אם בודקים את עשרת המאמנים הזרים שאימנו את מכבי ת"א בעידן מיטש גולדהאר, מוצאים כי רק פאולו סוזה מקדים את פטריק ואן לוון אחרי שבעה משחקים, וגם זה בהפרש של שלושה שערים. כלומר, רק פאולו סוזה השיג שישה ניצחונות ותיקו בשבעת משחקי הליגה הראשונים שלו. ג'ורדי קרויף מדורג, אגב, אחרון.
הרזומה הזה מסביר דבר אחד: מכבי ת"א התייצבה. היא לא משחקת כדורגל יפה, הניצחונות שלה לא מובהקים, אבל היא מרשימה בפשטות המשחק שלה. היה פעם סרט, נדמה לי אחד מסרטי אינדיאנה ג'ונס, שמגיע איזה מומחה לוחמה מהמזרח הרחוק להריסון פורד ועושה לו מופע של תנועות, צעקות וחרבות, אז הריסון פורד שולף את האקדח שלו ופשוט יורה בו. ככה מכבי ת"א. אפשר ללחוץ אותה בקישור, לשנות לה מערכים תוך כדי משחק, היא לא מזיזה מילימטר מתכנית המשחק שלה – הרחוקה מלהיות מסובכת – והיא בלתי ניתנת לפיצוח. ה-0:1 בטרנר הוא תולדה של חוסר חדות, כי מכבי הייתה שווה יותר מ-0:1, למרות שב"ש עשתה מאמץ לשחק כדורגל טיפה אחר מכפי שהורגלה בחודשים האחרונים.
אפשר לזהות באליניב ברדה – שספק אם נראה אותו בעתיד עומד על הקווים – את ברק בכר ולא את יוסי אבוקסיס, שזה בטח קצת מבאס את אבוקסיס במורשת שהשאיר במקום. ב"ש שיחקה מול מכבי ת"א כמו מכבי חיפה בשבוע שעבר, התחילה טוב, דעכה בהמשך, אפילו ז'וסוואה נשלח באמצע המשחק מאיזור הנוחות שלו בשטחים הפנויים למרכז המגרש, בדיוק כמו צ'רון שרי בשבוע שעבר, וזו מלכודת שמכבי ת"א אוהבת במיוחד.
הייתי אומר שפטריק ואן לוון הוא הדרור קשטן של המאמנים הזרים שהיו בישראל. לא בבחינת עשיית תארים – לא בטוח שואן לוון יהיה פה מספיק זמן כדי להגיע אפילו לרבע ממה שהשיג קשטן – אלא מבחינת השמרנות שלו. אפילו הראיונות שלו הם מינימליסטים. הוא אומר את מה שצריך ולא מעבר לזה. ואן לוון הוא מפה פתוחה, אתה יודע בדיוק איך הוא ישחק, ועדין קשה מאוד לנצח אותו. זו מעלה, ואין לה קשר לאיכות היריבה, אין לה קשר בכלל. אם ניק בלקמן נכנס אחרי חודשיים בלי משחק לשלוש דקות שבהן הוא רץ בשביל חמישה אחרים, אז הסוד של ואן לוון הוא מוטיבציה ומשמעת טקטית. אם הוא ישמור עליהם, הוא יהיה באמת תלוי כבר רק בשפיץ של הנעל. וכמו שנראה בשבוע האחרון השפיץ של טל בן חיים, גם מזה אין לה ממה לדאוג.
תמצית הגועל נפש
כמה חבל שאת כל הפוקוס מהניצחון של מכבי ת"א – שניצחה את שתי יריבותיה המשמעותיות בתוך חמישה ימים – גנב ז'וסוואה. אין לפרובוקציות חוזרות ונשנות מקום במגרשי הכדורגל, לעצבים ולקללות, בטח לא ליריקות, בוודאי שלא בתקופת קורונה שבה רסיסי רוק מדביקים וכדורגל נצפה הוא פרסומת לחיים בלי מסיכות.
ונכון גם שאבי ריקן חטף כנראה יריקה דוקרת במיוחד, כי איך שהוא תפס את הצוואר נראה כאילו מישהו הכניס לו מזרק ולא הרטיב אותו. אבל זו הייתה לגמרי יריקה, והיא תעלה לז'וסוואה ולבאר שבע ביוקר. לא בטוח שז'וסוואה לא חיפש את המוצא הזה כדי לעוף מבאר שבע, גם דברים כאלה עוברים בראש. ככה זה כששחקן יורק על יריבו במגרש, תוך שימוש בהרמת זרוע כדי להסתיר את שפתיו, ולהשחיל מעליה את היריקה. זו לא סתם יריקה, זו תמצית הגועל נפש.
עכשיו נשאלת השאלה מה עושים עם התכשיט. ב"ש נשענת עליו ועל הברכיים הרעועות של מיגל ויטור. בינואר, שכבר לא איתנו, קשה מאוד למצוא יסודות חדשים. מסכן המאמן הבא, זה שיצטרך להתמודד בלי ז'וסוואה ואולי בכל זאת איתו.
הכדורגל לא נשען רק על ילדי חוגים מחונכים. נהפוך הוא, חובבי הענף מעדיפים שחקנים מהסוג של ז'וסוואה, כאלה שמגיעים מהסלאמס, חתולי רחוב חשדניים וקפריזיונרים, כאלה שמציתים את הדמיון. לצד כוכבים כמו פלה, קרויף, מסי ורונאלדו, גדלו פה גם ג'ורג' בסט, פול גסקוין, אריק קאנטונה, זלאטן איברהימוביץ', גם זינדין זידאן ובטח דייגו מראדונה.
תזכרו איך נפרד העולם מדייגו מראדונה לפני כמה שבועות. כמה כבוד קיבל שחקן שהשתמש בסמים, לא שמר על חיים ספורטיביים, שיחק כדורגל ממש לא הוגן והיה הדבר האחרון שיכול לשמש כדוגמא. גם שחקנים כאלה מקבלים הזדמנות במשחק הזה, וכשיודעים לטפל בהם, גם נהנים מהם. לא הייתי מוריד את המסך על ז'וסוואה. מעניש אותו כהוגן אבל מנסה לגרד ממנו את הטוב. אם לא בבאר שבע, אז בבני יהודה. בלי הז'וסוואים הכדורגל שלנו אולי יהיה יותר הוגן אבל פחות מעניין.
צפו ביריקה של ז'וסואה
מכבי חיפה טובה ממכבי ת"א
בסיומו של פסטיבל רוק אנד רול שנמשך שלושה ימים, הפער בין מכבי חיפה למכבי ת"א נותר על חמש נקודות. מי שחשב שההפסד למכבי ת"א ימוטט את מכבי חיפה, טעה. מכבי חיפה משחקת כדורגל. לפעמים יהיה לה יותר קשה לתרגם אותו, אבל ברוב הפעמים יהיה לה יותר קל. בסוף האיכות מנצחת. אם חיפה תשמור על הסגל שלה, היא מסוגלת גם להגדיל את הפער בפסגה. יש לה עומק בלתי רגיל של איכות, גם בשער, גם בהגנה, גם בקישור ובוודאי שבהתקפה. בדיוק באמצע הדרך יש למכבי חיפה יותר ניצחונות, יותר שערים, פחות ספיגות, סמי עופר אצלה הוא בלתי מנוצח, שניים משלושת הכובשים הטובים בליגה מגיעים ממנה. מכבי חיפה טובה יותר ממכבי ת"א, גם עכשיו, וגם אם תפסיד מולה עוד פעמיים העונה. פשוט טובה יותר.
מה דעתך על הכתבה?