אנחנו מצויים בתקופה הזויה בהיסטוריה. מאוימים על ידי וירוס בלתי נראה שמשנה את חיינו, נעים בין סגר אחד למשנהו וקרועים חברתית בוויכוחים פנימיים. גם הספורט לא נשאר מחוץ לוויכוח, כשבהחלטה שנויה במחלוקת, בניגוד לכל מה שקורה בעולם, החליטו חברי הכנסת לא לאפשר אימונים במסגרת קבוצתית לקבוצות שאינן משתתפות במסגרת אירופית, ובהחלטה זו העמידו את הכדורגל הישראלי על פי התהום.
בסיטואציה הזו, תגיע הערב (חמישי ב-21:45) נבחרת ישראל למשחק הכי חשוב שלה זה שני עשורים, בהאמפדן פארק מול סקוטלנד במסגרת חצי גמר פלייאוף העלייה ליורו. בפעם האחרונה שהנבחרת הייתה במרחק 180 דקות מהעפלה לטורניר, זה הסתיים בפיאסקו ספורטיבי וחברתי, שממנו היה לא פשוט להתאושש (8:0 מול דנמרק). הפעם יש תקווה שדברים יראו אחרת.
קודם, בוא נסביר. בעקבות טורניר מוצלח יחסית בליגת האומות, אי שם ב 2018, שכלל ניצחונות על אלבניה וסקוטלנד, הנבחרת הרוויחה את הזכות להיות אחת מ-16 נבחרות שמתחרות על ארבעה כרטיסים אחרונים ליורו 2020/21 בארבעה דרגים שונים. ניצחון במשחק הערב בהאמפדן פארק (משימה לא פשוטה), יביא אותנו למרחק של 90 דקות מההעפלה ליורו, שבגמר מחכה אחת מהשתיים, נורבגיה או סרביה (שיארחו את הגמר), שתיהן נבחרות עדיפות משמעותית, אבל בימים שבהם ליברפול מקבלת שביעייה מאסטון וילה, יונייטד שישייה בבית מטוטנהאם וסיטי חמישייה מלסטר, הכל אפשרי.
אז מה הם המפתחות לניצחון במשחק בגלאזגו? משחק שניצחון בו יכניס מדינה שלמה לחודש של טירוף חיובי, תקווה ואסקפיזם שכל כך חשובים לאזרחי ישראל בימים לא פשוטים אלו.
חמישה מפתחות לניצחון בסקוטלנד
מצבים נייחים
ביצוע מושלם של מצבים נייחים, בהגנה ובהתקפה. במשחקי הכרעה, מצב נייח הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר. המתח גדול והפחד מטעויות מקשה על המשחק המסודר והיכולת להתאמן על אירועים ספציפיים גדולה יותר. יוסי אבוקסיס וב"ש הוכיחו מול מאת'רוול, שגם עם נחיתות פיזית, מול יריבה סקוטית גדולה ופיזית, אפשר לנצח דווקא דרך הנייחים. סקוטלנד נבחרת מוגבלת ולא מאוזנת, עם מאמן אפור שלא מצליח לייצר תבניות התקפה במשחק מסודר וברגע שסוגרים לה את אגף שמאל (ג'יימס פורסט פצוע מה שמחליש את אגף ימין אפילו יותר), היא חסרת רעיונות בהתקפה. בשמירות האישיות, שחקני הנבחרת חייבים להיות מוכנים לפיזיות הסקוטית ולא להפסיד מאבקי אחד על אחד, בשמירה האזורית (כדורים נייחים מהאגף או ממרחקים גדולים) להיות מתואמים בדרך שבה הם עומדים ובאופן שבו קו האזורית בורח לאחור. מבחינה התקפית, זה הזמן לייצר תרגילים חכמים שאולי יעשו את ההבדל, כמו שערן זהבי עשה בבאזל או ביברס נאתכו בשער בסלובניה.
