ירדן שועה עובר אם כן לטיפולו של ערן זהבי, שהובא כדי לאבחן, להתרשם ולספק דיאגנוזה. זהבי צריך לראות בשועה בחור פריבילגי. כשהוא היה בגילו, בן 19–20, לא עסקו בו באינטנסיביות שעוסקים היום בשועה. שועה הרוויח את ההתעסקות בו ביושר, היא נובעת מהיכולות שלו – בדקות המעטות שהוא מקבל בחיפה הוא מראה בדיוק את אותן איכויות שהביאו אותו לשם – ולצד זה דפוסי ההתנהלות שלו.
זהבי, בגילו, היה תקוע בעיצומה של בוררות בין הקבוצה שבה שיחק, עירוני רמה"ש מהליגה השנייה, לקבוצה שלה היה שייך, הפועל ת"א. זהבי נפלט מהפועל בגיל נערים, דובר בשעתו על חיכוכים עם מאמניו, חזר להפועל והושאל לרמה"ש. רק עכברי כדורגל ידעו אז במי מדובר ועל מה הקבוצות חלוקות. לזהבי יש רק הופעה אחת בנבחרות הצעירות של ישראל, דרכו בקבוצה הבוגרת של הפועל ת"א רצופה כמעט מתחילתה במספרים שסיפק, שלא התבטאו בהכרה שקיבל.
בקבוצה הגדולה של הפועל שלקחה את הדאבל תחת אלי גוטמן הוא היה השחקן החמישי או השישי בחשיבותו. ורמוט, שכטר, אניימה, דה סילבה – כולם היו מרכזיים ממנו. ביברס נאתכו, צעיר ממנו בשנה, היה באנקר, זהבי לא. הוא כבש שערים גדולים והורד לספסל, שיחק בעמדות כאלה ואחרות, הוא “ילד שצריך להוכיח את עצמו". ה"ילד שעוד צריך להוכיח את עצמו" חתום על גולים גדולים, במשחקים גדולים, בכל המסגרות. לא גול אחד או שניים אלא רצף, ידעת שהוא יכניס, והוא הכניס. בכל המסגרות זהבי אותת שיבנו סביבו, שייתנו לו לשחק בעמדה שממנה עושים גולים.
זהבי נזכר בימים האלה, של ראשית דרכו להכרה שממנה הוא נהנה היום, בראיון עם רון עמיקם במסגרת הכתרתו לכדורגלן העשור. הוא תיאר את עצמו כשחקן רדוף בכל דקה שקיבל על המגרש, אחרי כל טעות קטנה שעשה הסתכל על הספסל, לראות את מי מקימים שם לחימום במקומו. “כשאתה משחק ככה, לא יעזור, אתה לא תביא את היכולות שלך", אמר לעמיקם.
בגיל של שועה, רק עכברי כדורגל ידעו מי זה ערן זהבי (לירון מולדובן)
בגיל 20 היה לזהבי יועץ מנטלי, יגאל הלל. הלל אמר לו: “שחק את המשחק שלך, תעשה מה שמרגיש נכון, אל תסתכל על המאמן, אל תחשוב עליו. טעית? אתה לא צריך את המאמן שיתנפל עליך, אתה יודע את זה לבד". זהבי הבין; הוא לא זקוק לאישורים מאף אחד, הכל תלוי בו.
הקריירה האירופית שלו זכורה בגלל גול אחד שנתן במדי פלרמו נגד קליארי. זה גול של זהבי, גול שזוכרים. הוא לא קיבל בפלרמו דקות ולא הכרה. חזר הביתה כמו הישראלים שלא מצליחים באירופה, כמו ורמוט ושכטר. ומפה לשם זהבי היה כבר בן 26 כשחתם במכבי ת"א, שם היכולות שלו הוכרו כיכולות חריגות שסביבן בונים קבוצה. את כל היתר הוא עשה לבד.
זהבי מצביע על שועה ויונתן כהן כעל מי שבאים אחריו. הוא רואה אצל שועה חוצפה, חוצפה זה טוב, אבל זו של שועה שוברת כללים. הוא, זהבי, תמיד ידע איפה הגבולות ונזהר לא לחצות אותם. הוא מגדיר את עצמו שחקן ממושמע, היו לו מעצורים, הוא פחד לשבור את הכללים, פחד לעשות דברים חריגים. שועה לא אותו דבר, לשועה אין את הפחד הזה.
“הילד", הוא מכנה את שועה. “הילד מבויש", “הילד לא מישיר מבט", “הילד משפיל עיניים". זה ילד טעון טיפוח. אין לדעת אם שועה הסכים שיוצג בדרך הזו, אבל אף אחד לא יגיד לזהבי איך לנסח את התרשמויותיו.
אף אחד לא יגיד לזהבי איך לנסח את התרשמויותיו (דני מרון)
שועה, במצבו, נמצא מחוץ לקונצנזוס, הוא השחקן הכי פרובלמטי בכדורגל הישראלי היום, הוא לא יכול לשחק בנבחרות ישראליות, כי הוא לא שירת בצבא. היום זהבי זה הקונצנזוס, הוא פורש על שועה את חסותו, מחזיר אותו, “תלמדו לחיות איתו כמו שלמדתם לחיות איתי".
שועה שומע מגיל 12 כמה הוא מוכשר וכמה הוא עוד צריך להוכיח את עצמו ואם ימשיך כך בסוף לא ייצא ממנו שום דבר. רק יוסי אבוקסיס חסך את זה ממנו. אבוקסיס חשב שאם שועה נותן את מה שברגליים שלו, הוא יכול לחיות עם מה שבראש שלו. ואז התברר שכשנותנים לשועה לשחק, אז הראש שלו בסדר. ועכשיו יושב מולו זהבי ואומר לו את אותם הדברים שהוא שומע כל החיים, רק במילים אחרות. אבל זה זהבי וממנו זה מתקבל אחרת.
זהבי אף פעם לא היה קונצנזואלי, הוא הפך לכזה רק בקמפיין האחרון שלו בנבחרת. הוא נלחם על ההכרה בכל רגע שלו על הדשא. זהבי חתול רחוב, אומר מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, משליך את סרט הקפטן כשהוא מואס בסיטואציה.
שחקן ישראלי יכול להסתכל על זהבי היום, כשהוא במעמדו, ולחשוב: הייתה לו אותה נקודת התחלה, הוא מראשל"צ, בית לא משהו, הוא לא יועד, לא סומן, לא קודם, חלם, עבד והגיע. ועל הדרך אמר מה שבא לו, לא דפק חשבון, עמד על שלו, רב עם מי שצריך, הכי ישראלי שיש.
לבניון הייתה קריירה מפוארת יותר, אך לא את המעמד שיש כיום לזהבי (אודי ציטיאט)
ליוסי בניון הייתה קריירה יותר מפוארת, אבל לא המעמד שיש היום לזהבי. גדולי הכדורגל הישראלי בעבר הגביהו את הרף לבני דורם וליורשיהם, הראו להם מיהם השחקנים הגדולים שעליהם לשאוף להיות. זהבי מראה להם לאן אפשר להגיע בחיים. זהבי קונקרטי, את זה שועה מבין, זהבי מגלגל מחזור בסדר גודל של טייקון, לא של כוכב כדורגל, יש לו מעמד ויראלי ברשתות החברתיות, הוא יושב מול שועה רק כדי להזכיר לו איזו דרך הוא עבר כדי להגיע לכל זה.
מה דעתך על הכתבה?