מודה, היה משעשע עד מכמיר לב לקרוא, החל משעות הבוקר, את סאגת פיטוריו הבלתי נגמרת של ניסו אביטן, החל מהשלב שבו פורסם שהוא יפוטר במהלך היום, כשהוא מגיע להעביר אימון כאילו כלום, ועד לסיכום עם משה סיני על מינויו למנהל מקצועי – כשאביטן עדיין מעביר אימון – וכלה בפרסום הראשוני בספורט1 על פיטוריו, בעוד הוא – כן, עדיין – מעביר אימון.
ככה נראית הפועל ת"א. מהימים שהחלונות התנפצו לרסיסים בבניין מועצת הפועלים ברחוב ברנר, ועציצים נופצו בלובי של משרדי 'כתר פלסטיק' בהרצליה, ועבריינים באו ויצאו בשערי מתחם האימונים בחודורוב, ונרשמה – או לא דווחה – כמעט קטטה במלון בליסבון, שלא לדבר על התנהגות כזו או אחרת של קומץ בדלני, ספק אנרכסטי, מהקהל.
אבל בשום שלב שהוא, בימים אדומים של פרעות ודמים, לא נראתה הפועל ת"א בדיחה תפלה כמו זו עכשיו. אפילו לא בימי כבירי, הפסלים, וססאר מנדיונדו.
הפועל תל אביב נראית כמו בדיחה תפלה. האחים ניסנוב (עדי אבישי)
קבוצות שיש להן בעיות מימון ותזרים לא חסרות. קבוצות ששואפות לממן עצמאית את ההוצאות ולא להזדקק להשקעות בעלים זה עניין לגיטימי לחלוטין, גם קבוצות גדולות. אבל קבוצות שיש להן בעיות כלכליות וחוסר רצון בעלים בהשקעה, לא יכולות להרשות לעצמן שלא יהיה כל מעמד, אמירה, עצמאות או חופש מקצועי לאנשי המקצוע הבאים בקרבן. ניסו אביטן, כמו קודמיו, לא נספר בהפועל ת"א. לא כשמונה, לא כשעבד, ולא כשהלך. רק אתמול סיפר לי חבר שבאיזו טיסה אקראית, ראה את אחד האחים ניסנוב יושב במחלקת התיירים וצופה בכל מהלך הטיסה בדיסקים של שחקני כדורגל אפריקאים. אתה בעלים או מנהל מקצועי? ליד המדיניות של הניסנובים נראית ההתערבות המקצועית של אלי טביב מרשימה, התערבות בסטייל. הוא לפחות מבין מה הוא רואה.
אם הניסנובים החליטו לפטר את ניסו אביטן אחרי תשעה מחזורים וניצחון אחד, כשהניצחון הזה היה הניצחון היחיד מאז פתיחת משחקי טרום העונה, כנראה שהיו לו תנאי פרישה לא פשוטים עבורם, אחרת הם היו עושים זאת קודם. הם החתימו את אביטן אחרי עונה אחת – מוצלחת – במועדון קטן בליגת העל, לשנתיים והיו מוכנים לספוג הפסד ועוד הפסד, אולי משהו ישתנה – איך ישתנה, הכדורגל העולמי מלא בכדורי שלג מתגלגלים – והם לא ייאלצו להתמודד עם הפיצוי. ומה בינתיים עם הפועל? הם באו להציל אותה מפירוק, אל תגזימו עם כל השאר.
מדובר בריקבון, במועדון גמור, שאיבד את הפאסון שלו. פסאדה, אילוזיה, פאטה מורגנה. לא מבין את משה סיני שמוכן לשים את הראש הבריא שלו במיטה החולה הזו; לא אבין את ניר קלינגר או מי שיבוא לשם, איך יסכים לעבוד עם מאכלת כזו מעל ראשו; לא מובן איך שחקנים חותמים שם אחרי סיפורי דגני ודמארי. הפועל זה כבר לא הפועל. הפטיש, המגל והחנטרישיונאל.
איפה שעומד היום מסוף כרמלית היה פעם מגרש חנייה. אוהל קרקס גדול היה תופס שם נפח רוב ימות השנה. אבא שלי נהג לקחת אותי לקרקס ועל הדרך עשינו שוק. לא חשבתי שאזכה לראות עוד פעם בתל אביב קרקס ושוק ברחבה אחת.
כמו קודמיו, לא נספר בהפועל ת"א. ניסו אביטן (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?