האימפריה חזרה: לידס יונייטד תהווה אטרקציה על בסיס שבועי

בשבת (החל מ-19:15, ישיר בספורט1) יארח ג'יימס מילנר את לידס יונייטד באנפילד, במשחק החזרה המרגש שלה לפרמיירליג. הוא היה על הדשא גם במשחק הפרידה שלה מהליגה האנגלית הבכירה, כשהוא לובש את החולצה הלבנה האהובה. מילנר היה אז בן 18, יליד לידס והתקווה הגדולה ביותר שלה. הוא אהב מאוד את המועדון, אך התרסקותו חייבה אותו לעזוב על מנת לשמור על המומנטום, והוא יצא להרפתקה ברחבי הממלכה.

אז מילנר בילה עונה לניוקאסל, יצא להשאלה לאסטון וילה, חזר לשנתיים בניוקאסל, עבר רשמית לאסטון וילה ושיחק שנתיים נוספות, הצטרף לפרויקט היקר של מנצ'סטר סיטי לחמש שנים, ואז נדד לליברפול, שם סגר חמש שנים והתכבד לחגוג איתה אליפות אחרי בצורת בת 30 שנה. מתוך התקופה הארוכה והמייגעת הזו, לא היתה לידס בפרמיירליג במשך 16 – יותר ממחצית. כיום מילנר בן 34, והוא אחד השחקנים הוותיקים בליגה. ואולי לעתים עדיין אפשר לראות את הזיק השובב בעיניו, אך מסלול חייב מדגיש יותר מכל עד כמה ההמתנה של אוהדי לידס היתה בלתי נסבלת. 30 שנה הרגישו כמו נצח לאדומים של ליברפול, אבל 16 שנים בגלות היוו נצח גם עבור הלבנים – וזה תקף לגבי מילנר עצמו. הוא מאושר, כמו כל מי שאוהב את המועדון הזה, מהשיבה המיוחלת לטופ.

גם אלה שלא מסמפטים אותה במיוחד עשויים להתרגש משובה, כי לידס היא מועדון היסטורי חשוב מאוד. הקבוצה הגדולה שלה מתחילת שנות ה-70 הגדירה במידה לא מבוטלת את הכדורגל האנגלי בתקופה זו. היא אחת האימפריות הדומיננטיות שידעה הממלכה, ושנת 2020 היתה קשה במיוחד עבור הסגל הפנטסטי של דון רווי, אשר הפך את רוח הלחימה והנוקשות לסמלים המסחריים שלו. נורמן האנטר, הבלם המיתולוגי, שכתב לא מכבר כי הוא חולם לראות את לידס בפרמיירליג עוד בימי חייו, הלך לעולמו באפריל. כשבועיים לאחר מכן, עזב בעקבותיו את עולמנו גם המגן הנפלא טרבור צ'רי. ביולי הצטרף אליהם גם ג'ק צ'רלטון, הג'ירף האדיר שעדיין מחזיק בשיא ההופעות במדי לידס בכל הזמנים. עידן שלם נעלם ביחד איתם, אך לפחות יש כעת תקווה לעידן חדש – עידן שונה בתכלית.

המסע הזה היה מתיש, ולעתים נדמה היה כי לא יסתיים לעולם. אחרי שנקלעה למשבר פיננסי עצום, בילתה לידס שלוש שנים בליגה השלישית, בין 2007 ל-2010. היא החליפה בעלויות, ונפלה גם לידיים לא נכונות, כמו במקרה של מאסימו צ'לינו, השרלטן האיטלקי שזרע הרס של ממש. בסופו של דבר, הגיע איטלקי אחר בתכלית, אנדראה רדריצאני, על תקן המושיע, אך גם איתו זה הלך קשה. מאמנים באו והלכו, עד שהימרו בלידס על מרסלו ביילסה.

היה זה מהלך משוגע למדי, ועצם העובדה כי "המשוגע" הסכים להגיע לליגת המשנה מדהים למדי. אחרי הכל, מדובר באחד הפילוסופים הבולטים של בכדורגל המודרני, אך מצד שני באישיות מורכבת מאוד. אופיו של ביילסה הפריע לו לא פעם להביא את כישוריו לידי ביטוי, וצרם במיוחד הפיאסקו המהדהד בליל הצרפתית. הוא מתיש את שחקניו פיזית, ובעיקר מנטלית – ולכן קבוצותיו נוטות לקרוס בשלב מסוים, אחרי ההתלהבות הראשונית. זה מה שקרה ללידס ב-2018/19, כאשר היא הובילה את הטבלה במשך מחזורים ארוכים מאוד, אך הסתפקה במקום השלישי והפסידה בפלייאוף. זה היה צפוי גם בעונה שעברה, אך פגרת קורונה סייעה לה ככל הנראה. ההתפרקות נמנעה, והשחקנים שבו בכוחות מחודשים אחרי הפגרה המאולצת על מנת להגשים חלום. כעת מתחיל את האתגרים החשובים והמרתקים בחייו של ביילסה.

זה הולך להיות מרתק, ועיניים רבות יופנו לעבר הפרויקט המסקרן. האם לידס באמת מסוגלת לתקוע יתד בפרמיירליג ולהתבסס בה לשנים ארוכות? האם ביילסה יתאים את שיטותיו לליגה הגדולה התחרותית ביותר באירופה? האם הסגל הנוכחי מספיק איכותי על מנת לשרוד? בינתיים, ביילסה שומר על השלד שהביא לו הצלחה עד כה, וזה לא דבר של מה בכך בכדורגל המודרני. מאידך, השכילה לידס לשמור על המנהיגים, ויש לה תלכיד מגובש שחווה הרפתקאות משותפות.

האוהדים מעריצים את הכוכבים ששמרו אמונים למועדון גם בשעות הקשות. הם מתים על הפליימייקר הספרדי פאבלו הרננדס, אשר כיכב בוולנסיה ונבחרת ספרד עוד בעשור הראשון של המילניום. הם סוגדים לקפטן ליאם קופר שנמצא במועדון מאז 2014. הם מאוהבים בבוגר האקדמיה המקומית קלווין פיליפס – מעין מילנר חדש שצמח ממש כאן, בבית. ביחד עם סגן הקפטן לוק איילינג, הלוחם הפולני מתיאוש קליך, ושחקן האגף בעל המזג הלא צפוי אזגן אליוסקי, הם נחושים לטפס לחלק העליון של הטבלה בפרמייר-ליג, אך לשם כך דרוש גם דם חדש – ובכמויות.

בינתיים, החתימה לידס שני שחקנים משמעותיים בלבד. היא שברה את שיא המועדון כדי להביא את רודריגו, חלוץ נבחרת ספרד, מוולנסיה תמורת 30 מיליון יורו – מדובר בשחקן חכם ואיכותי, אך אינו סקורר. אחוז ניצול ההזדמנויות שלו נמוך למדי, וזה לא אידיאלי עבור האיש שאמור להוביל את ההתקפות. המצטרף השני הוא הבלם הגרמני רובין קוך, אשר נמצא בגיל 24 בעמדת זינוק להרכב הנבחרת הלאומית, ואף התנסה בעונה האחרונה במדי פרייבורג כקשר אחורי. הכישרון הרב גוני והאינטליגנטי צפוי לתרום הן כוח פיזי טהור, והן ניהול משחק איכותי מאחור – ויש לו גם סיפור משפחתי פיקנטי. אביו, הארי קוך, זכה ב-1998 באליפות עם קייזרסלאוטרן מיד אחרי חזרתה לבונדסליגה. יש להם, אם כך, מזל עם עליות – אבל האם גם רובין קוך מסוגל לשחזר את ההישג?

צפו בפרומו לקראת מחזור הפתיחה

התשובה לכך, כמובן, שלילית, אבל זה לא ממש משנה. לידס מאושרת להיות שוב באור הזרקורים, ולא יכולה לחכות לפתיחת העונה באיצטדיונה של האלופה. גם ללא האוהדים, גם בתקופת הקורונה, זהו ציון דרך מרגש מאוד עבור המועדון ההיסטורי הזה. עם ביילסה, אינסוף סיפורי צבע והמון מחויבות והתלהבות, הלבנים יהוו אטרקציה על בסיס שבועי. זו לא סתם עולה חדשה – זו אימפריה לשעבר שמנסה לשוב לגדולה, ולא לחזור על טעויות העבר. שמירה על יציבות כלכלית חשובה לא פחות מהנקודות על המגרש, וזו אחת המטרות הקריטיות. ואם הכל ילך כשורה, העתיד עשוי להיות ורוד במיוחד.

מי יודע, אולי מילנר עוד יחזור למועדון שגידל אותו לקדנציה האחרונה לפני שיתלה את הנעליים. מי יודע, אולי ארלינג הולאנד – הסקורר הנורבגי הצעיר שנולד בלידס, אוהד את הקבוצה והצהיר כי חלומו הגדול ביותר הוא לזכות איתה באליפות – עוד יגיע בבוא היום. מי יודע, אולי ביילסה ירשום את שמו באותיות זהב בספרי ההיסטוריה של הכדורגל האנגלי. הציפיות גבוהות, אך גם האכזבה עלולה להיות אכזרית. הכל פתוח, והמשחק הראשון מול ליברפול יהיה סמלי. אל תחמיצו אותו.