סימאונה הישראלי: על ניצחון שהמחיש את האתוס האבוקסיסי

ז’וסואה חוגג עם יוסי אבוקסיס | דני מרון

בכר השאיר לו מורשת של הישגים, אך כשאבוקסיס ייסע לבית הנבחרות, הוא ישאיר בב"ש קבוצה. וגם: מכבי ת"א שיחקה "תכל'ס" והבהירה מה הפוטנציאל שלה, ועל פתיחת העונה שמעמידה את קברניטי המלחמה בקורונה באור מגוחך

1. כדי להבין את גודל ההישג של הפועל באר שבע אתמול (חמישי) לא צריך לבדוק את סך הבעיטות לשער (4:19 לסלביה פראג) או להשוות לתיקו של הצ’כים בעונה שעברה מול ברצלונה בליגת האלופות. צריך פשוט ללכת לסביבות הדקה ה-30 (אין לנו אומדן מדויק, כי לא ראו שעון בלוח התוצאות): בערך בדקה הזו התמוטט לואי טאהא, קרס אל הדשא ונדרשו שני צוותי עזרה ראשונה כדי להשיב אותו לאיתנו. הוא ביקש להמשיך ושירך דרכו עד למחצית, אז הוחלף. לא ניכר היה בו כי נפצע. לטאהא לא היה אוויר, הוא רק החלים – אם החלים – מקורונה. רק לפני שבוע עוד היה מבודד בבית מלון בסקוטלנד. מערכת הנשימה פגועה, הסטורציה נמוכה, השרירים כואבים, למים אין טעם, בטח לא למשקה האיזוטוני.

וטאהא לא לבד. עד אתמול, שש שעות לפני המשחק, לא היה ליוסי אבוקסיס מושג עם איזה הרכב הוא עולה והאם הוא עצמו יוכל לעמוד על הקווים. הקבוצה שלו, מוכת הקורונה, ניצחה את אלופת צ’כיה תוך תצוגת תכליתיות ואחרי מופע הרואי. כשנספר פעם על האתוס האבוקסיסי, המשחק הזה יהווה דוגמא. בלי קהל, הרחק מהבית, עם סגל שאופ"א אישרה "בחאווה" ועם נחיתות פיזית ומקצועית בוהקת. התלונה של המאמן הצ’כי לאחר המשחק – "איך נותנים למאומתים לשחק" – נראית מגוחכת. אם קבוצה חולה ניצחה את הקבוצה שלו, מה יקרה כשהיא תהיה בריאה?

ברק בכר השאיר ליוסי אבוקסיס מורשת של הישגים, בוודאי להפועל באר שבע. כשאבוקסיס ייסע לבית הנבחרות בשפיים בתחילת ינואר 2021, גם אם יעזוב רק בסוף העונה, הוא ישאיר להפועל באר שבע קבוצה.

צפו בניצחון של הפועל באר שבע

באר שבע היא קבוצה שאפשר להתקדם איתה ולבנות ממנה תהילה מחודשת. אור דדיה או שון גולדברג, או אפילו אוהד לויטה שאף פעם לא קיבל קרדיט אמיתי, הם שחקני ליגה אירופית ליגיטימיים. הזרים נהדרים אחד-אחד והקבוצה משחקת כמו יחידה אחת. זה בכלל לא מובן מאליו. הדרך שבה בחר אבוקסיס את לוחמיו יכולה למלא פרק נבחר בספר שופטים. כל שחקן יודע מה תפקידו, מקבל החלטות טובות וחי את המשחק בדיוק כפי שהמאמן שלו חי אותו. מרואן קבהא (במשחק ענק אתמול) בעט לפחות פעמיים לגופו של שחקן צ’כי כדי להרוויח חוץ. ככה היה נוהג אבוקסיס השחקן.

כשניצח – בצוותא עם רון ציבלין – את חטאפה בספרד, כשהחליף ליומיים את גיא לוזון בהפועל ת"א ב-2007 ובניצחון על רוברטו מאנצ’יני וזניט בסנט פטרסבורג, דיברו על כך שאבוקסיס טוב בניצול סיטואציות כדי להרוויח ניצחונות הרואיים שתכל’ס, לא מובילים לכלום. המהלומה שהנחית על הכדורגל הצ’כי בתוך מספר שבועות, מהלך שהעביר אמש את הקבוצות הישראליות מעל אלה הצ’כיות בדירוג אופ"א, ו-570,000 היורו שסידר לקופה החבוטה שעד לפני כמה חודשים נוהלה על ידי נאמן, הם ההוכחה הניצחת שאבוקסיס עלה עוד שלב. דייגו סימאונה הישראלי? לגמרי.

