אנחל טורס הוא לא רק סוסיו (חבר מועדון) בריאל מדריד, אלא גם הנשיא של חטאפה. ככזה, הוא הבין מיד עד כמה קריטית העזיבה של ליאונל מסי את ברצלונה. "לה ליגה לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את מסי", זעק עוד לפני שהכוכב הארגנטינאי השלים את המעבר לפריז סן ז'רמן. "זו טעות שכולנו נתחרט עליה. השחקן הטוב בעולם חייב להישאר בספרד וגם לפרוש בספרד".
לצערו של טורס, זה לא המצב. לראשונה מאז 2003/04, הליגה הספרדית הבכירה פותחת עונה ללא מסי או כריסטיאנו רונאלדו. אז, האלופה בכלל הייתה ולנסיה, עם הזכייה השישית והאחרונה שלה. דפורטיבו לה קורוניה – היום קבוצה בליגה השלישית – הייתה אז המדורגת שלישית, בין ברצלונה של רונאלדיניו וההולנדים לבין הגלקטיקוס של ריאל מדריד, עם מלך השערים רונאלדו (הברזילאי) ששיחק לצד ראול, זינדין זידאן, לואיס פיגו, דייויד בקהאם ואחרים. יוסי בניון, עומרי אפק ודודו אוואט סייעו אז לראסינג סנטאנדר לשרוד, דייגו סימאונה החל את הקדנציה השנייה שלו כשחקן אתלטיקו ואילו סרחיו ראמוס בן ה-17 עשה את צעדיו הראשונים במדי סביליה. גם הוא כבר לא כאן עכשיו. גם לעזיבה שלו יש משמעות.
פלורנטינו פרס וז'ואן לאפורטה הם בין היחידים שהיו אז ונמצאים גם עכשיו – כל אחד בקדנציה השנייה שלו. ובזמן שכולם עסוקים בקרבות הפוליטיים של נשיאי ריאל וברצלונה עם חאבייר טבאס, הליגה עצמה נותרה ללא פנים. והמצב? על הפנים.
למי שהספיק לשכוח: מ-2006 עד 2018 הכדורגל האירופי נשלט על ידי ברצלונה וריאל. כל אחת מהן זכתה ארבע פעמים בליגת האלופות ומשחקי הקלאסיקו היו הדבר הכי גדול שיש. בחציה הראשון של אותה תקופה, גם זירת הנבחרות הייתה בשליטה ספרדית, עם שתי זכיות ביורו ואחת היסטורית בגביע העולמי. לה ליגה הייתה המוצר הכי מבוקש – הכסף זרם ובעקבותיו גם הכוכבים.
ועכשיו? האובדן של מסי הוא הרבה מעבר להכנסות עליהן שמו את הדגש בימים האחרונים. כבר בעונה הקודמת איבד הקלאסיקו מקסמו וכעת גם אין את ראמוס שהיה אחד מסמלי היריבות הזו. בלי רונאלדו, בלי מסי. בלי סופרסטאר אחד אמיתי. בארסה בונה על אנסו פאטי, שמי יודע איך יחזור מהפציעה הקשה אחרי שנה בלי כדורגל, וריאל מחכה לרגע בו ינחת קיליאן אמבפה (בקיץ הבא או אולי במפתיע כבר החודש). אצל האלופה אתלטיקו הדמות המרכזית הוא המאמן דייגו סימאונה וכך בעצם כל הליגה מחכה לכוכב על שיפציע.
כרגע, יש לליגה הספרדית רק 19 שחקנים בין 100 בעלי הערך הכי גבוה (על פי אתר טרנספרמקט). המדורג הכי גבוה ברשימה הוא פרנקי דה יונג מברצלונה, שניצב במקום התשיעי. אחריו בטופ 20 ניתן למצוא רק את פדרי (16), ז'ואאו פליקס (17) ומרקוס יורנטה (19). שניים מברצלונה ושניים מאתלטיקו. לריאל אין אף נציג.
זה לא מפליא, לאור המצב הכלכלי בשני המועדונים הגדולים. גם אחרי הפרידה ממסי ולמרות הוצאה מועטה של 9 מיליון יורו בלבד בחלון ההעברות, ברצלונה לא מסוגלת לרשום את השחקנים החדשים. ריאל החתימה רק את דויד אלאבה כשחקן חופשי ולמעשה לא ביצעה קנייה אחת לראשונה מאז 1980. היא נמצאת, כאמור, בהמתנה לאמבפה ולסיום השיפוץ בסנטיאגו ברנבאו.
24 שעות לפני פתיחת העונה (נכון לחמישי בערב) לא פחות משש קבוצות לא הצליחו לרשום אפילו שחקן חדש אחד. פרט לברצלונה, מדובר בוולנסיה, לבנטה, בטיס, אלאבס וסלטה ויגו. הקבוצות הקטנות בנו על העסקה עם קרן ההשקעות CVC, שהליגה הסכימה למכור לה 10 אחוזים מערכה תמורת 2.7 מיליארד יורו. הכסף היה מנשים מיד את הקבוצות המסובכות כלכלית, אבל ברצלונה וריאל התנגדו מפני שהחוזה נחתם ל-50 שנה ו-CVC תקבל גם 10 אחוזים מהסכמי זכויות השידור.
"הליגה הודיעה לנו שהייתה מאשרת את רישומו של מסי אם היינו מסכימים למהלך שהיא מבצעת", הסביר לאפורטה במסיבת העיתונאים בה בישר על הפרידה מהארגנטינאי, "אלא שאנחנו לא מוכנים לוותר על נתח מזכויות השידור שלנו למשך תקופה כה ארוכה. המועדון הזה מעל כולם". נשיא ברצלונה בחר לשמור נאמנות לעמיתו מריאל ולרעיון הסופר ליג, והעדיף אותו על פני העסקה שהייתה מאפשרת לשמור על מסי. זה אותו פרס שזרק את ראול ואיקר קסיאס ואז גם לעג להם, שהשפיל את ויסנטה דל בוסקה וז'וזה מוריניו, שקרא לרונאלדו (הפורטוגלי) "טיפש". זה שרק בקיץ האחרון התעקש להיפטר מראמוס. אצלו המספרים מנצחים. קודם כל הכסף.
כך, בעיצומו של מאבק הכוחות הזה עם שני המועדונים הגדולים, הליגה מפסידה מכל הכיוונים. לטבאס אין את העסקה בה חפץ וגם אין פנים למוצר שלו. בספרד הזכירו השבוע כיצד ריאל מדריד איבדה כ-10 אחוזים מכמות הצופים במשחקי הבית בעונה הראשונה ללא רונאלדו וניזוקה כלכלית גם בתחומים נוספים כמו מרצ'נדייז ושיווק. "זה יקרה גם לברצלונה עכשיו, אבל הפעם מי שמפסידה הכי הרבה זו הליגה", טען השבוע הכלכלן חואן קרלוס אודאר. "במצב הקיים, אחרי הקורונה, הסכנה גדולה אף יותר. זו עונה ללא רונאלדו, ללא מסי ועדיין עם השלכות המגיפה".
הליגה הספרדית שרדה מעברים כמו זה של ניימאר, שפגע קשות ביוקרה שלה מעצם העובדה שהייתה אחראית למכירה הגדולה בהיסטוריה אחרי שהייתה חתומה על רוב הרכישות היקרות. היא שרדה גם את העזיבות של מוריניו ופפ גווארדיולה והיריבות המלהיבה ביניהם, ואפילו את הנטישה של רונאלדו. מסי נראה כמו צעד אחד רחוק מדי. צעד שמוביל לתהום.
כאשר ניימאר חתם בפ.ס.ז', בספרד לעגו למעבר ל"ליגת גמדים". השבוע, באחד העיתונים המקומיים כבר כינו כך את לה ליגה, שזקוקה לענק כלשהו שיצליח להדליק אותה.
בינתיים הוא לא בא. פחות משלושה שבועות לסיום חלון ההעברות, הרכש הכי יקר הוא רודריגו דה פול הארגנטינאי, שנרכש על ידי האלופה אתלטיקו בסכום של 35 מיליון יורו. אחריו נמצא עוד ארגנטינאי, חואן פוית, עליו מימשה ויאריאל את האופציה ב-15 מיליון, ולאחר מכן בולאי דיה שנרכש על ידי הצוללת הצהובה ב-12 מיליון. ומי הרביעי? אמרסון רויאל, המגן הברזילאי שחזר לברצלונה תמורת 9 מיליון יורו. זה הכול.
המספרים הללו מעידים על המצוקה הכלכלית של קבוצות הליגה. כל ה-20 גם יחד הוציאו עד כה כ-127 מיליון יורו על רכש – כשליש לעומת הקיץ הקודם (382 מיליון) וכמעט כמו ששילמה צ'לסי רק על רומלו לוקאקו. באנגליה הוציאו 935 מיליון יורו, באיטליה 387 מיליון, בגרמניה 324 ובצרפת 287. ספרד נותרה הרחק מאחור, ולה ליגה לא יכולה להרשות לעצמה להיתקע שם.
מה דעתך על הכתבה?