כמות ההודעות שקיבלתי אמש (שלישי) בשער השלישי של הפועל כפר סבא הייתה בלתי נתפסת. בכל גול של המארחת, ההודעות הפכו להיות בוטות יותר, זועמות. הווליום עלה ולרגע קל הרגשתי שאני יושב ביציע הצפוני ושומע את הבוז והקללות של האוהדים.
"איפה בלבול?!", "פלאניץ' בושה!", "גלזר חלש!", "מי זה אלשיך?" זעקו האוהדים, שאולי שכחו, שלמרות הפתיחה המעודדת, מכבי חיפה לא זכתה באליפות כמעט עשר שנים. ובכל זאת, לא נכון להצביע על אשם ספציפי או סיבה נקודתית לשני ההפסדים הכואבים האחרונים, שבהם הירוקים פספסו הזדמנות נדירה, ואולי חד פעמית, לפתוח פער ממכבי תל אביב. אבל דבר אחד כולם כבר מבינים: ברק בכר לא מושלם.
זה לא שבכר לא מאמן מצוין, הרי הרקורד המפואר מדבר בעד עצמו: בארבע וחצי עונות בהפועל באר שבע, הוא זכה בשלוש אליפויות, פעמיים באלוף האלופים ובגביע הטוטו אחד, בנוסף לגביע מדינה עם קריית שמונה. בכר יודע להוביל קבוצות לתארים. אפשר להגיד שהוא אפילו מתמחה בכך, אך סימני האזהרה שהופיעו לקראת סיום הקדנציה שלו בבירת הנגב, הפכו לסימני קריאה של ממש בכרמל ופסק הזמן הקצר שלקח לא גרם לו להפוך את עורו.
כשמדברים על התקופה של בכר בבאר שבע, לא ניתן להתעלם מכמות השחקנים ששיחקו תחתיו: 75 שחקנים ב-218 משחקים ( הנתונים נלקחו מאתר 'transfermarkt'). רכבת של שחקנים זרים וישראלים עברו בנגב ואלונה ברקת עד היום משלמת על רשימת קניות מלאה בשמות שרובכם כנראה שכחתם, כאלה שעברו בבאר שבע, חתמו על חוזה שמן ועזבו מבלי להשאיר שום חותם ( רשימת הקניות ההזויה של באר שבע בתקופת אלונה ברקת וברק בכר – ראו ידיה נפרדת).
על כל החתמה מוצלחת של הפועל באר שבע, באו ארבע החתמות גרועות. נראה שגם השנה, בחיפה, התוצאה די זהה. גודסוואי דוניו ואיהאב אבו אלשיך עדיין לא מצאו את מקומם בסגל, בוגדן פלאניץ' רחוק מלהרשים, אך לא מקבל סיוע אמיתי במרכז ההגנה, חוסה רודריגס עדיין לא הראה מדוע הוא מקבל כל כך הרבה קרדיט וטאלב טוואטחה עוד מוריד חלודה אחרי שנים ללא דקות משחק
לאור העובדה שהמחליף השלישי של בכר מול כפר סבא היה טימוטי מוזי הצעיר, וסתיו נחמני עדיין לא קיבל דקות משמעותיות, השאלה שצריכה להטריד את המאמן יותר מכל היא – מה יקרה אם רוקאביצה, חלילה, יסבול מפציעה, הרחקה או אפילו ירידה חדה בכושרו – מי יתפוס את מקומו?
כשבכר הגיע בקיץ, למכבי חיפה היו שני כישרונות התקפיים אדירים על הספסל בדמות מוחמד עוואד וירדן שועה. הראשון עבר מהספסל בסמי עופר לספסל בפוזנן, והשני לבירת ישראל. לאף אחד מהם לא הוחתם מחליף אמיתי וראוי, ואם משהו יקרה לסקורר הכי גדול בליגת העל בשנתיים האחרונות, שחגג ביוני האחרון 33, מכבי חיפה תישאר ללא פתרונות בהתקפה – עובדה שידועה וברורה לכולם.
עוד סימן מדאיג מגיע מהחלק האחורי. השינוי הקיצוני בחוליית ההגנה שפתחה אמש את המשחק במושבה לבין ההגנה שפתחה בדרבי בסמי עופר, עלה לחיפה ביוקר והיא ספגה שלושה שערים תוך 20 דקות, כשקיזיטו היה נראה לפרקים כמו פייר אמריק אובמיאנג ליד פלאניץ' וארד. עדיין מוקדם מדי להסיק מסקנות, אבל אם אנחנו באמת חייבים, אפשר לראות שלמכבי חיפה אין הגנה לאליפות, ואין ספסל של אלופה. כשגם בעמדת השוער יש יותר מדי סימני שאלה.
למרות זאת, בעונה משוגעת כזאת, בה קריית שמונה היא המוליכה הבלתי מנוצחת ומכבי תל אביב רחוקה מלהרשים, בה למשחקי בית וחוץ אין שום חשיבות והכל אפשרי בערב נתון, למכבי חיפה יש הרבה זמן לתקן. במבחן הראשון נגד מכבי תל אביב, הירוקים כשלו ברגע האמת ואיבדו יתרון של שני שערים. המבחן הבא יגיע כבר ביום שני, הפעם נגד בית"ר ירושלים.
בתסריט הוורוד, מכבי חיפה מתפוצצת ומפרקת את הקבוצה של דראפיץ' וברדה. התסריט השחור, שועה כובש, מכבי חיפה מפסידה ומכבי תל אביב שוב מסתכלת עליה מלמעלה.
מה דעתך על הכתבה?