ז'וזה מוריניו פרץ אתמול (שלישי) בבכי חסר מעצורים כאשר עזב את מתקן האימונים של רומא בפעם האחרונה. אוהדים רבים הקיפו את רכבו של המאמן הפורטוגלי המפוטר, השתדלו להנציח את אלילם בתמונות ושרו לו שירי הלל. מבחינתם, הוא היה ונותר מיוחד, במלוא מובן המילה, והברית הזו לא הסתיימה בעקבות ההחלטה של הבעלים האמריקאי דן פרידקין לבטל את ההתקשרות לנפי תום החוזה שהיה אמור לפוג ביוני. הברית הזו נצחית, כמו רומא עצמה. גם בעוד עשורים יספרו בבירת איטליה על פועלו של האיש שידע להזדהות עם הקהל טוב מכולם, ויצר התלהבות יוצאת דופן על אף שהתוצאות על המגרש היו מאכזבות.
מוריניו רגיל להיות מפוטר, וזה קורה בדרך כלל בטונים צורמים. מעטים מאוד ביציעי מנצ'סטר יונייטד וטוטנהאם התאכזבו לראות אותו עוזב. לא הפעם. התחושות בצד האדום-צהוב של האולימפיקו מזכירות כעת את מה שחשו בסטמפורד ברידג' בעקבות ההודעה הסנסציונית של צ'לסי על הדחתו של הפורטוגלי בספטמבר 2007. אלפים התקבצו אז מסביב לאיצטדיון וצעקו: "We want the Special One". גם ברומא כל כך רוצים אותו. הקבוצה במקום התשיעי, ליקטה נצחון בודד ב-6 המחזורים האחרונים, והודחה מהגביע אחרי שהפסידה בדרבי ליריבה העירונית המושבעת לאציו מולה לא השכילה להבקיע ב-4 משחקי הדרבי האחרונים, אבל כל זה לא משנה. כי החיבור של מוריניו היה שווה מבחינת האוהדים יותר מהנצחונות, והם מוכנים למחול לו על כל הטעויות הטקטיות ולהמשיך לחייך כאשר נזכרים בזכיה בקונפרנס ליג ב-2022.
רק סיפור אהבה חדש בא בחשבון
התופעה הזו מדגישה עד כמה הבחירה של רומא במוריניו במאי 2021 הייתה נכונה מבחינת כל המעורבים. המיוחד התקבל בזרועות פתוחות כבש את הלבבות, ושינה לחלוטין את הגישה של הקהל כלפי המועדון. היציעים המיושנים והמתפוררים באולימפיקו היו חצי ריקים לפני בואו, אך איתו התמלאו. לא רק התקווה שבה, אלא בעיקר הגאווה. אנשים הרגישו שמוריניו מייצג אותם אל מול כל העולם, והתואר האירופי – זוטר ככל שיהיה – היה הראשון של רומא מאז 1961. המאמן היה מקור הגאווה הזו, והתלהב מאוד להיות המושיע. אחרי קדנציות בהן סבל ממחאות קשות של אוהדים שלא סבלו את סגנונו, הוא הרגיש רצוי באמת, וליבו נפתח. גם הוא היה שמח לו התוצאות בליגה היו טובות הרבה יותר, אבל איכשהו הן היו פרט משני בסיפור האהבה המרהיב הזה.
ומכאן מגיע השאלה המרכזית – כיצד ימצא כעת מוריניו את האתגר החדש שיגרום לו להמשיך לחייך? סביר מאוד להניח שהוא לא מוכן לצאת לפנסיה בגיל 61 (יש יום הולדת בשבוע הבא, תגידו מזל טוב). עם זאת, ברור כשמש כי בגילו אין לו כוח להרפתקאות רעילות כמו באולד טראפורד. זה משך אותו פעם, והוא עדיין אוהב מאוד תשומת לב תקשורתית כפי שניתן היה לראות באינספור הצגות על הקווים ובמסיבות העיתונאים במהלך הקדנציה ברומא, אבל הדמעות אתמול הבהירו חד משמעית – מוריניו שאב בשקיקה את האהבה שהורעפה עליו, והוא זקוק לאהבה מסוג זה הרבה יותר מבעבר. היא יכולה להיות הסיבה המרכזית להמשיך במלוא המרץ.
ישמח לשקול הצעה מצ'לסי
האהבה הזו החזירה אותו במנהרת הזמן לימים העליזים בצ'לסי בקדנציה הראשונה ובאינטר – ואלה התקופות אליהן הוא מתגעגע. הדרך חזרה לסן סירו חסומה כרגע, כי מעמדו של סימונה אינזאגי איתן בפסגה, ובאופן כללי עשוי מוריניו להיזהר בבחירת היעדים באיטליה כדי לא לסכן את הברית המופלאה עם אוהדי רומא. נאפולי, למשל, יכולה היתה להיות רלוונטית בנסיבות אחרות, אבל היריבות שלה עם הג'אלורוסי פוסלת את האופציה הזו על הסף.
אז הוא לא ישוב לאינטר, אך קדנציה שלישית בצ'לסי לא נשמעת מופרכת. מאוריסיו פוצ'טינו לא ענה עד כה על הציפיות של הבעלים טוד בולי, ונראה כי הארגנטיני נמצא בלונדון על זמן שאול. אחרי שכולם נכשלו עד כה עם סגל שנבנה בצורה לא חכמה בלשון המעטה, דמותו הכריזמטית של מוריניו יכולה להיות מסקרנת מבחינת ההנהלה שמחפשת אדם שישתלט על העניינים וימשוך את רוב תשומת הלב. מוריניו עדיין שומר פינה חמה בלב לכחולים, ואוהדים עדיין מחבבים אותו על אף שעבד במנצ'סטר יונייטד ובטוטנהאם. הוא זכה באליפויות בשתי הקדנציות הקודמות במועדון, אבל תקופתו השניה הסתיימה רע – והכמיהה לשקם את ההריסות ולבנות משהו יפה מחדש בקדנציה שלישית, במקום בו איש מלבדו לא מסוגל להצליח עם בולי, עשויה להיות מסקרנת. אם ההצעה תגיע, מוריניו לכל הפחות ישקול אותה בכובד ראש.
יתאים למנטליות האוהדים של ניוקאסל
מועדון נוסף בפרמיירליג שעשוי לחפש בקרוב מנג'ר חדש הוא ניוקאסל. ההדחה מליגת האלופות לוותה ברצף אומלל של 6 הפסדים ב-7 המשחקים האחרונים בליגה, ואדי האו כבר לא נתפס כעילוי נדיר שהצעיד את הפרוייקט הסעודי לגבהים אשתקד. מוריניו עשוי להתאים לקבוצה הזו כמו כפפה ליד ממגוון סיבות. האוהדים בצפון מזרח אנגליה, שרגילים מאוד למנטליות של אנדרדוג, יאמצו ברובם את השקפת העולם של מוריניו אם יזדהה איתם – בכך הם דומים מאוד במהותם לאוהדי רומא. הסעודים, שניסו לפתות אותו לליגה שלהם בשנה שעברה, ישמחו שמותג בסדר גודל זה יהפוך לפניה של ניוקאסל בעיני העולם – זה תואם בדיוק את האסטרטגיה של "Sportswashing". אם התפקיד הספציפי הזה לא מפריע למוריניו, הוא יוכל לבוא על תקן המושיע החדש, בהנחה כי החיבור ליציעים יהיה חשוב יותר מהתוצאות על המגרש, כמו ברומא.
