בוקס אאוט: הנזק שגרם האגרוף המכוער של דריימונד גרין

play
לא רגוע. דריימונד | רויטרס
תיקתקנו: קליפ סיכום היום בספורט, 7.10 05:14

הוא פגע בתדמית שלו כמנהיג, פגע בקבוצה, המאיס את עצמו, אבל זה הרבה מעבר לסתם עימות באימון. האגרוף של דריימונד גרין הזכיר כמה אלימות היא טריוויאלית בעולם הספורט, כל עוד היא מניעה את הביזנס

(גודל טקסט)

הדבר הראשון שעלה אחרי הדיווחים על האגרוף של דריימונד גרין לג'ורדן פול, זה "מתיחות על רקע מקצועי" בגולדן סטייט. הפרשנים הסבירו שהעימות נגרם בגלל "קנאה" של דריימונד בשחקן הצעיר, מאחר ששניהם מצפים לחוזה חדש וגדול, שרק אחד מהם יוכל לקבל. במשך כמה שעות מרכז העניין היה ויכוח מקצועי מי מביניהם ראוי יותר לחוזה החדש ואיך זה ישפיע על הקבוצה, אבל ברגע אחד הדיון נקטע: הצילום הודלף, הסרטון פורסם, האגרוף הוצג. הכל נדחק הצדה, ונותרה רק האלימות.

מאמן גולדן סטייט ווריירס סטיב קר עם דריימונד גרין
יודעים שזה "חלק מהמשחק". קר וגרין | רויטרס

ברור שמכות בין "חברים" לקבוצה זה דבר שבשגרה. זה משהו שקורה בחדרי הלבשה של קבוצות ספורט, גם ב-NBA. קובי בריאנט ושאקיל התקוטטו, גילברט ארינאס שלף אקדח, ניקולה מירוטיץ' נשלח לבית חולים אחרי מכות עם בובי פורטיס, וכמובן מייקל ג'ורדן שהיכה את סטיב קר, שכעת מאמן את גולדן סטייט, אותו קר שאפילו אמר ש"עד כמה שזה יישמע מוזר, האגרוף הזה שיחרר את כל מערכת היחסים בינינו, אחרי זה הוא בטח בי יותר". אבל יש הבדל מהותי בין כל הקטטות האחרות לבין האגרוף של דריימונד: הפעם הסרטון פורסם. הפעם ראינו את זה קורה.

כמובן שכשמייקל ג'ורדן מרביץ זו הוכחה לרמת התחרותיות שלו, לתשוקה האדירה ולמחויבות שלו לניצחון, והאגרוף ההוא היה למעשה עוד חלק מהותי בבניית המיתולוגיה סביבו וסביב שיקגו האגדית. כמובן ששחקני NBA רבים ביומיים האחרונים מספרים שזה משהו נפוץ מאוד, וריצ'ארד ג'פרסון לדוגמה אמר ש"אנחנו כאן כדי לעשות את העבודה, לזכות באליפויות, לעשות כסף. אנחנו לא כאן בשביל לרכוש חברים". כמובן שהשאלה היא גם למי אתה מרביץ, ומעניין מה היה קורה אם גרין היה מכה את סטף קרי למשל. אבל הפעם קשה להסיט את הדיון, מסיבה אחת פשוטה: הסרטון פורסם, ראינו את האגרוף, והוא מכוער מאוד. זה כל ההבדל. הפרספקטיבה השתנתה.

שחקני שיקגו בולס מייקל ג'ורדן, סטיב קר, ב-1997
כשמייקל מרביץ, זה חלק מההילה התחרותית סביבו והמחויבות לניצחון. קר | אימג'בנק GettyImages

אין פלא שבגולדן סטייט פתחו בחקירה בניסיון לגלות מי צילם את הקטע והדליף אותו ל-TMZ, כי גם הם יודעים: זה מה שמבדיל בין עוד עימות פנימי סטנדרטי, לבין תקרית קשה וחמורה שמזעזעת את הקהל ודורשת תגובה. כבר אי אפשר לפטור את התקרית ולהגיד "נטפל בזה באופן פנימי", כי הפעם הציבור מבקש תשובות. כולנו ראינו את גרין העצבני מתקרב לעבר פול, את פול מסנן משהו והודף את גרין, ואז את האגרוף העוצמתי, הנקמני, מלא הזעם, שמפיל את חברו לרצפה. ולא משנה שאחר כך פול חזר להתאמן, שלא קרה לו כלום, שכמה דקות לאחר מכן הוא נראה מחויך באימון קליעות קליל. זה אגרוף שקשה לקבל אותו, וקשה להשלים איתו.

גם כשאנחנו יודעים שמדובר בדריימונד, שחקן חם מזג, לפרקים פרוע, אבל חשוב למערכת. מישהו שכבר היה מעורב בלא מעט תקריות מלוכלכות, אבל נחשב ללב של הווריירס, החוליה המחברת. מעבר לחשיבות המקצועית שלו (חוכמת משחק, ריבאונד, הגנה), הוא גם "מנהיג", השחקן שמצית את האש, הרוח החיה של הקבוצה. הוא כבר רב עם שחקנים בעבר, גרם לקווין דוראנט לעזוב, אולי עלה לגולדן סטייט באליפות כשהורחק ממשחק בסדרת הגמר מול קליבלנד. אפילו סטיב קר נראה מסנן פעם על הספסל "כבר אין לי כוח לחרא הזה של דריימונד". אבל כל עוד הקבוצה ממשיכה לזכות באליפויות, הכל נסלח. סותמים את האף וממשיכים.

הפעם נדמה שהוא עבר את הגבול, אפילו בסטנדרטים שלו. בארה"ב נהנו להזכיר כיצד גרין עצמו סיפר בפודקאסט על איך במחנה האימונים לפני עונת הרוקי שלו, ג'ורדן פול הרגיז חבר לקבוצה עם הטראש טוק שלו. גרין סיפר שבקבוצה ביקשו ממנו להרגיע את "הילד" ולסתום לו את הפה, והוא ענה: "אני לא אגיד לו לשתוק! אם אתה לא מסוגל להתמודד עם מישהו שמדבר איתך טראש, זה עליך. מאותו רגע, עם איך שהוא הצליח להיכנס מתחת לעור של אחרים, הערכתי אותו. כשמוסיפים לזה את העבודה הקשה שלו ואת הכישרון שלו, זה מתכון לשחקן שיצליח בליגה הזאת". כלומר, גרין מוכן לראות את פול עושה טראש טוק, רק לא עליו. פתאום המנהיגות שלו נצבעת באור אחר.

זה מעבר למהלך מטופש. מעבר לפגיעה ב"מורשת" של דריימונד. זה לא רק העניין שעכשיו גרין נתן להנהלת הווריירס נקודה למחשבה האם הם באמת רוצים להאריך לו את החוזה. זו לא רק הפגיעה האפשרית במרקם הקבוצתי, עם תקרית שעלולה לייצר קרע אמיתי. העניין הוא האלימות. יש פה אגרוף מסוכן לפרצוף של אדם אחר. תקיפה. גרין בן 32, ספורטאי ותיק ומצליח, אבא. זה אגרוף קשה לעיכול.

כדי להבין עד כמה תרבות הספורט אלימה, ובעיקר האמריקאית, אפשר לצלול לשאלה בקרב ה"מומחים" האם המהלומה של גרין נחשבת ל-"sucker punch". האם היא מלוכלכת כי הידיים של פול לא היו באוויר, או האם היא מוצדקת כי פול דחף קודם. משטרת סן פרנסיסקו כבר הבהירה שאין בכוונתה לחקור את המקרה. בכל סביבת עבודה נורמלית כשאדם מרביץ לחברו, הוא מפוטר. אבל הקהל אמור לקבל תקריות כאלה, כי מדובר בספורט. עולם מלא רגש ואמוציות, אדרנלין, מתח.

דריימונד גרין, גולדן סטייט ווריירס
וזה עוד מגיע מספורטאי ותיק, מנהיג, אבא. גרין | אימג'בנק GettyImages, Elsa

זאת ליגה שבה רק בתקופה האחרונה הבעלים של פיניקס נזרק בגלל התבטאויות לא הולמות במהלך העבודה. אנתוני אדוארדס נקנס על קללה הומופובית שסינן לעצמו במהלך בילוי. מאמן בוסטון הושעה לשנה שלמה בגלל יחסי מין אסורים. ואילו על אלימות אמיתית, פיזית, אגרוף לפרצוף, ספק אם הליגה תגיב. יותר מזה, מצופה מהקהל להשלים עם זה, כי ככה הם הגברים הצעירים, מלאי הטסטוסטרון. לחכות ולראות איך זה ישפיע על גולדן סטייט, אולי היא עוד תתחזק מזה, אולי מתישהו תצא סדרה דוקומנטרית על העונה האחרונה של השושלת, שהחלה ב"האגרוף". זה בסך הכל ביזנס, הצגה. לא נורא שיש מכות, העיקר שאנחנו מחכים לפרק הבא.