הפועל ת"א נמצאת היום במקום הכי נמוך שהיתה בו מעולם. הפועל לא נראתה ככה בעונת הירידה הראשונה וגם לא בשנייה, כי בשתי העונות ההן הנסיבות הביאו לירידתה. הפועל עוד לא ירדה העונה, אבל אם תרד זה יהיה רק בגלל שהיא חלשה: פיננסית, ניהולית, מקצועית ותדמיתית. ב-1989, כמו גם ב-2017, איש לא תאר לעצמו שהפועל ת"א תרד לפני פתיחת העונה. העונה זו לא תהיה הפתעה, זה נראה די צפוי מראש.
מה שברור הוא שהחלטות הניהוליות – הוצאת השחקנים לחל"ת יומיים לפני החזרה לשגרה, הוויתור על השמות הגדולים, הפיטורים המכוערים של משה סיני – הם מה שנראה על פני השטח, אבל כל ההחלטות הללו נובעות ממצב אחד פשוט: הפועל ת"א, במסגרת הבעלות שלה, לא מסוגלת לקיים מועדון פאר בליגת העל, אפילו לא סתם קבוצה.
תתפלאו, אני לא רואה שום בעיה עם האחים ניסנוב, זאב גרינברג או בועז תושב, זה מה שהם מסוגלים ביכולות שלהם להשיג. העובדה כי לא נמצא להם מחליף, הקבוצה כבשה שלושה שערים ונראית מאוד חלשה, ויש מחאה נגדם – היא נגזרת של חוסר המסוגלות הזו. וזה לא שהם סובלים מחוסר מודעות, הם מודעים לגמרי לבעיות האלה, והיו שמחים ללכת להיעלם מהתודעה ובעיקר מכובד האחריות, אבל הם לא יכולים.
מאז נרכשה מההסתדרות בתחילת 1997, עברה הפועל ת"א כמה ידיים. היכן שהיה כסף, הקבוצה הגיעה לגבהים שטרם חוותה – כולל שני דאבלים – ומתי שלא היה כסף, היא התרסקה. מועדון שמאבד אחיזה במנגנון, תלוי לגמרי בעתודות הממון של בעליו. אם יש לו כסף – כמו במקרה רובי שפירא והפועל חיפה, או ארקדי גאידמק ובית"ר ירושלים – הוא יגיע למקומות שלא ריאלים עבורו. אם אין לו כסף אבל הוא שומר על סטנדרט שפוי, השם והקהל שלו ישאירו אותו בצמרת ואם אין לו לא את זה ולא את זה – הוא יידרדר.
נורא קל להתפתות ולנהל מועדון שאתה אוהד. אתה בטוח שאתה יודע איך עושים את זה, אבל ברגע שאין לך איך לעשות את זה, אתה מתחיל לעשות טעויות. אם אתה מכניס רגש – כמו במקרה אמיר כבירי – אתה מבזבז את עתיד המועדון ואם אתה מתעקש להימנע מרגש, אתה פוגע בנכסי צאן ברזל. בעניין הזה כדאי להתבונן היטב על מכבי נתניה: שם אין כסף, ויש המון רגש, אבל יש בחירה נבונה בתמהיל של שכל ורגש. מכבי נתניה הוא מועדון בריא, הפועל ת"א מועדון חולה.
הבעלים הנוכחיים של הפועל ת"א הצילו אותה מפירוק כללי והתחלה מאפס, מליגה ג'. הבעיה היא שהם נשארו בה יותר מדי, וחוסר ההצלחה המקצועי שלהם – כמו גם ההחלטות הלא פופולריות שהם לקחו – הופכות אותם לשעיר לעזאזל. קל נורא לתקוף בעלים, הרבה יותר קשה להיכנס במקומם. הבעלים לא מצליחים למצוא להם מחליף, כזה שיהיה מספיק אמיד, אמין ונאמן כדי לשמור על הפועל ת"א. המותג, לא רק המועדון. אם אתה אוהד של הקבוצה, והם אוהדים שלה ללא ספק, אתה מחפש מישהו כמוך שיחליף אותך, רק עם כסף. ואת זה הם לא מוצאים. בית"ר מוצאת, הם לא. והם מחפשים באותו מקום.
צפו בקלינגר מבקר את ההנהלה
יש חוק טבע אחד ברור: אדם נמשך למשהו נוצץ, לא למשהו אפל. במילים אחרות: כשאתה נראה נעבעך, אתה לא מזמין. והפועל ת"א נראית נעבעכית, לא מזמינה, לא מעוררת עניין, אפילו מפחידה.
אפילו הפיטורים של משה סיני – נציג הבעלים – היו מכוערים. הבעלים מצאו מנכ"לית שתייצג אותם, שתחפש משקיע, שתנהל במקומם, והיו צריכים לפנות בשבילה תקציב, אז החליטו לפטר את מי שהחזיק חלק מהסמכויות האלה. הבעיה היא ששמו הוא משה סיני והוא הסמל הגדול ביותר של המועדון, וקשה מאוד לומר שלום לסמלים בלי לדרוך על יבלות. מי שממנה סמלים, ולא יכול להחזיק אותם, יצטרך בסוף להתעמת איתם. רק על זה יכול אלי טביב לכתוב כרך שלם.
הבעלים לא יכולים היום סתם ללכת, יש להם אחריות, הם גם ערבים – כלפי הרגולטור – לפעילות השוטפת. להכריז על חדלות פירעון ולשלוח את המועדון לפירוק זה מוצא אחרון, אז הם מחפשים מישהו שייקח את זה מהם, ואין.
אף אוהד הפועל לא מספיק עשיר ומטומטם כדי לנסות ולהבריא את העסק הזה, כי הוא צריך להכניס גם יותר מדי כסף וגם ראש בריא למקום שמלכתחילה – אין קהל, אין אירופה, אין שחקנים ואין אטרקציות – לא מתגמל. צריך למצוא פרייארים שיעשו זאת, ואין כאלה. לא אוהדי הפועל, לא שייח'ים עשירים, לא אנשים עם פסלים ולא כאלה שמחפשים מקפצה לפוליטיקה.
הפועל – בעלים וקהילה – צריכים להבין שהמועדון נמצא במקומו הריאלי. את ההבדל יעשה כסף, וצריך הרבה סבלנות ואורך רוח, גם מצד הקהל, כדי להסתגל למציאות הזו. אף אחד לא ימכור את ביתו ונכסיו כדי להשיג שלוש נקודות, בטח לא כדי לכבוש סוף סוף שער שדה.
הפועל צריכה להשוות את עצמה לקבוצות בסדר הגודל התקציבי שלה, לא בסדר הגודל התקשורתי שלה, ולעשות התאמות. להמשיך ולהתבסס על צעירים, לחפש שחקנים זולים ורעבים, ולקוות שהחיסון יגיע והקהל יחזור. בניגוד למה שמספרים עליו, הקהל של הפועל ת"א הוא הנכס הגדול ביותר שלה, ולא מכשלה לעתיד טוב יותר.
וכן, לרדת ליגה זה לא אסון. קל יותר להשתקם במקום שבו התקציבים נמוכים מאשר להתמודד בלי תקציב. הרבה יותר גרוע זה לא להתמודד בכלל ולאבד את המועדון.
מה דעתך על הכתבה?