נרדם בעמידה: בכר יצטרך לקחת את מלוא האחריות על ההדחה

בשעה טובה, היורו נגמר וחזרנו לכדורגל הישראלי על כל מגרעותיו המזעזעות, ואין סיפתח יותר יפה מאשר הדחה של מכבי חיפה ממוקדמות ליגת האלופות כדי להמחיש עד כמה אנחנו תקועים ולא קשורים. הנה מתחילה לה עוד עונה, כמה התגעגענו.

צפו בהדחה

אני נוטה לא להאמין לסכומים שאני קורא עליהם בתקשורת הספורט הישראלית. אף אחד לא באמת רואה את החוזים, אף אחד לא יודע מה באמת סוכם, כמה כסף עובר באופן רשמי וכמה לכאורה באופן פחות רשמי, אבל יש דברים שקשה לפספס: מכבי חיפה הוציאה הרבה מאוד כסף על רכש בקיץ הזה. סביר להניח ששתי מטרות עמדו לנגד עיניו של הנשיא הבלתי נגמר יעקב שחר, האחת היא הליגה והשנייה היא אירופה. רק שלאור קצב העבודה האיטי של מכבי ת"א, בכלל לא בטוח שכדי לשמור על תואר האליפות חיפה הייתה צריכה להוציא כל כך הרבה ג'ובות.

אז נשארנו עם אירופה. לא צריך להיות בוחן כליות ולב כדי לנחש שכשמכבי חיפה מגיעה למוקדמות ליגת האלופות כמחזיקת התואר בישראל אחרי עשור – ההנהלה והמועדון יהיו בטירוף להתקדם שם. בכל זאת, אחרי ההצלחות הגדולות שמכבי ת"א והפועל ב"ש עשו באירופה בעשר השנים שבהן מכבי חיפה התבזתה ובעיקר הביטה בקנאה, חיפה הרגישה שהנה, הגיע תורה.

אבל לצמד המשחקים המכריעים מול קייראט – מכבי חיפה עלתה כמו שעולים למשחק גביע הטוטו באשדוד. זה לא רק ההרכב המחריד של ברק בכר במשחק הגומלין אלא איך שהקבוצה נראתה באופן כללי. לא מחוברת, לא מבינה, לא רוצה. הקזחים רצו, ולכן הם יקבלו את הזכות לעוף בסיבוב הבא של מוקדמות האלופות. אבל חיפה? נראתה כבויה, כבדה, חסרת חשק. ומילא, לזלזול הישראלי בכל יריבה (קבוצה של בנאים/טייחים/פקידי דואר וכו') שנתקלים בה במהלך יולי במסגרות האירופאיות כבר התרגלנו מזמן, אבל למה נראה שחיפה נתנה לזה להשפיע עליה ולקחה את המשחק צ'יפס?

ועם כל הכבוד לשחקנים הרופסים שלו, ברק בכר יצטרך לקחת פה את מלוא האחריות: ההרכב היה מוזר, המערך היה שגוי (אתה היית צריך לבוא ולנסות לנצח, חבוב), שון גולדברג לא באמת יודע להיות בלם ורמי גרשון אחלה גבר (לנצח נזכור את "יעקב 51" המלך מ"פורום רמבו" של אוהדי בני יהודה), אבל ספק אם הוא יכול להיות בלם בקבוצה עם שאיפות כמו מכבי חיפה. בשביל מה קניתם את אורי דהן מקרית שמונה?

מה שקרה השבוע ממש מוזר, משום שבכר הצליח באירופה עם הפועל ב"ש. הוא יודע את העבודה, מבין איך זה עובד ומסוגל להתמודד עם הדרישות של המסגרת האירופית. לכן, ממש לא ברור איך הוא הצליח להירדם ככה בעמידה, ואיך במשמרת שלו מכבי חיפה עפה על טיל למפעל השלישי בחשיבותו – תוך 180 דקות בלבד.

אין לחיפה הרבה זמן להתאפס. באופן ביזארי, נראה שגם נגמרו השחקנים שאפשר לקנות מקבוצות הליגה. המדפים באשדוד, קרית שמונה ובני יהודה התרוקנו. הכל אצל שחר במחסן. ורגע לפני שעתיד העונה האירופית יהיה בסכנה אמיתית, כדאי שהירוקים ינערו את עצמם, יבינו את גודל המעמד שאליו הגיעו ויתנתקו כבר מתסביכי הקבוצה הקטנה שאוחזים בהם. הדחה גם מול דינמו טביליסי לא יכולה לבוא בחשבון.