אשרם בראיון: "באתי לטוקיו בשביל מדליה, הצבע לא היה משנה לי"

לינוי אשרם עם מדליית הזהב | Laurence Griffiths/Getty Images

אחרי הזכייה במדליית זהב בקרב רב, המתעמלת מספרת על ההמתנה לציון של אברינה ("הרגע המלחיץ בחיי, כשהגיע הציון פרצתי בבכי"), ההתמודדות מול האחיות ("ידעתי שאני יכולה לנצח אותן") ומה שעבר לה בראש ברגע הזכייה

הציפיות היו על כתפיה, אבל היו לנו מספיק ספורטאים שקרסו תחת הציפיות. למעשה, כל מדליה הייתה מתקבלת בברכה, גם ארד בהתחשב בדומיננטיות של האחיות הרוסיות דינה וארינה אברינה בענף ההתעמלות האומנותית בשנים האחרונות. ובסוף, לינוי אשרם גרפה את כל הקופה ויצאה עם הזהב.

זה התחיל אתמול (שישי) עם כמה רגעי חרדה במוקדמות הקרב רב, כשתרגיל חישוק רע איים להותיר אותה מחוץ לגמר, אבל הכוכבת הגדולה של המשלחת הישראלית לאולימפיאדת טוקיו הרימה את עצמה עם סדרת תרגילים מצוינת שהעלתה אותה לגמר מהמקום השלישי. היום, החל מפתיחת תחרויות הגמר ב-9:30 שעון ישראל ועד רגע ההכתרה ב-12:26, אשרם הציגה יכולת מהפנטת, כשלצידה הרשימה גם ניקול זליקמן הישראלית, שסיימה במקום השביעי והמכובד.

בתרגיל החישוק אשרם כיכבה הפעם עם ציון של 27.550 ששלח אותה למקום הראשון, לאחר מכן העלתה עוד יותר את הרמה עם ציון מדהים של 28.300 בתרגיל הכדור, והצטיינה גם בתרגיל האלות עם 28.650 אדיר. בתרגיל הסרט האחרון כבר הספיק לה ציון של 23.300 כדי לכבוש את פסגת הפודיום על פניה של דינה אברינה עם ציון כולל של 107.800 לעומת 107.650 של הרוסיה האגדית, שהאשימה לאחר מכן את השופטים בהעדפת יתר לישראלית.

לינוי אשרם על הפודיום עם הזהב | Laurence Griffiths/Getty Images

אבל המחאות מהצד הרוסי כבר לא עניינו את אשרם, שהתרגשה עד דמעות ברגע ההכתרה, שהעניק לה מדליה אולימפית ראשונה בגיל 22, ולישראל מדליה רביעית בטוקיו, ושנייה מזהב. בביתה של אשרם בראשון לציון החגיגות החלו כבר כשהובטחה הזכייה במדליה ועוד לפני שנקבע שהיא תהיה מזהב, שם הכריזה אימה חדווה: "ידענו שהיא תהיה נדיה קומנץ' של ישראל", ולאחר מכן בשיחת טלפון מרגשת אמרה ללינוי: "אל תבכי, עשית את זה!".

"ידעתי שאני יכולה לנצח את האחיות אברינה", סיפרה אשרם בריאיון לספורט1 לאחר שזכתה והפכה לאלופה אולימפית, כשהיא מביאה מדליה היסטורית לישראל בהתעמלות אמנותית. "ידעתי שזה אפשרי", היא אומרת, "אבל באמת שזה לא היה בראש שלי כמטרה עליונה. אני ידעתי שאני באה לטוקיו כדי להוציא מדליה, הצבע שלה לא היה משנה לי. עבדתי קשה מאוד בשביל המדליה הזו. הרבה מאוד שנים של עבודה ואני שמחה כעת לראות שעבודה קשה הביאה בסוף להישג הזה".

כולם ניתחו את התחרות שלך בימים שלפני. האם תהיי בלחץ גדול מדי? האם תוכלי להתעלות? ואז הגיע יום התחרות ומה את הרגשת? "קמתי טוב ביום הזה, דווקא אחרי יום המוקדמות. איילת (זוסמן, המאמנת, י.ט.) באה אלי ואמרה לי: 'אני איתך ולא משנה מה. את רק צריכה לבוא מפוקסת וזה יקרה'. היא נתנה לי את הביטחון שאני יכולה לעשות את זה. מה שגם עזר לי, זה שידעתי כמה אנשים רוצים בהצלחה שלי".