חוץ מזה, מוריניו יכול לחכות לקיץ כדי לראות כיצד מתפקדת נבחרת פורטוגל באליפות אירופה. לפני שנה, הוא היה המועמד המועדף של ההתאחדות לרשת את פרננדו סנטוס בתום המונדיאל, אבל לא התכוון לבגוד ברומא. רוברטו מרטינס קיבל את הג'וב, ומידת התאמתו עדיין לא ברורה, למרות מאזן מושלם ב-10 המשחקים במוקדמות יורו 2024. בבית כה נוח, עם סלובקיה, לוקסמבורג, איסלנד, בוסניה וליכטנשטיין, זה לא בדיוק מדד – והמבחן האמיתי יהיה רק בטורניר עצמו. אם וכאשר ייכשל הספרדי, זמינותו של מוריניו עשויה לדרבן את ההתאחדות לפטר אותו ולהזעיק את המיוחד, אלא שלא כל הקהל יקבל אותו בהתלהבות. זה יהיה הימור יומרני מכל הצדדים, ואהבה לא בהכרח תהיה כאן – מה גם שאחרי אליפות אירופה יצטרך לקום מישהו שיראה לכריסטיאנו רונאלדו את הדרך החוצה.
דה רוסי מסתכן בהרס החלום
ורומא? היא מינתה את דניאלה דה רוסי עד סוף העונה, ובהינתן האכזבה העצומה של האוהדים מפיטוריו של מוריניו זו הייתה האופציה היחידה, מלבד שובו של המלך פרנצ'סקו טוטי בעצמו – והוא הרי לא מתכוון לאמן. דה רוסי תמיד חלם להיות מאמן רומא, והכין את עצמו לכך עוד בהיותו שחקן. הוא למד רבות מאביו אלברטו, שהיה אחראי במשך שני עשורים תמימים על הקבוצה הצעירה של המועדון וגידל אינספור חניכים. מבחינתו, זהו חלום שהתגשם, אבל הוא מקבל את התפקיד בנסיבות גרועות מאוד מבחינתו, ועלול לשלם על כך שלא המתין להזדמנות נורמלית יותר.
קשר העבר המיתולוגי אינו מוגדר כמאמן זמני באופן רשמי, אך בפועל זה בדיוק מה שקורה – הרי הוא חתם עד סוף העונה בלבד. אם יצליח, הוא יוחתם לתקופה ארוכה יותר, אבל את המבחן הוא מתחיל עם סגל שלא נבנה עבורו כלל וכלל, ללא הכנה מינימלית, וגם ללא נסיון מספק. ההרפתקה היחידה של דה רוסי על הקווים עד כה היתה בספאל בליגה השניה, וזה לא עבד לפי התוכניות – הוא מונה עם הצהרות גדולות באוקטובר 2022, ופוטר בחלוף 3 חודשים בלבד בעוד הקבוצה היתה בדרכה הבטוחה לירידה לליגה השלישית. היה מועיל לו להתנסות בקבוצה אחרת שתחפוץ בשירותיו בסרייה A, לפני שהוא שב לאולימפיקו. לכל הפחות, היה מומלץ להיערך לאתגר בצורה מסודרת עם מינוי בקיץ.
גם להנהלה היה מומלץ להמתין ולסיים את העונה עם מוריניו. כאשר מדובר בגיבור כה גדול בעיני הקהל, הגיוני פי כמה לא להאריך את חוזהו מאשר לפטרו. אפשר היה לתת לו להשלים את הקדנציה בכבוד ולהיפרד מאולימפיקו בטקס ראוי, אם וכאשר התוצאות עד אז לא היו מצדיקות חוזה חדש. מגוחך לצפות מדה רוסי לשנות את המומנטום מיידית, אפילו אם יש לו פוטנציאל להפוך למאמן דגול – ונכון לעכשיו לאיש אין מושג אם זה המצב. בהחלטה להדיח את מוריניו ולמנות את דה רוסי, פוגעת רומא באגדה אחת ומסכנת מאוד אגדה אחרת. זה עלול להיות צעד הרסני.
מה דעתך על הכתבה?