ניקולה וויצ'יץ' יסיים את תפקידו במכבי תל אביב בסוף העונה, ויש לו לא מעט תובנות על מצבו של המועדון בפרט, ושל הכדורסל הישראלי והאירופי בכלל. בריאיון נרחב שהעניק לתקשורת הסרבית ופורסם היום (שישי) באתר "ספורטקלאב", חולק המנהל הספורטיבי כמה מהתובנות הללו.
על העונה השיוויונית ביורוליג: "אין מילים לתאר את העונה הזו. אי אפשר לנבא מי תנצח באף משחק, לא חשוב באיזה מגרש. אנחנו מתמודדים בצורה די יפה במשחק הבית העונה, והבעיה שלנו היא בעיקר במשחקי חוץ. בשורה התחתונה המטרה שלנו היא להישאר בשמינייה הראשונה ולעלות לפלייאוף".
על התחלופה הגבוהה (מדי?) של שחקנים בקבוצה: "מכבי מתמודדת עם סיטואציה די ייחודית. הצלחנו להשאיר את סקוטי ווילבקין לארבע שנים, ובמשך שנתיים הוא שיחק עם אנטה ז'יז'יץ'. ועדיין, לא קל בכלל להשאיר במכבי שחקנים מוכחים לטווח ארוך כשהם מקבלים הצעות כספיות טובות יותר במקומות אחרים. הבאנו שחקנים כמו אלייז'ה בריאנט וטיילר דורסי בסכומים נמוכים יחסית, אבל לא הצלחנו להשאיר אותם, כי כדי לעשות את זה היינו צריכים לחרוג מהתקציב. הם קיבלו הצעות טובות יותר, ובגלל זה נאלצנו להחליף אותם. עכשיו יש לנו קבוצה שמורכבת משחקנים שרובם חתומים על חוזים ארוכי טווח, וזו הצלחה גדולה מבחינתנו. במכבי תל אביב לא מאחרים בתשלום משכורות לעולם, אפילו ביום אחד. זה ככה במשך עשורים שלמים, אבל כדי שזה יתאפשר, חייבים לעבוד בתוך מסגרת תקציבית מסוימת".
על השחקנים המקומיים בישראל: "ישראל לא מייצרת שחקנים ברמה גבוהה. המצב פה הרבה פחות טוב ביחס לסרביה. אי אפשר בכלל להשוות. אם רק היו לנו כאן את בתי הספר לכדורסל שיש בסרביה, את מוסר העבודה הסרבי, את כדורסל הנבחרות הסרבי….המצב היה שונה לחלוטין. מצד שני, הבעיה הזו מורגשת גם מחוץ לישראל. בכל אירופה הפסיקו לייצר שחקנים. זו לא האיכות של פעם, ולא הכמות של פעם. אנחנו נשענים יותר ויותר על שחקנים אמריקאים פשוט כי אנחנו חייבים. השחקנים האמריקאים עוברים חינוך הרבה יותר קפדני, הרבה יותר מושקע. עובדים איתם במשך שמונה שנים רצופות על היכולות שלהם, והם מגיעים לרמה גבוהה. מאגר השחקנים האמריקאי כל כך גדול, שחייבים להשתמש בו. בלתי אפשרי להיות תחרותי בלי להשתמש במאגר הזה".
על האהבה למכבי תל אביב: "עוד לפני שהצטרפתי למועדון בתור שחקן, נמשכתי לאפשרות לשחק בקבוצה שמייצגת מדינה שלמה. מכבי תל אביב היא השגרירה הכי טובה של ישראל בעולם. אנחנו זוכים לכזו אהדה, זה ממש מיוחד. כולם עוקבים אחרי מכבי תל אביב, לא חשוב אם הם אוהדים של הפועל תל אביב או קבוצות מקומיות אחרות. מכבי היא גאווה לאומית. רק מי שחווה את זה מקרוב יכול להבין את זה".
האם יש לו חרטות בכל הנוגע לקריירת המשחק שלו? "החרטה היחידה היא שלא זכיתי מספיק פעמים ביורוליג. הופעתי בגמר שש פעמים וניצחתי רק פעמיים. אחרי הכל, אתה משחק נגד הקבוצות הכי טובות באירופה ובמשחק אחד הכל אפשרי. אני זוכר היטב את המשחק בו התמודדתי עם ארווידאס סאבוניס כששיחק בז'לגיריס. הוא כמעט הדיח אותנו במו ידיו ומנע מאיתנו הופעה בפיינל פור הביתי. כל השחקנים בדור שלי היו ברמה אחרת לגמרי, לדעתי. היו שחקנים מעולים שעבדו קשה מאוד כדי להפוך לאגדות. מתיאז' סמודיש, דיאן בודירוגה, דיאן תומאשביץ', פרדראג דרובניאק…בכל משחק התמודדת עם שחקן על אחר. פעם השחקנים האירופיים היו הכוכבים האמיתיים של הליגה".
לסיום, וויצ'יץ' טוען שהשיטה הנוכחית של היורוליג שמאפשרת ל-8 קבוצות בלבד להשתתף בפלייאוף, עושה עוול למפעל. "הכדורסל פה תחרותי מדי בשביל שהמספר יהיה כל כך נמוך. זה פשוט לא מספיק טוב, ולדעתי השיטה תשתנה בשנים הקרובות. הייתי מציע ליורוליג לקיים פליי-אין כמו ב-NBA, או טופ 16 אם הליגה תורחב ל-20 קבוצות. יש כל מיני רעיונות שאפשר ליישם".
מה דעתך על הכתבה?