבר עכשיו לסיטי. פפ מהסס לגבי העיתוי, גם בגלל המרקם החברתי המעולה שיצר. חבל שאחרי עונה חלומית כל כך, אלכסיס תקע לעצמו גול עצמי.
סיטי תושיע אותו? אלכסיס (GETTY)
1. רומלו לוקאקו. ההעברה הכי נוצצת באנגליה בקיץ האחרון הציבה את סגן מלך השערים בחוד של ז'וזה מוריניו. לפתע, החלק הבעייתי ביותר של מנצ'סטר יונייטד הפך לאימתני. הפתיחה של לוקאקו הייתה מעולה, אבל הוא נעצר. המספרים שלו דומים לאלו שהיו לו בשלב הזה באברטון בתחילת ינואר 2017 (11 שערים לעומת עשרה כיום), אבל כשאתה הכוכב הגדול של קבוצה שמתמודדת על התואר, התקווה ממך היא למשהו אחר. הירידה הגדולה של יונייטד בחודשיים האחרונים הגיעה במקביל לירידה הדרסטית ביכולת של הבלגי. עד המחזור השביעי – שבעה שערים. מאז – שלושה ב-14 משחקי ליגה.
ללוקאקו אין תחליף בהתקפה של מוריניו, בטח כשזלאטן איברהימוביץ' כבר פחות אפקטיבי. העונה הטובה של מרסיאל ולינגארד וההבלחות של פוגבה לא יכולות למלא את מה שחסר מלוקאקו. יונייטד לא מתמודדת ראש בראש מול סיטי על התואר, הרבה בגלל היכולת ההתקפית הבינונית של הגולר הגדול שלה. האכזבה האולטימטיבית.
מאכזב. לוקאקו (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?