אלה ימים מרתקים עבור ז'וזה מוריניו. ביום שלישי הוא פגש – וניצח – אקסית מיתולוגית אחת. ביום ראשון הקרוב הוא מתארח אצל אקסית מיתולוגית אחרת. בין לבין, יש לו הערב (חמישי החל מ-21:45, ספורט1) עסק עם מכבי חיפה במוקדמות הליגה האירופית. ממבט ראשון, ההתמודדות מול הירוקים של ברק בכר אמורה להיות בעדיפה האחרונה אצל הפורטוגלי, אך בפועל המצב שונה. המיוחד היה מוכן להקריב את גביע הליגה על מנת לא לסכן את ההעפלה בזירה האירופית, והותיר את הארי קיין על הספסל נגד צ'לסי שלשום.
"להארי יש משחק גדול ביום חמישי, ואנחנו חייבים להגן עליו", קבע מוריניו לקראת המשחק מול הכחולים, ואכן שלח את הכוכב המרכזי שלו למערכה רק בדקה ה-70. "לא יהיו לנו חלוצים. אין לנו מספר 9", הוא אמר עם זיק שובב בעיניים. זו לא היתה רק הצהרה ברורה לגבי חשיבות הליגה האירופית בעיניו, כי הרי עם כל הכבוד לחיפאים המשחק יהיה "גדול" עבור טוטנהאם בגלל המפעל ולא בגלל היריבה. זו היתה בעיקר עקיצה לעבר ההתאחדות האנגלית שלא התחשבה בקבוצתו והביאה לעומס חריג. עם חמישה משחקים ב-11 ימים בלבד, המנג'ר בהחלט צריך לקבוע סדרי עדיפויות ולא להתיש את שחקני המפתח שלו.
אז הליגה האירופית קיבלה עדיפות בהשוואה לגביע הליגה, אך אין הדבר אומר כי מוריניו ויתר מראש בעימות מול פרנק למפארד. שלושת המפגשים הקודמים שלו עם חניכו לשעבר, איתו נהנה ממערכת יחסים מופלאה בימי הזוהר בקדנציה הראשונה סטמפורד ברידג', הסתיימו לרעתו. הפעם, בניסיון הרביעי, הוא השתוקק לנצח, ובספסולו של קיין היה גם מרכיב מהותי של מלחמה פסיכולוגית. מוריניו השתדל להרדים את היריבה ולהעלות את המוטיבציה של שחקניו. בשורה התחתונה, זה הצליח. התרנגולים הציגו משחק מצוין, השוו ל-1:1 בשלבי הסיום, וחגגו בפנדלים.
המילה "חגגו" אינה מוגזמת כאן. מוריניו קיפץ כמו ילד עם עוזרו אחרי שהבעיטה האחרונה של מייסון מאונט שרקה החוצה ליד העמוד, וקרן מאושר בראיונות. הוא שיבח את שחקניו, הגדיר אותם כגיבורים, והיה בו משהו שהזכיר את מוריניו הישן והטוב מתחילת המילניום – דמות ססגונית, כריזמטית, שופעת בטחון עצמי. בקדנציה הראשונה בצ'לסי ובתקופתו באינטר, הפורטוגלי לא רק רצה וידע לנצח, אלא גם שאף לתת שואו חיובי לקהל. ביום שלישי, הוא באמת עשה את זה.
המרדף שלו אחרי אריק דייר היווה אתנחתא קומית נהדרת. הבלם נאלץ לעזוב את המגרש כדי ללכת לשירותים, ומוריניו נטש לפתע את הספסל על מנת לבדוק מה קורה ולזרז אותו לחזור. "הפעלתי עליו קצת לחץ", הוא השתעשע אחרי שריקת הסיום, ואף החמיא מאוד למי שנבחר לשחקן המצטיין בהתמודדות. אפשר היה לחוש עד כמה הוא נהנה, ולא רק בגלל התוצאה.
