בכאב גדול צעדה שירה ראשוני לעבר אנשי התקשורת מישראל שחיכו לה במיקס זון של הניפון בודוקאן הקסום במרכז טוקיו. דקות ספורות קודם היא הפסידה בקרב על מדליית הארד במשקל הפותח את תחרויות הג'ודו עד 48 קילוגרם לנשים והדמעות של הלוחמת בת ה-30 לא פסקו גם אחרי שדיברה בערוץ הספורט.
דוברת הוועד האולימפי ברוריה ביגמן אספה אותה לשיחה קצרה וניסתה אולי לשדר לה משהו מהקשיחות שלה, אבל ראשוני היתה עצובה וכאובה. שום דבר לא היה יכול לנחם אותה באותו רגע. היא היתה כל כך קרובה למדליה אולימפית עד שגם המאמן שלה שני הרשקו, עם כל הניסיון ומה שעבר כמאמן אולימפי, התקשה בעצמו להשלים כמה משפטים בלי שנחנק מכאב. עד כדי כך היו העיתונאים שנמצאים כאן עמוק באכזבה של ראשוני, שרובם שכחו שכמה עשרות קילומטרים מהם מתחרה ממש במקביל אבישג סמברג בטאקוואנדו. ביציאה לגן המדהים שמקיף את אולם הג'ודו שילווה את השבוע הקרוב של המשלחת הישראלית, התקבלה הידיעה: "אבישג סמברג ניצחה והיא רחוקה קרב אחד ממדליה". השעה היתה כבר אחרי 19.00 והקרב של סמברג נקבע לשעה 20.30. לך תגיע עכשיו למתחם מאקוהרי מאסה בצד השני של טוקיו?
צריך להבין, התנועה במשחקים האולימפיים מתנהלת בצורה שונה לחלוטין מכל הגיון. נגיד ואתם באולם בו נערכים קרבות הג'ודו ובמרחק חמישה קילומטרים ממנו נערכים קרבות הטאקוונדו, אין סרט שהאוטובוס יוריד אתכם שם. קודם תסעו עד לתחנה המרכזית של האוטובוסים המיועדים לתקשורת במרכז טוקיו ומשם תקחו אוטובוס לאולם הטאקוונדו. כך יוצא שהנסיעה הופכת להיות מסורבלת וארוכה פי כמה. את התוצאה של סמברג מול הטורקיה שמעו מרבית העיתונאים בשאטל בדרך לאולם. אחרים שהצליחו לתפוס מונית פשוט ביקשו מהנהג לנסוע במהירות מירבית ואפילו שילמו לו יותר על כך רק כדי להספיק להגיע לקרב על המדליה.
ביציע באולם הטאקוונדו ישבו גם ראשי הוועד האולימפי. יגאל כרמי, יעל ארד, גילי לוסטיג. כולם הבינו שהיום הזה עומד להסתיים עם מדליה שלא היתה בתוכניות. רק ביום חמישי במסיבת עיתונאים כאן שנערכה בזום ערב טקס הפתיחה, ניסו כולם להתחמק מלענות על שאלת כישלון במשחקים.
"אני יודע שאם לא נביא שום מדליה לארץ, התקשורת תעסוק בזה הרבה זמן ולא תרפה", אמר אז כרמי יו"ר הוועד האולימפי בישראל, שיסיים את תפקידו אחרי האולימפיאדה ויפנה את הבמה קרוב לוודאי ליעל ארד שתחליף אותו. אז הנה, כמו מתוך הזמנה, כבר ביום הראשון המדליה הראשונה על הצוואר ומכאן הלחץ כבר בכיוון של ירידה. בוועד האולימפי דיברו על שתייים עד שלוש מדליות כיעד ועשרה גמרים. אתמול הם פתחו ברגל ימין עם בעיטה של אבישג סמברג לראש.
זה היה יום ראשון ולוהט בטוקיו. בבוקר עוד טיפטף, אבל מהר מאוד נעלמו העננים והשמש היכתה בעוצמה בכל מי שעמד בחוץ. אלכס שטילוב לא הראה שהוא סובל מ-37 המעלות שנמדדו בצהריים כשיצא מחוץ לאולם ההתעמלות כדי לדבר בחופשיות עם כלי התקשורת שהגיעו מהארץ. על הקרקע שעה קלה קודם, שטילוב ניסה לעלות לגמר אבל לא עשה תרגיל מספיק טוב. ארטיום דולגופיאט ממשיך דרכו הפציץ בתרגיל שאמור לסדר לו מדליה, אם ישחזר אותו בגמר. שטילוב יסיים את דרכו כספורטאי אחרי האולימפיאדה ויעבור לאמן. בינתיים יתמוך בדולגופיאט שאמור להיות חתום על אחת המדליות הנוספות עליהן בונים כאן במשלחת הישראלית.
שתי הפתעות כבר חוו הישראלים כאן בטוקיו. שלשום היתה זו דקת הדומייה וההתייחדות עם חללי מינכן ואתמול, בשונה, ההפתעה שהכינה סמברג. בוועד האולימפי עדיין לא יוצאים מגדרם וממשיכים להישאר סולידיים, אבל שבירת שיא המדליות לאולימפיאדה אחת שעומד על שתי מדליות, הוא כבר מטרה ריאלית לגמרי ואף מעבר לכך.
מה דעתך על הכתבה?