הנה לכם תסריט חריג – מאמן שמתחיל קמפיין מוקדמות בידיעה שלא יסיים אותו. יואכים לב הודיע כי יפנה את מקומו אחרי אליפות אירופה, אבל עוד קודם לכן הוא צריך להתמודד במפגשים הראשונים בטורניר מוקדמות המונדיאל, אליו תגיע גרמניה עם מאמן אחר. זה מוזר, כי בעידן קורונה השתבשו לוחות זמנים רבים, אבל לב עושה את זה בלב שלם – והוא מרגיש משוחרר. כל האוהדים מרגישים משוחררים. האווירה השתנתה מהקצה אל הקצה, והגיבוי אדיר. כולם שוב מתייצבים מאחורי הבוס עם חיוך רחב על הפנים.
ההחלטה הזו היתה צריכה להגיע מזמן. יוגי יכול היה לעזוב כגיבור האולטימטיבי אחרי הזכיה במונדיאל ב-2014. הוא יכול היה לפרוש עם המון תשואות אחרי ההופעה הטובה ביורו 2016 שהסתיימה בחצי הגמר. לבסוף, אפשר היה לקחת אחריות אחרי ההדחה המביכה בשלב הבתים בגביע העולם ברוסיה, ולפנות את הבמה. הקהל היה סולח בשמחה על הפיאסקו ומתרכז בכל ההישגים של המאמן לאורך הקדנציה הארוכה.
לב פיספס את כל המועדים, ומאז המונדיאל האחרון הפך לדמות מאוסה למדי. אם תרצו, היה זה תהליך של ונגריזציה. פעם, אוהדי ארסנל היו מוכנים לנשק את האדמה עליה דרך ארסן ונגר, אך ככל שהתארכה התקופה בה היה ברור שדרכו כבר לא מובילה לכיוונים הרצויים, כך המחאה נגדו גברה. רק כאשר הודיע על נכונותו לעזוב ב-2016, השתנתה הגישה כלפיו, והאוהדים נזכרו בשנות הזוהר, בעונת האליפות הפנומנלית ללא הפסד, בעשרות השחקנים שקידם ובמהפכה המכוננת שחולל כאשר הגיע למועדון. וזה בדיוק מה שקורה כעת ללב. החודשים האחרונים שלו בתפקיד יהיו נוסטלגיים ומתקתקים, וכולם מייחלים לפרידה מוצלחת באקורד חיובי.
"אנחנו רוצים לתת ליוגי את מתנת הפרידה לה הוא כה ראוי", אמר אילקאי גונדואן, והוא מבטא את רחשי הלב של האומה כולה. את הביקורת הקשה אפשר לשים בצד, ושום החלטה כבר לא מעוררת אנטגוניזם קיצוני. יוגי הוא המלך – האיש ששינה את הדיסקט, יצר אסטרטגיה חדשה, העלה את הגרמנים לדרך המלך לקראת המונדיאל הביתי ב-2006, העניק המון רגעי אושר, והניף בסופו של דבר את הגביע הנכסף ב-2014. הוא ייזכר, ללא צל של ספק, כאחד ממאמני הנבחרות הגדולים בהיסטוריה בכל הזמנים ובכל העמים. את השנים האחרונות העגומות כולם ישמחו לשכוח. היה רק צריך להפסיק להתעקש להישאר בתפקיד אחרי שהעסק מיצה את עצמו לגמרי, כדי לשנות את הכל ב-180 מעלות.
אז עכשיו יש לו יד חופשית לפעול כפי שהוא רואה לנכון. אפשר להודות בטעות האומללה מלפני שנתיים, כאשר החליט לנפות לחלוטין את תומאס מולר, מאטס הומלס וג'רום בואטנג, תוך הפגנת זלזול וחוסר כבוד כלפי השחקנים החשובים ביותר בסגל בעשור הקודם. מאז חזר מולר להיות אחד השחקנים הטובים בעולם, בהדרכתו של האנסי פליק בבאיירן מינכן, והוא מוכן לחזור למדים הלאומיים. לב כבר לא פסל זאת, וכולם היו מוכנים לראות את השם בסגל החדש לקראת המוקדמות. זה לא קרה, והזעם היה עשוי להיות עצום לו יוגי לא היה עוזב. אבל יוגי עוזב – אז הכל בסדר. הציבור שוב סומך עליו ומחזיק לו אצבעות.
ובינתיים, אפשר להתכונן ברוגע מסוים ליום שאחרי יוגי. אחרי שיורגן קלופ פסל על הסף את האפשרות לעזוב את ליברפול לטובת הנבחרת הלאומית, תנסה ההתאחדות להפנות את עיקר המאמצים בכיוונו של פליק. הוא האיש הנכון ביותר למשימה מבחינות רבות, ובמיוחד כי פליק הוא הגורם הדומיננטי מאחורי כל ההצלחות הגדולות בעידן לב. כעוזרו של יוגי במשך שמונה שנים, הוא תרם לא רק מקצועית, אלא בעיקר חברתית. כפסיכולוג, פליק עדיף פי מיליון על לב, וזה לא מקרי כי הירידה ההדרגתית בנבחרת החלה אחרי עזיבתו. בלעדיו, כל הדבק התפורר, ויחסי האנוש של לב לא היו טובים מספיק.
כעת, אחרי שהוכיח את עצמו מעל ומעבר כמאמן עצמאי בבאיירן, שיקם את מולר, קידם את ג'ושוע קימיך, ליאון גורצקה וסרז' גנאברי, וזכה בכל התארים האפשריים – פליק הוא החלום הרטוב של כל אוהד גרמניה (ואלה שלא מסמפטים את באיירן כמועדון ישמחו עוד יותר אם יבחר לעזוב אותה). בתקשורת מדווחים על מתיחות מסוימת בין פליק להנהלה, ובפרט למנהל הספורטיבי חסן סליהמידז'יץ', ואם הדבר נכון, הרי שההחלטה על פרידה עשויה להיות קלה יותר עבורו.
ואולם, זה רחוק מאוד מלהיות ודאי, ויש גם קולות שגורסים כי המאמנים הבולטים יירתעו מלקחת את הג'וב לפני המונדיאל השנוי במחלוקת בקטאר, ויעדיפו להמתין לטורנירים שגרתיים יותר, על מנת לא להתמודד עם הסוגיות המוסריות. פליק עשוי להניח כי התפקיד ימתין לו בכל מקרה גם אחרי 2022, והאופציות הרציניות האחרות שנזרקות לאוויר לא נשמעות הגיוניות.
ראלף ראנגניק, הפרופסור מאחורי בניית הקבוצות של רד בול, הוא פרויקטור ואדריכל, אשר האימון פחות מתאים לו – הוא אפילו לקח פעם פסק זמן בגלל מצוקה נפשית אחרי התנסות בשאלקה. יוליאן נאגלסמן, שיהיה בן 34 בקיץ, פשוט צעיר מדי – והוא גם זקוק לעבודה יומיומית עם שחקנים מבחינת אופיו. שטפן קונץ עושה עבודה טובה בנבחרת עד גיל 21, ויש לו ניסיון כחלוץ עבר בנבחרת, אך לא בטוח שהקפיצה הזו הגיונית עבורו – אולי רק כפתרון זמני בעוד ההתאחדות מתאימה לפליק. ואם כבר מדברים על פתרונות זמניים, הרי שלותר מתיאוס הוא השם החם. הקפטן האגדי לשעבר, שחגג זה עתה יום הולדת 60, נכשל בכל מקום כמאמן, אבל ההילה סביבו חזקה – וההימור הזה יהיה פחות מסוכן אם יוחלט כי מדובר באלטרנטיבה לזמן קצר.
השאלה הזו מסקרנת, אבל בימים אלה – עד יורו 2020 עצמו – יעמוד לב באור הזרקורים, בפעם האחרונה. האור הזה יהיה כמעט תמיד חיובי, וכולם, כולל הפרשנים, יעשו מאמץ לסייע ולעזור במשימה האחרונה. זה התחיל עם משחק מלא שמחת חיים, ו-0:3 חלק על איסלנד. ההמשך יבוא.
מה דעתך על הכתבה?