בא מלמטה: יש מצב שרוני לוי הוא מה שהפועל באר שבע צריכה

רבים שואלים בשבוע האחרון – מה בדיוק מצאה אלונה ברקת ברוני לוי, עת החתימה אותו כמאמן הפועל ב"ש לשנה וחצי. ובאמת, כדי להשיב על השאלה מתי המאמן זכה לאחרונה בתואר, לא מעט מהנשאלים יצטרכו להיעזר בוויקיפדיה. וזה לא רק עניין התארים. מישהו זוכר איך נראה הכדורגל של רוני לוי? תנסו רגע, תראו איזה יופי עובד מנגנון ההדחקה שלכם. אתם זוכרים את מכבי חיפה מפרקת. אתם זוכרים את רוסו וקולאוטי ובנאדו. אתם גם זוכרים שראש הממשלה אז היה אריק שרון? בדיוק.

בעשור וחצי שחלפו מאז השתנו כמה דברים. אחד מהם הוא רוני לוי. את הכאפה שקיבל ממכבי חיפה אחרי שלוש אליפויות רצופות ושנתיים לא מוצלחות במועדון – הוא כנראה לא ישכח כל החיים, וזה עוד כשחיפה שמרה על כבודו ולא פיטרה אותו, אלא דחתה את בקשתו להתפטר באמצע עונת 2007/08. יכול להיות שזו הסיבה שהכדורגל של הקבוצות שלו הפך להיות, איך נאמר, דומה לזה של המאמן שרק לפני רגע עזב את הפועל ב"ש. אז מה יש לב"ש לחפש עם רוני לוי? הרי בשביל אבוקסיסיזם על הדשא די בטוח שאלונה ברקת הייתה יכולה להסתפק ביוסי אבוקסיס. אז יש סיבות אחרות. חייבות להיות.

כשחקן, בדיוק כמו הפאסון שלו כמאמן, רוני לוי הקפיד להיות אלגנטי מאוד. לא היה אפשר לפספס את הנוכחות האצילית שלו על המגרש. לאט־לאט הוא תפס מקום בקישור האחורי של מכבי נתניה, אבל זה לא הוביל לשום דבר. באמצע עונת 1989/90 הוא נשלח לשנת גלות בבני יהודה. את העלבון הוא מינף לאליפות שכנראה לא הייתה מגיעה בלעדיו (כן, למרות משה סיני). אחר כך חזר לנתניה, ומשם עבר למכבי חיפה, התבזבז כבלם ורק כשהוחזר לקישור האחורי פרח, והירוקים לקחו את האליפות של 1993/94. וזהו בערך. הקריירה שלו נגדעה עם פציעה בגיל 33, והוא עבר אל מאחורי הקווים.

אחרי שיצחק שום חתך ליוון, מכבי חיפה נתנה לו את ההזדמנות האמיתית הראשונה עם קבוצה שהיה צריך כישרון אדיר כדי להיכשל איתה. לוי לא פישל ולקח שלוש אליפויות, השלישית מרשימה מאוד. אחרי שנתיים, כאמור, עזב, ומאז, ב־12 שנה, החליף עשר פעמים את מקום העבודה שלו – בארץ ובחו"ל. בדרך כלל פוטר אחרי הפסד מביך לקבוצה מחרידה.

למעשה, אם מתעלמים מגביע הטוטו המוזר שבו זכה עם בית"ר ירושלים בעונה שעברה, התואר היחיד שרוני לוי לקח שלא במסגרת פרויקט הכוכבים של מכבי חיפה מודל 2003־2006, היה גביע המדינה עם מכבי חיפה ב־2016. ושווה להתעכב עליו רגע, כי יכול להיות ששם טמונה התשובה לשאלה מה אלונה מחפשת אצל רוני לוי.

אחרי שלקח אליפויות בקלות רבה מדי עם קבוצה חזקה מדי, רוני לוי גילה פתאום את הצד האפל של הכדורגל, בקבוצות לא טובות כמו מכבי פ"ת, מכבי נתניה, בית"ר ירושלים וכן, גם מכבי חיפה של 2015/16. למרות השם, הפוזה, האצטדיון החדש ויוסי בניון – זו הייתה קבוצה לא טובה. קבוצה שאין לה ברירה אלא לבוא לעבוד, כמו קשר אחורי גבוה במרכז המגרש שגדל בנוער של מכבי נתניה ועכשיו מחלץ כדורים בלי סוף בשכונת התקווה או בקריית אליעזר וקוראים לו רוני לוי.

ונראה שההצלחה הבודדת בקריירת האימון האמיתית של רוני לוי – לא זו הלא־ריאלית שבה יעקב שחר קונה כל מה שזז וזורק לסגל – הייתה כשהוא היה אנדרדוג שנאלץ לעבוד קשה. כדי לקחת את הגביע עם מכבי חיפה הוא היה צריך לנצח את בית"ר ירושלים, הפועל חיפה, בני יהודה, הפועל ב"ש ומכבי ת"א. מדובר ברצף די נדיר של משחקים עד הגביע, שכולו על טהרת יריבות מהליגה הראשונה, כולל האלופה וסגניתה. ודווקא שם, עם הענווה הדרושה ועם עמדת האנדרדוג שהוא כל כך אוהב מפעם, רוני לוי פרח. כשנפרד מהעמדה הזו, ומכבי חיפה חזרה לאירופה כמחזיקת הגביע, הסיפור נגמר מהר מאוד עם הדחה הזויה במשחק כפול מול קבוצה אסטונית נידחת.

הפועל ב"ש של השנתיים האחרונות היא דוגמה קלאסית לקבוצה שהחזיקה בהוד ובהדר, ונפרדה ממנו בשל אילוצי הזמן, עייפות החומר, מינויים פנים־ארגוניים לא נכונים וסתם תחושת מיצוי. ועכשיו ב"ש, עם שני מאמנים שנטשו אותה תוך שנה, נראית קטנה מאוד על מכבי ת"א ואפילו על מכבי חיפה. נראה שאלונה ברקת, שחזרה פתאום לעניינים (אף שכנראה מעולם לא עזבה אותם) מבינה את זה היטב.

אחרי העזיבה המוזרה של יוסי אבוקסיס, הקבוצה שלה הפכה לעוד יותר חבולה וחלשה, למרות הגב הכלכלי ולמרות הבסיס האיתן שנבנה שם. ובמצב כזה, כשהיא סוף־סוף אנדרדוג עם פוטנציאל, ייתכן שהשידוך עם רוני לוי – חרף הרקורד הלא מרשים שלו ב־15 השנים האחרונות – הוא ווין-ווין עבור שני הצדדים: הוא ירצה להוכיח את עצמו ולמצב מחדש את שמו, והפועל ב"ש תרוויח מהיותה אנדרדוג שמאפשר למאמן לפרוח. כי לשני הצדדים ברור: אם זה ייכשל, לא יהיה מנוס מבדק בית כללי. גם בב"ש, אבל גם אצל רוני לוי עצמו.