יש לה מאבק אליפות על הראש: ירדן שועה, מכבי חיפה צריכה שקט

ה-0:5 מול הפועל תל אביב ביום שלישי השבוע היה כנראה המשחק הכי טוב של מכבי חיפה העונה. וזה לא קל, כי העונה היא נראית די טוב ומציגה סוג של אלטרנטיבה למכבי תל אביב – היריבה המושבעת שנראית כמו יחידה צבאית שאי אפשר להכניע בשום קרב. הירוקים בעיקר מחזירים את הצבע ואת העניין לליגה, שבשנה שעברה נראתה כמו הפרמיירליג הנוכחית – אלופה בטוחה מינואר וכל השאר סתם גארבג' אחד גדול.

יותר מהכל, המשחק מול הפועל ביום שלישי היה מבחן בגרות עבור הקבוצה של מרקו בלבול. אחרי שני משחקים לא ממש טובים, מול בני יהודה (אותה היא ניצחה) ומול הפועל כפר סבא (לה הפסידה בדקה ה־96), כל הלחץ עבר על הראש של מכבי חיפה. בטח ובטח אחרי שמכבי ת"א ניצחה כבר ביום שני את הפועל רעננה והגדילה זמנית את הפער בפסגה לשמונה נקודות. אחרי שתי דקות מול הפועל ת"א היא השתחררה עם גול אדיר של נטע לביא, והשאר היסטוריה. מאה בבגרות, קל.

המספרים מלמדים שמכבי חיפה של השנה היא קבוצה דורסנית. היא כבשה הכי הרבה פעמים בליגה, תוצאה ישירה של העובדה שהיא בעטה למסגרת הכי הרבה פעמים בליגה, 151 נכון למחזור ה־22. בממוצע זה יוצא קצת יותר משבע פעמים למשחק. רק לשם השוואה, מכבי ת"א, שמובילה בחמש נקודות על הירוקים בטבלה, בועטת 5.83 פעמים במשחק למסגרת.

נטע לביא חוגג (עומרי שטיין)

מכבי חיפה גם יותר מדויקת: כל בעיטה שלישית ששחקן ירוק בועט למסגרת השנה הופכת לגול (מדובר על 0.33 גולים לכל בעיטה למסגרת). כלומר, עם ממוצע של שבע בעיטות למשחק, המספרים היבשים מציבים את מכבי חיפה על שני שערים בכל משחק. נתוני פתיחה לא רעים בכלל (הירוקים הם גם הקבוצה המדויקת ביותר בליגה. מכבי ת"א במקום השני עם 0.32 גולים פר בעיטות למסגרת, ובמקום האחרון נמצאת מכבי נתניה – שצריכה לבעוט חמש פעמים למסגרת כדי לייצר גול אחד).

בתחום ההגנתי של הנתון הזה, הקבוצה של מרקו בלבול שנייה לאלופה – בועטים למסגרת שלה 3.27 פעמים בממוצע למשחק, והיא סופגת 0.24 שערים מכל בעיטה, כלומר צריך לפחות ארבע בעיטות למסגרת שלה כדי לכבוש נגדה. הצהובים מובילים כמובן בנתון הזה, עם 2.09 בעיטות לכיוון המסגרת שלה, כשצריך כמעט שבע בעיטות למסגרת כדי לייצר גול נגד הצהובים. בהתחשב בעובדה שחצי מהשערים שנכבשו נגד מכבי ת"א העונה הגיעו מרגלי שחקני מכבי חיפה במשחק העונה ועוד בתוך פחות מחצי שעה של משחק (במפגש בין הקבוצות במחזור ה־17), נראה שאולי ההגנה של מכבי ת"א הרבה יותר טובה, אבל הכוח ההתקפי של מכבי חיפה עשוי להיות שובר שוויון ה שאולי – אולי אולי – ינפץ את מה שכולם חושבים, והוא שמכבי ת"א תהיה אלופה גם העונה.

לא קל להיות מכבי חיפה. בניגוד למכבי ת"א, שמצליחה ליהנות משקט – גם כי היא פרושה בצורה ארצית ובכל מקום יש לה בסיס אוהדים וגם כי באופן כללי המועדון למד עם השנים לסנן את הרעשים שחודרים פנימה – במכבי חיפה זה עובד הפוך. שלל תוכניות רדיו, רשת ומה לא מתעסקות בלי סוף בקבוצה, פרשנים מלומדים יותר ופחות מנתחים כל תנועה של כל שחקן בסגל, וזה עוד לפני מה שעושים שם למאמן, לצוות המקצועי ולהנהלה. במכבי חיפה, בגלל המבנה הפרובינציאלי (עדיין!) של העיר, מפני שהיא אומנם קבוצה מאוד אהודה בישראל אבל עדיין מייצגת אזור גיאוגרפי מובהק, מפני שהיא תמיד תהיה יותר קטנה ממכבי ת"א – הרעש חודר. וכשזה קורה, הקבוצה נפגעת.

אוהדי מכבי חיפה. נמצאים בכל פינה בארץ (אריאל שלום)

הדרך הכי טובה של מכבי חיפה למנוע מהרעש לחדור היא לדאוג שהמועדון עצמו ייצר כמה שפחות רעש. כדורגל מעולה הוא אחד המפתחות לכך, ועל זה נראה שבמכבי חיפה סימנו וי השנה. אבל חשוב לא פחות הוא כל העניין של שקט בסגל. ולמכבי חיפה יש שחקן אחד, רק אחד, שמייצר רעש כמו קבוצה שלמה.

כשירדן שועה הגיע למכבי חיפה בינואר 2019, הוא היה היהלום הנוצץ של הליגה. עסקת הרכישה המוזרה והמעט היסטרית שלו מבני יהודה נראתה כמו ניסיון של הנשיא הבלתי נגמר של מכבי חיפה, יעקב שחר, ליצור סדר עולמי חדש בליגה – הנה אני קונה בלי למצמץ את הטאלנט הכי נוצץ שיש בליגת העל, מביא אותו לקבוצה שלי ומשנה את מאזן הכוחות. חצי שנה של יכולת נחמדה של שועה עברה, עד ששחר שתה מבני יהודה, אותה קבוצה שמכרה לו את שועה, כזכור, עוד שני שחקנים – יובל אשכנזי ודולב חזיזה. שניים לא נוצצים, שנתנו עונה טובה אצל מחזיקת הגביע אבל לא כתבו על שניהם, ביחד, כל הקריירה, מה שכתבו על שועה אחרי משחק אחד בחיפה.

שחר ושועה. רכישה נוצצת, תמורה דלה (אודי ציטיאט)

ואז קרה דבר מוזר: אשכנזי וחזיזה הפכו, יחד עם נטע לביא, לכוח המוביל של מכבי חיפה העונה. התברר שעם כל הכבוד לרכש הנוצץ, שני ישראלים כמעט אלמונים ועוד שחקן בית הם אלה שלוקחים את הקבוצה מהכרמל גבוה למעלה, ומייצרים סוג של מאבק אליפות בליגה שאמורה הייתה להיות סגורה מראש. עד כדי כך חזיזה משמעותי, שעכשיו, כשהוא לא משחק באופן סדיר בגלל פציעה, מכבי חיפה נראית פחות טוב וההתפוצצות מול הפועל ת"א הייתה תוצאה של זמן שנדרש לירוקים להסתגל להיעדרות של חזיזה.

בתוך כל הסיטואציה הזו, שועה קצת נדחק הצידה. וכשהוא זז הצידה, התחילו הבלגנים. וכשהתחילו הבלגנים נוצר רעש. וכשנוצר רעש, זה התחיל לחלחל פנימה, עמוק לתוך מכבי חיפה. וזה לא משהו שמועדון ברמה הזו צריך ב־2020, בטח לא כשהיריבה הגדולה יכלה לספסל את אלירן עטר או טאלנטים אחרים מבלי ששום רעש חודר פנימה.

פתאום מכבי חיפה מצאה את עצמה מתעסקת בגנון. שועה לא מגיע לאימון, שועה יוצא מקבוצת הוואטסאפ של השחקנים (פעמיים!), אבא שלו מדבר בתקשורת, שועה רב עם עוזר המאמן, שועה בוכה שהוא אפילו לא מתחמם. גם נגד האדומים, אחרי שכבר הושג סוג של הודנה בין החלוץ הצעיר לבין המאמן מרקו בלבול, השם "שועה" היה אישיו – מתי יתחמם? מתי ייכנס? האם כשייכנס, יכבוש? האם כשיכבוש, ירוץ לחבק את בלבול כפי שדיווחו השופרות התקשורתיים? מדוע לא חגג עם החברים בגול החמישי? כל כך הרבה שאלות, כולן ממש מיותרות וטיפשיות ולא מתאימות לקבוצה שרוצה לקחת אליפות ולהתחרות במפלצת המקצוענית של הקבוצה מקריית שלום.

ירדן שועה ומרקו בלבול. "המאמן צודק" (אריאל שלום)

מכבי חיפה הסתדרה ממש יפה בלי ירדן שועה העונה. הוא שיחק פחות מ־500 דקות במצטבר, תרם בסך הכל שני שערים והצליח לאבד 54 כדורים. אין לו שום תרומה משמעותית למשחק ההתקפה של הירוקים העונה, ולכן ההתעקשות של חיפה על מוקד הרעש הבלתי נגמר הזה לא ברורה. עם כל הביקורת שיש בחיפה על מרקו בלבול, שחלקה הקטן מוצדק לדעתי, בעניין של שועה הצדק הוא לגמרי עם המאמן. מי שלא מתיישר ולא מוכן לקבל על עצמו כללים ותכתיבים של קבוצה מקצוענית ב־2020 ומתנהג כאילו הוא עדיין משחק עם החבר'ה בים או במגרש קט רגל לפני 40 שנה – צריך להיות בחוץ.

לא ברור מה השאיר את שועה במכבי חיפה בסופו של דבר – האם זה חוסר הרצון לראות אותו אצל היריבות בצמרת או חוסר הרצון לשלם את מלוא שכרו כשיושאל לקבוצה מדרג שני, אולי העובדה שהיה רכש נוצץ של הנשיא ואולי התקווה המוזרה ש"אפשר לסדר לו את הראש", אבל דבר אחד בטוח. מכבי חיפה לא צריכה את הרעשים האלה על הראש שלה. עם כל הכבוד, יש לה מאבק אליפות על הראש, לראשונה מאז 2011, ומגיע לה – לפחות מתוך הבית – שקט.

דולב חזיזה. הוא בניגוד לשועה, הגיע כשחקן אפור והפך לכוכב (מאור אלקסלסי)