אגף שמאל של סקוטלנד
כהמשך לסעיף הקודם, דגש גדול על האגף השמאלי של הסקוטים והימני שלנו. סטיב קלארק פתח בשני המשחקים האחרונים עם שלושה בלמים, כשקיראן טירני מארסנל משמש כבלם השמאלי ואנדרו רוברטסון, אחד מחמשת המגנים הטובים בעולם, מתופקד כמגן\כנף משמאל. האגף הזה איכותי משמעותית מהאגף הנגדי ולכן הוא גם חייב לקבל תשומת לב מיוחדת. אלי דסה יקבל לרוב את רוברטסון ולכן גם הבלם הימני וגם אחד הקשרים, יהיו חייבים לצמצם לאזור כדי להקטין למגן של ליברפול את השטח וגם לאפשר לדסה ללחוץ גבוה. נטרול של רוברטסון, יוציא הרבה מהעוקץ של ההתקפה הסקוטית.
בדיקת הקורונה של סולומון
מנור סולומון. במקרה של מנור, המפתח העיקרי זה בדיקת הקורונה השנייה שתאשר שהוא אכן יכול לשחק. מבחינת דריבל, מנור הוא השחקן הטוב בנבחרת. הוא מתופקד על ידי וילי רוטשטיינר כקשר מרכזי שמקבל חופש בהתקפה. היכולת שלו לבטל שחקני הגנה בדריבל היא סופר חשובה לנבחרת ומשחררת גם את שני החלוצים – זהבי ומואנס דאבור. סולומון צריך לקבל את הכדור בבידודים בשליש האחרון או במעבר, בעיקר באגף שמאל, ומשם לנסות לשבור את ההגנה. ככל שיהיו לו יותר מצבי אחד על אחד בהתקפות מעבר או בשליש האחרון, ככה הנבחרת תהיה יותר מסוכנת.
ניצול המצבים של זהבי
ערן זהבי. מאז הגיע הצוות האוסטרי, משחק ההתקפה של הנבחרת מסתובב כולו סביב שחקן אחד, שלפחות ברמה האישית מספק את הסחורה בגדול. בהנחה שהנבחרת תצטרך שני שערים כדי לעבור (מלבד המשחק בלטביה, ספגנו בכל משחק מאז תחילת מוקדמות היורו), היכולת של זהבי קודם כל להגיע למצבים ואחר כך לנצל אותם, חשובה ביותר. שיתוף הפעולה שלו עם דאבור משתפר, והעובדה שדאבור בכושר מצוין אמורה לשרת אותו. בוא נקווה שזה אכן יקרה.
קשיחות מנטלית
מנטלי. שנים על גבי שנים מדברים על המנטליות הקלוקלת של הכדורגלן הישראלי. דווקא בימים אלו, שאנשים רק מחפשים במה להיאחז כדי להרגיש תחושת אחדות והזדהות, שחקנינו מקבלים את הבמה הכי טובה להפוך לקונצנזוס חיובי ולשבור הרבה מהסטיגמות שהודבקו להם, חלקן בצדק וחלקן פחות. משחק הגנה ללא פשרות, ניצחונות במאבקי אחד על אחד וריכוז בדקות קריטיות עשויים לגרום ל-90 הדקות האלה להיות בלתי נשכחות ולהשפיע מורלית לא רק על הכדורגל בארץ, אלא ולי אפילו לגרום לפוליטיקאים להתאחד ולהבין שהכל אפשרי כשמתרכזים במטרה.
נבחרת ישראל מייצגת הרבה ממה שיפה בארץ שלנו. שחקנים מרקעים שונים, דתות שונות, צבע עור שונה, חולקים חדר הלבשה, נלחמים אחד בשביל השני ומבינים שהם תלויים אחד בשני כדי להצליח ולהגשים את מטרותיהם האישיות והקבוצתיות. לזה קוראים שותפות גורל. ניצחון של הנבחרת יכול להוות השראה גם לנבחרי הציבור ולאזרחים. בסופו של דבר, כולנו רוצים שיהיה פה טוב, גם אם אנחנו חלוקים על הדרך.
בהצלחה לנבחרת.
מה דעתך על הכתבה?