איילת זוסמן ולינוי אשרם חוגגות זכייה בזהב | Laurence Griffiths/Getty Image

אשרם זכתה לתמיכה לפני התחרויות. היא הייתה התקווה הגדולה של ישראל. היינו כבר בסרט הזה של "התקווה הגדולה". אבל לא היינו בסרט, תרתי משמע, של לינוי אשרם. "קיבלתי גב מהמון גורמים ובתוכם הספונסרים שלי. אנשים יצרו איתי קשר ואמרו לי שלא משנה מה יקרה ומה אעשה בתחרות, הם אוהבים אותי. זה עזר לי. אני חייבת לומר שזה מאוד סייע לי לחשוב שמה שלא יהיה כאן בטוקיו, האהבה אלי תישאר מאוד גדולה".

את היית שמינית בסבב ודינה אברינה המתחרה הגדולה שלך עשירית. היית צריכה לחכות ולראות את התרגיל שלה. היה בטח מאוד קשה: "היתה גם מוסיקה ברקע באולם, בומים כאלה, וזה עוד יותר הוסיף למתח. היה רק חסר שיהיו תופים חזקים. הרגע שחיכיתי לתוצאה של דינה אברינה היה כנראה הרגע הכי מלחיץ בחיי. חיכיתי לראות מה יהיה הציון שלה כדי לדעת באיזה מקום אני מדורגת. כשהגיע הציון שלה והבנתי שאני האלופה האולימפית, פרצתי בבכי. את זה אני זוכרת היטב".

מה יש להגיד היום לכל הבנות הצעירות שרואות בך כמודל לחיקוי? "תמשיכו לחלום. תעשו מה שאותן אוהבות. תעבדו קשה ואתן תצליחו".

התחלת את יום התחרות במוקדמות בתרגיל החישוק שהיה לא טוב. איך הרמת את עצמך אחריו לשלושה תרגילים מצוינים שהעלו אותך לגמר? "בזה נמדדת חוזקה של ספורטאי. ספורטאי אמיתי צריך לדעת לחזור לעצמו אחרי נפילה. זו תכונה מאוד חשובה לכל ספורטאי אם הוא רוצה להיות אלוף אולימפי. ספורטאי אמיתי צריך לדעת לאפס את עצמו וגם חשוב שיהיו לידו האנשים המתאימים. איילת המאמנת שלי ידעה להגיד לי בכל רגע ובכל שלב מה לומר לי. היא ידעה לאפס אותי".

לינוי אשרם | Jamie Squire/Getty Images

האחיות אברינה ערערו על התוצאות שלהן. זה הכעיס אותך? "לא הסתכלתי על אחרות. רק על מה שאני צריכה לעשות. הסתכלתי רק על הציונים שלי".

מה הדבר הראשון שחשבת עליו כשהבנת שזכית בזהב? "כל מה שעברתי בחיים עבר לי בראש, אבל פשוט פרצתי בבכי וחיבקתי את איילת. זה כמובן הרגע הכי מאושר בחיי. כילדה חלמתי להיות באולימפיאדה. רק להגיע לאולימפיאדה. לא חלמתי לזכות במדליה ולא חלמתי שאהיה אלופה אולימפית. מקום ראשון בכלל לא היה בדמיון שלי".

תוך כדי התחרות הבנת שאת בדרך למדליה? "זה בדיוק העניין, שאני יודעת לנתק את עצמי מהמחשבה על המדליה תוך כדי התחרות. אני עולה לכל תרגיל לעשות את הכי טוב שלי בלי לחשוב על התוצאה הסופית. אבל כן, אחרי המכשיר השלישי ידעתי שאני בטופ ושאני בשלישייה הראשונה, לא באמת עקבתי לאורך כל התחרות. כשנפל לי הסרט בתרגיל האחרון חשבתי מיד על זה שאני חייבת להרים אותו מיד ולסיים את התרגיל בצורה הכי נקייה שאפשר. ידעתי שאם לא אעשה עוד טעות, אקבל ציון גבוה. לקחתי מהר את הסרט ואמרתי לעצמי: 'לינוי, עד הסוף'".

ניקול אשרם | LIONEL BONAVENTURE/AFP via Getty Images

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי