טביב מת מצחוק: משה חוגג נכנע לכל העקרונות שנפנף בהם

אלי טביב מת מצחוק.

פיטוריו של רוני לוי והתפטרותו של יוסי בניון הם לא רק סימפטום לבלאגן הניהולי, פרק 3287 בתולדות בית"ר ירושלים, אלא גם סימפטום לתרבות הבעלים שלא מבין את מקומם בהיררכיה, מאחר והם לא יצרו שום היררכיה שכזו.

ייאמר מיד, רוני לוי נכשל בבית"ר ירושלים, אבל לפטר אותו יום לפני פתיחת ליגת העל, אחרי שעשה את כל ההכנה לקבוצה, ורק בגלל משחק כושל אחד – ולא משנה כמה נזק כספי הוא חולל – זה חוסר הבנה בתהליך בניית קבוצות כדורגל, אבל גם חוסר יכולת להבין איך מתנהל גוף מנהל, בוודאי במועדון כדורגל שנחשב לאחד מחמשת הגדולים בישראל.

ההתפטרות של יוסי בניון היא התשובה הטובה לכך: בניון לא חבר של רוני לוי, אבל הוא המנהל המקצועי בבית"ר ירושלים. ומהמקומות שמהם הגיע בניון – ובגללם גם הוחתם כמנהל מקצועי – לא פועלים בדרך כזו. אף בעלים לא יפטר מאמן, מבלי ליידע או לקבל את הסכמתו של המנהל המקצועי. זה פשוט לא תפקידו, גם אם הוא משלם את המשכורת של שניהם.

צפו בהפסד המביך לטאוטה באלבניה

אילו חשב חוגג כי רוני לוי אינו מאמן טוב, הוא היה צריך להיפרד ממנו בסיום העונה, או אף במהלכה של הקודמת, במקום שבו ההכנה והתשתית שיצר לא הצליחו. לאפשר לו להכין ולשים תשתית לעונה, ואז לפטר אותו, זה לא להבין איך עובדת קבוצת כדורגל במקרה הטוב ולהיכנע לרחשי הרחוב במקרה הרע. וחוגג, עשה רושם, הולך על הראש של הרחוב. ההחתמה של רוני לוי לעונה נוספת היתה ללכת על הראש של הרחוב, לפטר אותו בטרם החלה העונה האמיתית, זה להיכנע לכל העקרונות שנפנפת בהם.

במקום מתוקן, בעלים ממנה שדרת ניהול והיא ממנה גורמים מקצועיים או שיווקיים או אדמניסטרטיביים או לוגיסטים. במקום שיש בו היררכיה ברורה, הבעלים לא מפטר ביום בהיר לא פקידה ולא אפסנאי ולא מאמן נערים וגם לא מאמן בוגרים. בשביל זה הוא מינה שדרה ניהולית. הוא יכול להביע את רצונו ודעתו, ללחוץ, להביע גם שאט נפש, אבל המינוי שלו הוא לא פקידה, לא אפסנאי ולא מאמן, אלא מנכ"ל, מנהל משק ומנהל מקצועי. ככה זה עובד.

הבעיה בכדורגל הישראלי שאדם הופך להיות בעלים כדי לשחק פוטבול מנג'ר אבל בהרבה כסף, ולכן הוא חזות הכל ובמה שהוא לא רוצה להתעסק – לא לדאוג – הוא גם לא יתעסק. בניהול מקצועי הוא לא יפסיק להתעסק, וזה בדיוק מה שמשה חוגג עשה, כשהוא מוקף בשניים מאגדות הכדורגל הישראלי – אלי אוחנה ויוסי בניון – הוא פשוט לא ספר אותם. עם שניים כאלה הייתי הולך לישון בשקט בלילה, מקסימום נותן לחשב הכלכלי ללכת איתם הורדות ידיים. אני כמעט משוכנע שמשה דדש לא היה מפטר מאמן אם היה מעליו מנהל מקצועי, וכך גם לא מאיר פניג'ל ואפילו לא אלי טביב, אבל זה רק בגלל שהוא היה מגדיר את עצמו מראש כמנהל המקצועי.

ויש גם את עניין האגו. אתה לא יכול למנות מנהל מקצועי בשם יוסי בניון ולחשוב שהוא יהנהן כשאתה מקבל את ההחלטה שהוא היה צריך לקבל. בניון עשה בשכל וברגש כשהתפטר. אף אחד לא היה נשאר במקום שבו הוא מוגדר כבובה, בוודאי לא עם עבר ורזומה כמו שלו.

בית"ר ירושלים הולכת לעוד עונה מבולבלת, מטלטלת, כזו שהבעלים יתנהג בה כמו הרחוב והרחוב יתנהג בה כאילו הוא הבעלים. ועל זה נאמר: אין חדש תחת השמש, מה שהיה הוא שיהיה.