אבוקסיס. ניצחון שהמחיש את האתוס שלו | דני מרון

2. באותה נשימה אפשר לומר כי הניצחון של מכבי תל אביב הושג בערך באותם תנאים, אם כי לצהובים היו שבועיים פור על באר שבע בתהליך ההחלמה מקורונה. מכבי תל אביב ניצחה יריבה שעל הנייר – ובתודעה הישראלית המתנשאת – הייתה אמורה לגבור עליה, אבל זה לא דבר של מה בכך. לא רק סלביה פראג, גם קרבאח הוכיחה שהיא קבוצה שבתנאים מסוימים, עדיפה על כל קבוצה ישראלית. אלא שבניגוד אליה, מכבי שיחקה תכל’ס. שוב ושוב פילחו כדורי העומק הצהובים את ההגנה האזרית והתוצאה השברירית אף מקפחת את קבוצתו של גאורגיוס דוניס.

ניתן רק לדמיין איך תיראה מכבי כששחקני הרכש שלה ייכנסו לרוטציה. אתמול, כשדן ביטון אפילו לא בסגל ומכבי משחקת עם הצוות המחלים שנעדר מהמשחקים מול זלצבורג, היה מובן מה הפוטנציאל. אלופת המדינה צברה עד כה נקודה אחת משש בליגה וביום ראשון מחכה לה סימאונה מהאייטם הראשון, אבל בלונג, זו קבוצה חזקה שהמשחקים באירופה רק יעזרו לה להשתפר ולקזז מהפער שפתחו עליה יריבותיה. כמו שנראות באר שבע או מכבי חיפה ואפילו מכבי פתח תקווה או בני יהודה, יהיה לה קשה להשיג את המספרים שרשמה בשנתיים האחרונות, אבל אי אפשר יהיה לפסול את האפשרות כי תתמודד על אליפות שלישית ברציפות.

החזרה של דור פרץ הייתה מוצלחת מאוד, הקישור האחורי "גירזן" את האזרים, נרשמו המון חטיפות כדור, אבל משחק המעבר עדיין איטי ומסורבל ויכול בהמשך להוות נקודת תורפה.

מכבי ת"א הבהירה מה הפוטנציאל שלה | אודי ציטיאט

3. הקבוצות הישראליות עלו אתמול – לא בפעם הראשונה העונה – למקום הראשון בדירוג ההישגים שלהן העונה בגביעי אירופה. זה מיקום זמני, בשבוע הבא יעלו לשם הקבוצות מחמש הליגות הגדולות באירופה. ועדיין, חמישה ניצחונות בחמישה משחקים להפועל באר שבע וחמש נקודות דירוג לישראליות כבר באמצע אוקטובר, זה לא דבר של מה בכך. נוסיף לכך את השערים של ליאור רפאלוב ומואנס דאבור, את השער "א-לה מסי" של מנור סולומון שלשום, את שיטפון הישראלים בשלבי הבתים, כולל שתי קבוצות שלמות, את ניצחון הנבחרת בסלובקיה, ואתם מקבלים פתיחת עונה ישראלית שהרבה זמן לא נרשמה כאן.

עוד מוקדם לנתח ובוודאי שצריך לקוות שלא מדובר רק בצירוף מקרים מרנין, אבל זו בהחלט תקופה טובה לכדורגל הישראלי, דווקא במצב שבו נדרש אישור מיוחד של משרד הבריאות כדי לקיים משחקי אימון, כשרוב הכדורגל הישראלי מושבת ומתקדם בצליעה. מה שבטוח, ההצלחה של הכדורגל הישראלי ושל הכדורגלן הישראלי בשבועות האחרונים, בוודאי ברמת הייצוג, רק מעמידה את סדרי העדיפויות של קברניטי המלחמה בקורונה באור מגוחך.

חשוב להבין: מה שראיתם בשבועות האחרונים זה חוד החנית, קצה הפרימידה. בסיס הפירמידה הם מאות קבוצות נוער וילדים, עשרות מועדונים בכדורגל החובבני וכמובן עשרות אלפי כדורגלנים פעילים שאין להם אישור אפילו להתאמן עם מאמן, בוודאי שלא לשחק. הכדורגל, כל עוד האוהדים נשארים בבית, עומד בוודאי בתנאי הבסיסי המותר היום: מקום עבודה ללא קהל. אם בסיס הפירמידה ימשיך לשבת בבית, להתייאש וגם להשמין, השפיץ המוזהב של הפירמידה לא ייראה שוב, והנזק יהיה רחב היקף.

צפו בניצחון של מכבי תל אביב

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי