אנחנו בעידן לא פשוט בכדורגל. הכסף מכתיב הכל, הרומנטיקה מתה, כמעט כל פעולה מתייחסת אך ורק לשורת הרווח שבסופה. והאמת, ברוב הפעמים אין זמן או הצדקה לבכיינות על כך שפעם היה טוב יותר. זה המצב וכולנו – מי יותר ומי פחות – צריכים להסתגל אליו ולהוציא ממנו את המקסימום.
אבל פעם בכמה שנים – ובדרך כלל מדובר בלא מעט שנים – נקרית בדרכם של בודדים ההזדמנות לנהוג אחרת: לשבור את התבניות המוכרות של מיקסום פוטנציאל ההשתכרות והבמה עליה אתה מופיע לטובת ערכים אחרים, כאלה של פעם. ואין דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר לחזור לקבוצת נעוריך כשהיא בליגה השנייה, במשבר זהות עצבני, משוועת לחיבור מחודש של המשולש מועדון-קהל-קבוצה. אלי אוחנה עשה את זה ב-1991/92 כשבא להציל את בית"ר ירושלים ולהעלות אותה ליגה, ו-30 שנה אחרי – זה הזמן של אלירן עטר לעשות את זה עם בני יהודה.
ירצה או לא ירצה – עמוק בבסיסו, אלירן עטר הוא אוהד בני יהודה, גם אם הוא לא "אוהד בני יהודה". לא סתם ביציע קוראים לו בחיבה "מוריס". ולמרות החיבה – אין קהל בישראל שקילל את עטר יותר מאוהדי בני יהודה – אבל ככה זה קרובי משפחה שנעלבים שהבן המוכשר הולך ויודעים מה מעצבן אותו. עטר יודע עמוק בלב שאם היה ביציע – גם הוא היה מקלל אותו. כי זה שחקן שהיה צריך לקחת את הקבוצה לעשור חיובי, ובמקום זה נמכר בעסקה מעצבנת לקבוצה אחרת. כי עומדים אוהדים ביציע ורואים את הילד שהם מדברים עליו כבר עשר שנים, שהיה להם ביד, שבני יהודה ספגה את כל הפאקים שלו מחוץ למגרש – ולא, זה לא רק הסיפור של הגברת והתיק, היו עוד כמה עלילות – ובסוף הוא הלך (או נשלח) למקום אחר. זה מעצבן.
ואלירן עטר, שבנוי כאוהד בני יהודה ב-DNA שלו – עם כל הפרצופים וההתנהגויות על המגרש, אין ספק שהוא אוהד בני יהודה עם הקריזות שלו – הוא בדיוק ה"ערס" שבני יהודה צריכה כרגע. מדובר בקבוצה שאין לה כלום – ברק אברמוב הצליח בתוך שנתיים לפרק בשיטתיות יעילה במיוחד את מחזיקת הגביע המפוארת של 2018/19. מקבוצה שאם הייתה שומרת על הסגל שלה עוד שנתיים, כנראה שהייתה רצה לאליפות – הוא הפך אותה ממש במו ידיו ליורדת עלובה במיוחד לליגה השנייה. ועכשיו הגוף החלול הזה, שחייב לעלות ליגה תוך שנה ("חייב" זו מילה עדינה מאוד כדי לתאר את הסיטואציה) – חייב לב. דן מורי זה נחמד, אבל זה לא מספיק.
לכן, צריך לפרט מהי באמת ההצעה שבני יהודה נתנה לעטר, מעבר לכסף (שממילא לא חסר לו, הבנאדם מסודר 15 דורות קדימה): המועדון פונה אל עטר ונותן לו את התפקיד הכי חשוב שיש. את כס המלכות, את ג'וב הזהב. אומר לו בוא, אני כבר אתמסר, "יס פריים מיניסטר".
עטר צריך להיות מזעזע באמת אם לא יבוא – ללכת ולהתבזות באיזו אשדוד או הפועל חיפה רק כדי לנשום עוד קצת ליגת העל – זה לא מכבודו. בוא לתקווה, קח חוזה לשתיים או שלוש, זה ווין-ווין לכולם: אברמוב יחזיר אמון מהקהל, שיחזיר אמון בקבוצה, שתתקשה מאוד שלא לעלות ליגה עם עטר מקדימה, מורי מאחורה וקדוש בשער.
אז יאללה מוריס, קח את הקבוצה בחזרה לליגת העל ותסדר לעצמך סיום מפואר והישגי לקריירה היפה שלך. בוא הביתה.
מה דעתך על הכתבה?