לפני רבע גמר ליגת האלופות בין באיירן מינכן לברצלונה התרברב לותר מתיאוס: "באיירן תצטרך לעשות הרבה טעויות כדי להפסיד לבארסה הזו". על אף פערי הרמות ברורים, זו הייתה אמירה שחצנית במיוחד לאור העובדה שמדובר במשחק בודד. את ההמשך כולם זוכרים – באיירן פירקה 2:8 את החבורה של ליאו מסי. קרל היינץ רומניגה סיפר שלאחר המשחק ירד לחדר ההלבשה והופתע. כולם היו מאופקים, לא היו שם חגיגות גדולות. באיירן, בטח הנוכחית, לא מסתפקת בכרטיס לחצי הגמר אלא רוצה את הגביע עם האוזניים הגדולות. כמה התמונות האלה היו שונות מאלה מחדר ההלבשה של פריז סן ז'רמן אחרי המשחק נגד לייפציג.
אגדות וומבלי מ-2013 פינו את מקומם. עכשיו לא ידברו יותר על אריאן רובן, פרנק ריברי ופיליפ לאם אלא על ג'ושוע קימיך, סרג' גנאברי וקינגסלי קומאן. ההשוואות של כלי התקשורת לגבי הקבוצה הגדולה ביותר של באיירן בכל הזמנים היו נכונות, ואין ספק שאחרי שנים שבאיירן התקרבה, הסגל האיכותי עשה את שלו. הגיע לה לזכות שוב בגביע היוקרתי. האנזי פליק לחץ בדיוק על הכפתור הנכון והצרפתי, כמה מפתיע, כבש דווקא בנגיחה.
זו הייתה אחת הזכיות המוצדקות אי פעם. קבוצה רעבה וסופר-דומיננטית שניצחה בכל משחקיה במפעל השנה וכבשה כמעט ארבעה שערים בממוצע למשחק. בלי אף טעות שיפוט או ספק, ועל אף כוכבים גדולים – קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיו. קל לשכוח, אך לא מעט דברים השתבשו לבאיירן השנה.
בנובמבר היא ספגה חמישייה משפילה מאיינטרכט פרנקפורט וניקו קובאץ' הדאבליסט שילם בכיסאו. תומאס מולר איבד את חדוות המשחק, הייאוש גבר והוא שקל לעזוב. לוקאס הרננדס, השחקן היקר בתולדות המועדון – סבל מפציעות תכופות ובקושי שיחק. פליק פתח עם ניצחון ענק על בורוסיה דורטמונד בקלאסיקר אבל התקשה להתנער מתווית המאמן הזמני. שני הפסדים רצופים דרדרו את באיירן עד למקום השביעי. ואיך העונה הסתיימה? עם מולר שוב כאלוף אירופה כשהוא מאתגר את ליאו מסי וקווין דה בריינה עם אינספור בישולים. "הכל טוב, נגמר טוב", סיכם מולר לאחר הזכייה בחשבון האינסטגרם שלו. ניצחונות בבוואריה הם עידן שבשגרה.
באיירן מינכן הנוכחית היא דוגמא ומופת לניהול, ורצוי שיתר מועדוני העל ילמדו. היא יכלה להרשות לעצמה לצרף שחקנים במאות מיליוני יורו, כמו יריבתה, אך קיבלה את לירוי סאנה במחיר מבצע. היא לא התפתתה לרכוש את פיליפה קוטיניו או חאמס רודריגס (לפני כשנתיים), שמות נוצצים שלא התחברו, ושמרה אמונים לגווארדיה הוותיקה. עם החוזה החדש לקפטן היציב מנואל נוייר וסוללת כוכבים – קשה להמר נגדה. באיירן היא פשוט הקבוצה המודרנית ביותר.
העמדה המקורית היא רק על הנייר. מה נגיד על מגן שמאלי (אלפונסו דייויס) שמבשל למגן ימני נגד ברצלונה? ודיוויס בכלל היה אמור להיות קיצוני סופה. קימיך בקישור? אלאבה בלם? הכל התחבר. זו קבוצה חזקה, מהירה וטכנית, שלא חשבה לרגע לשנות את סגנון המשחק שלה של הלחץ הגבוה על אף הסכנות שארבו בדרך – קיליאן אמבפה וניימאר. כזו שמשחקת כמו במשחק מחשב ומנצחת באחוזים של משחק מחשב – 33 ניצחונות השיג פליק ב-36 משחקים. כזו שלא נגמרים לה הכוחות. את הרעב והתשוקה אפשר היה לראות נגד ברצלונה. הם ידעו שתהיה תוצאה היסטורית.
כדור הזהב 'נלקח ממנו', אבל העונה הזו תהיה המראה של רוברט לבנדובסקי. ותהיו בטוחים שגם לעונה הבאה הוא יגיע במצב פיזי מושלם עם רעב גדול להאפיל על 55 שעריו. הוא לא כבש בגמר ושעריו בשלבים הקודמים היו הפחות חשובים. הוא מרגיש שנישל את כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מהשליטה.
אז רונאלדו ומסי ראו את הגמר מהבית, והכוכבים הגדולים היו ניימאר ואמבפה. לשם כך התכנסנו, אמר לעצמו נשיא פ.ס.ז'. הרי אליפויות צרפת כבר מזמן לא מרגשות. סוף סוף הכוכבים היו בריאים, הקבוצה הייתה נראית מגובשת וממוקדת מטרה והכל היה מוכן כדי לעשות היסטוריה. פ.ס.ז' הגיעה להזדמנויות אבל סבלה מחוסר חדות משווע בשעה הראשונה. ניימאר הגיע לאחד על אחד – והחמיץ, בדיוק כמו בשלבים הקודמים. וגם אמבפה הציג רשלנות גדולה מול נוייר. נורות האזהרה נדלקו כבר נגד אטאלנטה ולייפציג כאשר מרקיניוס למשל (הטוב בשורות המפסידה אתמול) כבש את שערי המפתח.
אולי אפשר וצריך לבקר את הכוכבים שלא היו שם ברגע האמת, ואולי הרף שהציגו רונאלדו ומסי פשוט גבוה. לא יהיו עוד שחקנים כאלה שברגע האמת כשהכל מונח על כתפיהם – יכבשו בקלילות כאילו מדובר בעוד משחק ליגה.
פ.ס.ז' עברה עונה משמעותית ותומאס טוכל צפוי לשמור על כיסאו, ובצדק. גם אם מרקו וראטי היה נכנס לשחק קודם לכן כנראה שזה לא היה עוזר. הצרפתים עלולים לקום לבוקר קשה במיוחד, שוב חרושת שמועות לגבי אמבפה וניימאר. הצרפתי כבש 30 שערים ב-37 משחקים אך הוא לא ירצה לזכור את העונה הזו. העימותים עם המאמן, הפציעה הקריטית, ובעיקר התחושה שלא התקדם בעיר האורות. המהירות שם והוא בסך הכל רק בן 21, אך כאן מסתיים הדמיון לרונאלדו הברזילאי.
זו הייתה הזדמנות פז שלא תחזור – טורניר מקוצר עם משחק נוק-אאוט בודד, ללא קהל, כשקבוצות גדולות כבר הודחו, אך פ.ס.ז' צריכה לקום מהקרשים ולפחות להתקרב שוב בשנה הבאה. יש שינוי לטובה במדיניות הרכש שלה ואין צורך מבחינתה בהחתמות גדולות. עזיבתם של טיאגו סילבה ואדינסון קבאני (עוד קודם) תותיר ואקום מנהיגותי שאחרים יצטרכו למלא. זה יהיה לא פשוט, אבל בסופו של דבר, פ.ס.ז' נכנסה לחבורה מכובדת של קבוצות שלא הצליחו לעשות היסטוריה בהופעת הבכורה במעמד הגמר. צ'לסי זכתה בגביע החשוב מכל דווקא בעונה בה אף אחד לא ציפה שזה יקרה. בינתיים, אפשר להבין את אלה ששמחים לאידה: "כסף לא קונה (בינתיים) אושר", סיכמו ב"אס".
אבל חשוב מכך, עונת הכדורגל 2019/20, זו שעמדה בספק גדול לאור הקורונה – הסתיימה בצורה הכי טובה שיש. עם פורמט חדש ומרענן (לרגע), עם כדורגל איכותי שרק גורם לנו האוהדים – להגיד תודה ולהתגעגע. ולספור את הדקות עד לעונה הקרובה ולרגע בו נחזור למקום הטבעי – המגרש.
מה דעתך על הכתבה?