היה לי עצוב מאוד לשמוע ביום רביעי על מותו בגיל 60 של דייגו ארמנדו מראדונה, מספר 10 הבלתי נשכח של ארגנטינה. הידיעה על לכתו החזירה אותי לשהייה הצמודה אל נבחרת ארגנטינה ודייגו מראדונה בחודש מאי 1990, אז הייתי כתב ספורט בעיתון "חדשות" עליו השלום.
"חדשות" ארגן כמנהג הימים ההם את ביקורה של נבחרת ארגנטינה בישראל. מדובר באלופת העולם של 1986 ובראשה דייגו ארמנדו מראדונה. נבחרת ארגנטינה עם מראדונה ביקרה כאן לפני המונדיאל של 1986, ניצחה את נבחרת ישראל ללא רחמים 2:7 ומכאן יצאה להביא את גביע העולם, דרך "יד האלוהים". בארגנטינה ראו את הביקור ב"ארץ הקודש" כביקור מזל למען זכייה גם במונדיאל 1990 באיטליה.
- כיכב גם בארץ הקודש: צפו במראדונה כובש נגד נבחרת ישראל
- מסי מקיא, רונאלדו מוכר שמפו: הציטוטים השנויים במחלוקת של מראדונה
- אלוהי הכדורגל: מראדונה היה הכוכב הראשון שראינו
- בעיתון אנגלי לעגו למראדונה: "איפה היה ה-VAR ב-1986?"
- כיכב גם בארץ הקודש: צפו במראדונה כובש נגד נבחרת ישראל
נבחרת ארגנטינה נחתה בישראל לאחר סיור קצר באירופה וקבעה את בסיסה בבית המלון אכדיה בהרצליה. עורך מדור הספורט אליעזר לחנה ועוזרו דורון כהן, מינו אותי להיות צמוד לנבחרת ארגנטינה – מינוי שעבר את ראשי המשלחת הארגנטינאית. קיבלתי תג מעבר חופשי ובתוך מספר שעות נחשבתי כאחד מהנבחרת הארגנטינאית. השם הגדול, איך לא, היה דייגו מראדונה, אשר הביא לביקור בישראל את אשתו ושתי בנותיו הקטנות, מהלך ששמור היה אך ורק למספר 10.
השחקן הארגנטינאי הראשון שאיתו הצלחתי ליצור יחס של קרבה מהירה היה הבלם חוסה לואיס בראון, שעיתונאים ארגנטינאים בודדים שהצליחו להיכנס לבית המלון סיפרו לי שהוא החבר הטוב ביותר של מראדונה. בראון גם ידע לשוחח באנגלית, בעוד רוב השחקנים הארגנטינאים העדיפו לדבר רק בספרדית. בראון שאל אותי את מי חוץ ממראדונה אני מכיר ואני נקבתי בשמו של מלך שערי אליפות העולם ב-1930 באורוגוואי, הארגנטינאי גיירמו סטבילה.
בראון התלהב והשיב כי סטבילה הוא אגדת מונדיאל בארגנטינה וגם אימן בעבר את הנבחרת הלאומית שלה. הלכתי לצדו של בראון לבריכה הנהדרת, שם פינו כולם מקום לשעת אושר משפחתי של מראדונה ומשפחתו. ממש בריכה פרטית של מספר 10. מראדונה ואשתו קיבלו הסבר עליי, כמי שבנוסף להיותו עיתונאי הוא גם איש קשר למארגני הביקור. מראדונה הציע לי מיץ תפוזים ופלט מספר משפטים שלא הבנתי, שגרמו לפרצי צחוק. במשך יומיים עשיתי שעות ארוכות עם נבחרת ארגנטינה, מלאי חוויות וסיפורים אשר שמורים בליבי על עלילות מראדונה .
וכמובן שהיה גם משחק ב-22 במאי 1990 נגד נבחרת ישראל – כחמישים אלף צופים מילאו את אצטדיון רמת גן במשחק בו ניצחה ארגנטינה את ישראל 1:2 משערים של מראדונה וקלאודיו קאניג'ה לרשת של שולי גילארדי, ולישראל הבקיע את גול הכבוד טל בנין.
בסיום המשחק נפרדתי מנבחרת ארגנטינה החביבה ומיהרתי לביתי, אלא שבשעה 03:00 לפנות בוקר העיר אותי הטלפון וכאן הסיפור עובר אל אחד משני עורכי עיתון מעריב, דורון כהן שנזכר באותו לילה: "סגרתי את מדור הספורט של 'חדשות' וחיפשנו כותרת ראשית ליום שאחרי עזיבת ארגנטינה, כותרת ראשית. ארגנו לנבחרת ארגנטינה ביום שאחרי המשחק ביקור בירושלים בכותל המערבי ובכנסיית הקבר. היינו צריכים לעיתון גם תמונת פרסומת עם מראדונה על ההגה של אוטובוס מרצדס של קואופרטיב אגד. הבכירים במערכת לא ידעו את מי לשלוח והצעתי שאשר גולדברג ייצא למבצע מראדונה. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר ומהיכרותי איתך ידעתי שאני יכול לטלפן בכל שעה. ואכן, בצלצול הראשון ענית לי".
