שום דבר: הגיע הזמן שעסקנים שכשלו יפנו את מקומם

קצת עצוב, אבל את חגיגות ה־40 לאליפות הראשונה, היחידה עד כה וכנראה גם האחרונה בתולדותיה, תעביר הפועל כפ"ס בליגת המשנה. לפני ארבעה עשורים, כשהכל (כך מספרים) היה פשוט יותר – ליברפול הייתה אימפריה, משחקי כדורגל היו מתחילים בשבת ב־14:30, ושחקני כדורגל לא פחדו משיער גוף – הפועל כפ"ס זכתה באליפות. זה קרה על חשבונה של מכבי נתניה, שאומרים שהייתה מלהיבה פי כמה. את התואר הזה הביאו כמה אנשים ששמם כנראה ייחקק לעד בתולדות העיר – אבנר גולסה המנוח, אלי יאני, עופר נוסובסקי, דרור קשטן וגם אחד, יצחק שום – דמות לא שגרתית בנוף הכדורגל שלנו.

והנה התמזל מזלו של שומי שלנו: החיים חייכו אליו, קריירת האימון שלו שגשגה, ובזכות כדורגל מלהיב ששיחקה בית"ר ת"א לפני 30 שנה וקשרים אמיצים עם החבר הטוב מכפ"ס (ואחר כך גן חיים), שלמה שרף, הוא מצא את עצמו כעוזר של שליימה בנבחרת. משם הוא עבר להעלות את כפ"ס לליגת העל כמאמן, לקמפיין אירופי נאה עם מכבי חיפה וההצעות מאירופה הגיעו ואיתן הכסף הגדול. פנאתינאייקוס, ליטקס לובץ', אלניה ולדיקווקז ואז שוב לארץ, להפועל ת"א שממנה פוטר ואז לבית"ר ירושלים של גאידמק, שאיתה לקח דאבל ובתחילת העונה שבאה אחר כך פוטר מתפקידו. בקיצור, הצליח כמאמן והצליח לצאת עם לא מעט כסף כפיצויים איפה שלא הצליח כמאמן.

עם הכסף הזה הגשים שום חלום של כל אוהד וקנה את קבוצת נעוריו – הפועל כפ"ס. מה שעבר עליה ב־40 השנים מאז האליפות ההיא מייצג בערך את תמונת המראה למה שעבר על שום עצמו. בעונה ששומי עשה לעצמו שם טוב עם בית"ר ת"א, הפועל כפ"ס ירדה ליגה. בעונה ששומי עשה קמפיין יפה עם מכבי חיפה באירופה, הפועל כפ"ס ירדה ליגה. בעונה ששומי לקח דאבל עם בית"ר ירושלים – נו, תשלימו לבד.

ירידת ליגה היא לא אירוע מאיים עבור הפועל כפ"ס. מדובר בקבוצה עם הכי הרבה ירידות מהליגה הראשונה בישראל. זו תהיה ירידת הליגה ה־11 בתולדותיה, מספר שמשאיר אבק לבית"ר ת"א והפועל ר"ג, שמדורגות במקום השני בקטגוריה, עם שבע ירידות ליגה מהראשונה לשנייה מאז קום המדינה. רק לפני כמה שנים הפועל כפ"ס כבר הייתה בליגה השלישית בישראל, אז עם רקורד כזה – אין ספק שהמועדון לא יקרוס לתהום גם אחרי ירידת הליגה הזו.

הבעיה היא לא ירידת הליגה, אלא הצורה. הסמל של הפארסה הזו הוא בחור צעיר שלא עשה שום דבר רע לאף אחד. קוראים לו טום שלח, מגן ימני, וכל חטאו הוא שלאמא שלו קוראים עדי ולסבא שלו קוראים יצחק, ושם המשפחה של שניהם הוא שום. וכשאתה הנכד של סבא שלך שהוא גם הבעל בית של הקבוצה, ומאמנים שעובדים אצל סבא מקבלים את הרושם שהוא מאוד ישמח, בלשון המעטה, שתשחק בכל משחק – גם אם אתה לא קאפו או אבי כהן הירושלמי – אתה לא רק חלק מהבעיה, אתה הסמל שלה. גם אם לא בטובתך.

השבוע זה התפוצץ, לפי דיווחים מאזור חיוג 09. עידן שום, שהוא דוד של טום שלח, בן של יצחק שום ו"נציג הבעלים" – כאילו מדובר באיזה אנגלידיס שעובד אצל איזה גולדהאר והם מחליפים מיילים בנוגע למדיניות הרכש בעונה הבאה – הגיע לאימון כדי לצעוק על השחקנים אחרי שאלה התבזו בהפסד לסכנין בשבת. זה, כשלעצמו, מצחיק (אלא אם אתה אוהד כפ"ס ואז זה מביא את הסעיף), כי שום הוא חלק מהנהלת הפועל כפר סבא, שלאורך כל השבוע שלפני התבוסה בסכנין שידרה בתקשורת רוח תבוסתנית לכבוד המשחק הקריטי.

ומה צעק שום על השחקנים? אחרי שהבהיר שהוא ואבא שלו לוקחים אחריות על הטעויות שנעשו – אבל לא פירט אם מדובר בסגל החלש, בחילופי המאמנים או באופן כללי בהתערבות (כך על פי השמועות בסטקיית הכפר) בקביעת ההרכב למשחקים – הוא התחיל לעבור שחקן־שחקן ולמנות את הכשלים שלו. אחר כך גם המליץ לשחקנים הפצועים "לכו לביטוח לאומי, אנחנו לא זונות של אף אחד".

אלא שתרגיל המנהיגות לא עלה יפה. בן רייכרט, שחקן שקיבע את מעמדו כמוצר חובה בכל קבוצת תחתית בישראל, ענה לשום ושאל אותו אם ההמלצה על ביטוח לאומי חלה גם על האחיין, שלח. שום ענה, רייכרט ענה, ובסיום העימות ניגשו מרבית השחקנים לרייכרט והביעו בו תמיכה. ככה נראית קבוצה מפורקת.

הפועל כפ"ס יכולה להיות מודל מוצלח של קבוצה שאנשי עסקים בעלי אינטרס וקשרים בתקשורת הרסו, והיא משתקמת דרך עמותת האוהדים שלה. נכון שהפועל פ"ת הייתה אמורה להיות נושאת הדגל בתחום, אבל נראה שהעניינים שם כל כך הרוסים שייקח עוד כמה שנים עד שזה יתיישר שם – ובינתיים החבר'ה בכפ"ס, שמחזיקים ב־10% מהקבוצה, יושבים מול אלבומי מדבקות עם תמונות של נח איינשטיין ואיציק נעמן, לומדים מהטעויות של החברים במלאבס ומנסים למצוא את הדרך להיכנס פנימה, אל תוך המועדון, בצורה שתדחק את שום החוצה ותאפשר להם להעמיד אינטרס אחד בלבד מול העיניים: ההצלחה של הפועל כפ"ס.

יש ערך עצום בהצלחה אפשרית כזו שלהם. בניגוד לקבוצות האוהדים שהוקמו על חורבות קבוצות ישנות, זה יכול להיות המקרה הראשון של הצלחה בתוך קבוצת האם. דחיקתו של שום לטובת ניהול האוהדים יכולה להיות תקדים עבור הרבה קבוצות שעומדות ומחכות בתור לקרש ההצלה הזה. בסופו של דבר, אין טעם בהקמת קבוצות חדשות אלא בהדחת העסקנים הפחות מוצלחים לטובת דור חדש ומחויב שיניע את הקבוצות קדימה. ובאמת, קשה לדמיין את הפועל כפ"ס או את בני יהודה יורדות באופן שבו הן עשו את זה השנה אם ההנהלות שלהן היו מחויבות ברמה מקסימלית, של אוהדים, להצלחת המועדון.

הגיע הזמן שעסקנים שכשלו – ולאור התוצאות יצחק שום הוא לחלוטין כזה – יפנו את מקומם. את האגדות על "מי ידאג למועדון" ואת הפחד הגדול מהיעדר מי שישקיע "מזמנו, מרצו וכספו" – אף אחד כבר לא סופר. כולם יודעים שזה בולשיט, לכולם ברור שתקציבי הבסיס שמתקבלים בכדורגל הישראלי מאפשרים להעמיד קבוצה בליגת העל (ועל אחת כמה וכמה בלאומית) גם אם בראש המועדון עומד יוסי הפיל מהספארי ולא עסקן מדופלם.

ובכלל, ככל שהקבוצות הלא עשירות מאוד מאבדות קהל, ריגוש, עניין וקשר עם הליגה – כך מוסדות הכדורגל צריכים לתת להן מענה גמיש יותר. את הריגוש המזויף מארבעה דרבים תל אביביים בעונה כולנו מכירים, אבל בלי עוד קבוצות בליגה לא תהיה ספורטיביות ולא יהיה טעם במשחקים בין הקבוצות עתירות הקהל. מספיק לראות את ההתקפלות המפוארת של הקבוצות האנגליות מרעיון הסופרליג האירופית. בסדר, צ'לסי נגד מנצ'סטר סיטי בפעם ה־500. אבל מה עם שני מפגשים בעונה מול ווטסהאם או אברטון, למה לוותר על זה?

ואותו הדבר כאן. וכדי למנוע את המצב הזה, של היעלמות הקבוצות מהדרג השני והשלישי לטובת קבוצות קיקיוניות מהדרג הרביעי והחמישי (כך, למשל, מהלאומית יעלו שתיים משלוש: נוף הגליל, הפועל ירושלים או נס ציונה), הגיע הזמן שההתאחדות לכדורגל (ולא מנהלת הליגה, שם ממילא רובצים העסקנים שמנהלים את הקבוצות) תקבע קריטריונים אמיתיים שמגדירים מי יכול להיות בעל קבוצה, מי לא, מתי לא – ומה מידת המעורבות הניתנת לעמותות אוהדים בתוך הקבוצות הקיימות. רוצים לחבר את הקהל בחזרה? רק ככה, כי העסקנים הכושלים גמרו את החשק. תשאלו את בן רייכרט