התחושה הזו ליוותה את המשחק כולו. הקבוצה של מוריניו אמנם פיגרה במשך דקות ארוכות, אך זה לא תיסכל אותו. אולי המלחמה הפסיכולוגית שיזם עבדה היטב גם עליו. לפתע, לא היה עליו לחץ, וגם הפסד היה מתקבל בטבעיות – אז העצבים לו היו מתוחים. מוריניו ולמפארד החליפו ללא הפסקה עקיצות. "הוא דיבר עם השופט יותר מאשר עם שחקניו. לא ראיתי אותו מתנהג כך כאשר פיגר 3:0 מול ווסט ברומיץ'. אמרתי לו שהוא צריך להיות קולני דווקא כאשר הקבוצה מפסידה, ולשבת בשקט כאשר היא מובילה. בכל הקשור לכדורגל נטו, אין לי מה ללמד אותו", הסביר המיוחד לאחר מכן. הכל התנהל ברוח טובה, כי ההערכה ההדדית שלהם איתנה, ודבר לא ישבור את החברות. זה לא הפריע להם – ובעיקר למוריניו – לתת שואו.
יש נוסטלגיה לגרסה הזו של מוריניו. בשנים האחרונות, בעודו משדר בעיקר מרירות, נלחם בשחקניו דרך התקשורת ומאשים את כולם חוץ מעצמו בכישלונות, הוא הפך לקריקטורה של עצמו. רבים כל כך העריצו אותו פעם, ובצדק. הוא היה אחד המאמנים הטובים בתבל, וגם אחת הדמויות הכייפיות בכדורגל העולמי. התכונות החיוביות שלו נעלמו בהדרגה, והוא הפך לדמות מאוסה. מעטים האנשים שעברו שינוי אישיותי שלילי כזה. הכדורגל איבד את מוריניו המקורי, ובהחלט יש געגוע אליו.
הגעגוע הזה מתעצם כאשר רואים שהוא עדיין מסוגל לנהוג אחרת. אול גם מוריניו נזכר בימים הטובים כאשר עיתונאי מקדוני, שסיקר את המשחק מול שקנדיה בליגה האירופית, ביקש להצטלם עם הפורטוגלי כי אביו המנוח העריץ אותו. המיוחד הסכים ברצון ובהתרגשות, וזה הוגדר כמעשה אצילי, אבל היתה כאן צביטה בלב. אביו של העיתונאי כבר הלך לעולמו. הוא אהב את מוריניו הישן. העיתונאי עצמו, שמכיר היטב את מוריניו בגרסתו העדכנית, לא הביע כלפיו חיבה. כן, מוריניו שייך בעיקר לעבר. המסר הזה מעולם לא היה חד וסמלי יותר.
האם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? זה תלוי רק במוריניו עצמו. את החודשים הראשונים של הקדנציה בטוטנהאם, הוא ביזבז בעיקר במלחמות פנימיות ובבחירת השעירים לעזאזל. העיקר שבהם היה הקשר הצרפתי טאנגי אנדומבלה, אשר שקל לעזוב את הקבוצה לאור היחס של המנג'ר כלפיו. גם אחרי ההפסד הביתי לאברטון במחזור הפתיחה, בחר מוריניו להאשים את כל שחקניו ב"עצלנות". זה לא בישר טובות.
אלא שביום שלישי, הנימה היתה שונה מאוד. אנדומבלה קיבל שבחים על משחק מצוין, ומוריניו טען כי חל אצלו שיפור עצום בהשוואה לעונה שעברה. הוא רצה להעניק לחניכיו חיבוק חם בתקשורת. הניצחון על צ'לסי היה מתוק מאוד מבחינתו. ביום ראשון מצפה לו ביקור פיקנטי מאוד באולד טראפורד, אצל מנצ'סטר יונייטד ממנה גורש באיחור רב בגלל הגישה הבעייתית שלו, והותיר לאולה גונאר סולשיאר את משימת השיקום. אם יקח שם שלוש נקודות, גם הנקמה האישית הזו תהיה מתוקה. זה עשוי אולי להיות שבוע חלומי עבור מוריניו. אולי תהיה זו תחילתו של עידן חדש.
אבל בינתיים… בינתיים יש לו עסק עם מכבי חיפה. ורק תארו לעצמכם מה יקרה למצב רוחו המרומם של מוריניו אם ברק בכר יעיף אותו מהליגה האירופית, במשחק שהוא עצמו הגדיר כ"גדול". מה אם ניקיטה רוקאביציה ומוחמד אבו פאני יתעלו על קיין? זה יהרוס את לתרנגולים את המומנטום באופן מוחלט, ובעיתוי קריטי. אז כן, זה יהיה ערב חשוב מאוד עבור מוריניו. מי יודע, אולי הוא אפילו גורלי.
מה דעתך על הכתבה?