"ביקשתי שתציל את העיתון ושתהיה בשעה 07:00 בדן אכדיה, כדי להיות אחראי על הביקור הארגנטינאי לירושלים ומשם לנמל התעופה בן גוריון", משחזר כהן, "אתה הסכמת והמערכת צהלה, אלא שכעבור שעה אמרו לי מהמערכת שהתקשרת והודעת שלא תיסע לירושלים בטענה שלא עמדתי בהסכם איתך לפתח תמונות שלך עם היגיטה ו-ולדרמה מהביקור של נבחרת קולומביה. התחייבתי שמעכשיו כול תמונה שלך עם המפורסמים, אני אחראי על הפיתוח, אתה התרצת והבטחת סיפורים ענקיים ותמונה של מראדונה ליד הגה האוטובוס".
ועכשיו נחזור לטיול של ארגנטינה. ליד בית המלון המתין אוטובוס מרצדס מפואר, הנהג היה קובי זיתוני (אביו של אורן), שחקן העבר של הפועל חולון, הפועל תל אביב ונבחרת ישראל. הצטרפנו לארוחת הבוקר של נבחרת ארגנטינה, לבקשתם, ואני הגשתי לבנותיו של מראדונה מספר צעצועים מימי ההולדת של שלושת בנותיי, צעצועים שלא נפתחו מעולם. הארגנטינאים לא מיהרו, עוד ירדו לטבילה מרעננת בבריכה ואני ניצלתי זאת, יחד עם חבר דובר ספרדית שלקחתי איתי, ושוב מצאתי מקום סמוך למראדונה שהשתעשע בהקפצת כדור בישיבה.
ביקשו ממני לנסות להקפיץ כמוהו, אבל מרוב התרגשות הצלחתי להקפיץ רק תשע פעמים על הרגל והברך. סמוך לשעה 11:00 התניע זיתוני את האוטובוס שהחל לעלות לירושלים. התיישבתי על הספסל הסמוך למראדונה, שהושיב את בנותיו לידו ואת אשתו ליד קניג'ה. כבר בתחילת הנסיעה ארגן מראדונה את האוטובוס לשירה אדירה אותה הוביל ולשירי סולו שלו. הוא ביקש הסברים על הדרך לירושלים ודיבר על המזל של ארץ הקודש בדרך לזכייה נוספת בטוחה במונדיאל.
עוד בהרצליה טלפנתי אל קצין המשטרה הבכיר נתן קרמנסקי, אותו הכרתי ככתב של הפועל ירושלים מהמגרש בימק"א. ביקשו ממני להגיע למגרש הרוסים ,שם ימתינו לי שוטרים שיאבטחו את הביקור. לפני ההגעה לבירה, עצרנו לארוחת צהרים אצל "בני דגים" ומראדונה, שירד אחרון מהאוטובוס, שאל אם הוא יכול לנהוג מעט על האוטובוס. הובהר לו שזה מסובך, אבל מראדונה מיהר להתיישב על ההגה, לסובב אותו כאילו הוא נוהג ואת התמונות המבוקשות השגתי בקלות. גם הסברתי לדייגו שהנהג הוא שחקן עבר מצטיין כולל בנבחרת ישראל, אבל דייגו לא הצליח להבין והמתורגמן לא הצליח לשכנע אותו איך זה יכול להיות שהנהג הוא כדורגלן מפורסם בישראל.
במגרש הרוסים המתינו כמובטח השוטרים ואנשי משמר הגבול שליוו את האוטובוס. היעד הראשון היה הכותל המערבי, בו הוסבר לארגנטינאים הסיפור ההיסטורי. כולם קיבלו כיפות מקרטון, דפי נייר וכלי כתיבה וכתבו עליהם את בקשות ליבם. מראדונה, עם אחת הבנות בידיו, נשא תפילה חרישית ודחף את הפתק המקופל לתוך אחד הסדקים בקיר, כמו שאר חבריו.
המוני סקרנים נגררו אחרי המשלחת הארגנטינאית, כשאנשי המשטרה מונעים גישה מההמונים הנלהבים. מראדונה וחבריו צעדו ברחוב המזכרות הראשי וקנו מיני מזכרות מירושלים, בעיקר סמלי נצרות. הביקור בכנסיית הקבר היה מרגש במיוחד ובמהלכו מראדונה וחבריו נגעו בכול מונומנט וקיר ולא הפסיקו להצטלב. כשמראדונה כרע ברך ונשא תפילה, עשו זאת כולם. כשנשאל דייגו מה ביקש בכותל ובכנסיית הקבר, הוא השיב: "אושר לעם בארגנטינה, בריאות וזכיה במונדיאל".
מראדונה גם סיפר כי ללכת ולדרוך במקום בו צעד ישו, הוא אושר גדול אין סופי מבחינתו. אני ביקשתי מחברי שיגיד למראדונה כי הביקור כאן יוביל לניצחון של ארגנטינה בגמר המונדיאל בתוצאה 0:2, דייגו חייך והשיב לנו כי נהיה האורחים שלו בחגיגות בבואנוס איירס אם זה יקרה. הדרך חזרה לנתב"ג עברה במהירות וביקור ארגנטינה מודל 1990 הסתיים.
כידוע, ארגנטינה לא זכתה במונדיאל באיטליה, אבל תמונה של מראדונה על ההגה של אוטובוס אגד הצלחתי להשיג. בנוסף, אחד מאנשי המשלחת העניק לי כדור של ארגנטינה, אשר כעבור מספר שנים תרמתי. הזיכרונות ממראדונה לא ישכחו וגם לא את כולם סיפרתי, כי יפה השתיקה בצל הזיכרון לכדורגלן הגדול בעולם.
מה דעתך על הכתבה?