הגיע הזמן: על המשחק הגדול בקריירה של דני אבדיה

דני אבדיה | דני מרון

לראשונה בקריירה, היהלום של מכבי תל אביב היה צריך לסחוב את הקבוצה על הכתפיים בהיעדרם של ווילבקין ואחרים. והוא עשה את זה בענק

בפעם הראשונה מאז שעלה לליגה של הגדולים, דני אבדיה היה צריך להיות האיש. הגו-טו-גאי, הכוכב של מכבי תל אביב. באופן טבעי לנער בן 19, עד אתמול הוא התרגל להיות נער פוסטר, כי בכל זאת קשה להתפתח במועדון ששואף לזכות בכל התארים האפשריים מדי שנה. קשה לצפות למשחקים כאלה שלו, במיוחד בקבוצה עמוסת כוכבים ויוצאי NBA.

עוד לפני פגרת הקורונה, הכישרון הצעיר הפך לשחקן לגיטימי בליגה לא-תחרותית, אך ביורוליג, ״הבמה הגדולה״, הוא פשוט היה אסיר תודה על כל דקת משחק שקיבל מספרופולוס ותפס את מקומו בזכות ולא בחסד בצל של ווילבקין, האנטר, בראיינט ודורסי. לא זכינו באמת לראות ערב של דני אבדיה.

הדאנק על דאטומה פתח את התיאבון, אבל זה היה רק פוסטר ורק משחק אחד. כדי להאמין להייפ היינו זקוקים לקצת יותר הוכחות. ואז הגיעה הקורונה, שעצרה הכל. 93 ימי הפסקה, חזרה לליגה שונה לחלוטין עם קבוצה שנחתכה כמעט בחצי ואבדיה הפך לשחקן מרכזי שהראה ניצוצות שמעולם לא ראינו מכדורסלן ישראלי.

23 נקודות נגד אשדוד, ב-75% מהשדה אך במשחק שנגמר כבר ברבע הראשון והסתיים ב-32 הפרש. נגד חולון, שוב הוביל את הצהובים בנקודות, הפעם במשחק שנגמר ברבע השלישי והסתיים ב-38 הפרש. משחק גדול נגד ירושלים והוא שוב חוזר לאזור הנוחות בצל. 11 נקודות, 3/8 מהשדה ו-2/6 מהעונשין ב-33 דקות. עוד כמה משחקי גארבג’ טיים, שוב עלייה ביכולת, ואז הגיע הפלייאוף.

ואז הפועל תל אביב עמדה ממול, והאינטנסיביות עלתה. לפתע לכל משחק יש חשיבות ועם מכת פציעות אדירה בסגל, אבדיה היה צריך להתעלות. והוא לא עשה זאת. הצהובים אמנם השיגו ניצחון דחוק, אך החששות שנבעו מהמשחק הראשון בסדרה הפכו למציאות במשחק השני, ואבדיה, בדומה לשאר חבריו לקבוצה, פשוט לא מצא את האנרגיות והחשק להופיע בדרייב אין.

ההגנה האגרסיבית של קאסטריטיס והאדומים שיתקה אותו, איבוד אחרי איבוד, חוסר ביטחון ופשוט כניעה מוחלטת. במשך רגעים ארוכים, ים מדר היה נראה כמו הפרוספקט שכולם צריכים לדבר עליו. מעבר לשורה הסטטיסטית המביכה (0 נק’, 3 ריבאונדים, 3 עבירות ו-4 איבודים ב-22 דקות), אבדיה נכשל במבחן העין. אחרי ההתפרצות וההרחקה של ווילבקין, ההתקפה של יאניס ספרופולוס נשאה את עיניה לפורוורד הצעיר והוא פשוט לא הצליח להתעלות. ההתרסקות הייתה גלויה.

מילים רבות נכתבו בימים האחרונים על הסדרה הזאת, אחת החמות והמלהיבות בשנים האחרונות. המלחמות שהתרחשו לעיני כולם על הפרקט ומחוצה לו, האירועים שהתרחשו בבית הדין בשעות שקדמו למשחק והפכו לפרשת “סקוטי גייט”, גרמו לאבדיה להבין שעזרה לא תגיע הערב ושנכון להיום, אין במה יותר גדולה בעולם הכדורסל מליגת ווינר סל.

וכשכל העיניים נשואות אליו, בדרבי מכריע, עם סגל שמכיל שלושה שחקנים בלבד אשר שותפו במשחק פתיחת העונה נגד מכבי ראשון לציון (ג’ייק כהן, אות’לו האנטר ואבדיה) וסכנה ממשית לסיים את הקדנציה שלו בישראל עם הדחה ראשונה בהיסטוריה של מכבי תל אביב ברבע הגמר, הכל התפוצץ.

ברגע האמת, כשלא נותרה ברירה אחרת, הנער נהפך לגבר. הוא הכריע את הסדרה במו ידיו, ועל הדרך ניפץ את החלומות של היריבה השנואה. מעבר לשורה הסטטיסטית המרשימה, אבדיה צלח הפעם את מבחן העין. הוא פרח תחת הלחץ והיה נראה כמו מנהיג והשחקן שמועמד להיבחר בחמישייה הראשונה של דראפט 2020. לא מיהר להיפטר מהכדור, לא פחד ללכת לבד נגד כל שמירה שנזרקה עליו ולא השאיר שום זכר לשחקן שראינו בדרייב אין ביום שלישי.

כל אוהד כדורסל שצפה במשחק אמש, היה יותר משמח לשלם כרטיס כדי לראות את ׳הילד׳. בסדרה כל כך דרמטית, רק האוהדים היו חסרים ועל כך אני בטוח שכולם מאוכזבים. אבדיה השיג ניצחון אדיר, במשחק הכי משמעותי בקריירה שלו עד כה, אבל זה רק משחק אחד ונותרו לו עוד שניים. המטרות עכשיו אמורות להיות הרבה יותר גדולות. אין דרך חזרה, ואין לו את האפשרות יותר לחזור לנוח בצלו של ווילבקין, אלא רק לככב לצידו. ההשוואה ללוקה דונצ’יץ’ אמנם לא הוגנת, אך בלתי נמנעת. אבדיה צריך לעזוב לאמריקה בדיוק באותה דרך: עם אליפות ו-MVP.

בסרטון: מכבי תל אביב מנצחת במשחק 3

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי