לצאת מאזור הנוחות: השכל והלב ניצחו לנבחרת את המשחק

נבחרת ישראל
נבחרת ישראל | צילום: עדי אבישי

אמנם ישראל הכניעה בקאמבק מדהים 80:82 את גרמניה, אבל שחקניו של אדלשטיין שוב נראו כבויים, עייפים ולא מגוונים במשך שלושה רבעים. שילינג מנתח ומסתכל קדימה

(גודל טקסט)

נמצא הניצוץ: נבחרת ישראל השיגה אמש ניצחון גדול שנדמה כי הגיע משום מקום. במשך שלושה רבעים אמש נראתה הנבחרת בדיוק כפי שנראתה בשני המשחקים הקודמים באליפות – כבויה, עייפה, חדגונית ובעיקר חסרת ניצוץ. כזו שאומנם נותנת הכל אך מתקשה לצאת מהשבלונה, חסרת קילר אינסטינקט, נרדמת בחזרה מחדר ההלבשה ומרימה ידיים מהר מדי מול פיגורים דו ספרתיים.

אז מאיפה בעצם הגיע הקאמבק המדהים, שכלל חזרה ממינוס 16 בשמונה הדקות האחרונות בדרך ל-80:82 על גרמניה? הרבה פחות מכיוונו של הלוח הטקטי, והרבה יותר מאזור לבם ומוחם של השחקנים. ללחימה הבאמת בלתי מתפשרת שלהם משני צדי המגרש, שהוצתה מכיוונו של ריצ'ארד האוול, הצטרפו גם הצבתו של בר טימור בעמדה מספר שתיים במקומו של שון דאוסן המאכזב, הצבתו של גיא פניני (שקלע סל ניצחון שרק הוא יכול לקלוע) בעמדת הפאוור פורוורד והמעבר להרכב נמוך, ואפקט הביתיות שהופיע סופסוף וכלל דחיפה נמרצת של הקהל וכמה שריקות ידידותיות מכיוונם של השופטים.

כל אלה יחידיו יצרו את הניצוץ שהיה כל כך חסר לחבורה המנוסה אך המעט מבוגרת של אדלשטיין, שתרם גם הוא את חלקו עם אותם מהלכים טקטיים שתיארתי וכמה צעקות ג'ינג'יות שהראו לחניכיו שבאמת מתחיל להימאס לו.


הראה שנמאס לו, והנבחרת עם ניצחון ראשון באליפות (עדי אבישי)

מעל כולם ניתן לציין שניים, את ריצ'ארד האוול בתצוגה נדירה משני צדי המגרש (23 נקודות, תשעה ריבאונדים, שבע חטיפות ותחזיקו חזק – אפס עבירות!), ועומרי כספי, שלעתים נראה כי בעוד רגע הוא נופל מהרגליים, אבל משקיע כמויות אנרגיה אדירות ומסיים עם מספרים נהדרים (20 נקודות ו-11 ריבאונדים) גם בערב בו הוא לא מצליח לקלוע אף שלשה.

הניצחון הוא גדול, המקום השלישי בבית המוקדם נמצא בהישג יד, אך אסור שהרבע הרביעי האדיר יסנוור את עיני הצוות המקצועי. חשוב לשמור על הניצוץ ובד בבד לנסות ולתקן את כשלי 2.75 המשחקים הראשונים של הטורניר.


נראה כמי שעוד רגע נופל מהרגליים, אבל משקיע בכמויות. כספי (עדי אבישי)

משחקים מחוץ לקופסא
ארז אדלשטיין מאמין בדרך ושיטה, פחות בגימיקים ובאלתורים – וזה מצוין. אבל לפעמים, בעיקר כשהקבוצה שלך צריכה לחשוב ולשחק כאנדרדוג, משום שזה מה שהיא מול מרבית יריבותיה, אפשר וצריך לצאת קצת מאזור הנוחות.

ההתבססות על שמירה אישית בלבד, ועוד אישית די נסוגה, כמעט ללא לחץ על הכדור ובכלל בלי לחץ על כל המגרש, לא מסייעת לנבחרת עד כה. גם ההתעקשות על חמישייה קבועה, גם כשזו לא ממש מספקת את הסחורה, נראית לא נכונה. מאמן נבחרת אוקראינה למשל ביצע אתמול מהפך גדול בחמישייה שלו, כשהחליף לא פחות מארבעה משחקניה וקצר את הפירות עם ניצחון גדול מול גיאורגיה.

השינויים שערך אדלשטיין ברבע הרביעי אמש סייעו להשגת הניצחון, אך ניתן לערוך נוספים שכמותם. יתכן מאד שהדרך והשיטה הקבועה יספיקו כדי לגבור על גיאורגיה ואוקראינה הבינוניות, אך כדי לגבור גם על יריבות חזקות מישראל בשלב שמינית הגמר (אם וכאשר) והלאה, תידרש גם חשיבה מחוץ לקופסא. אדלשטיין את שמיר את שטיין הם צוות מאמנים מצוין שיכול בהחלט לעשות את זה.


המשימה הבאה: גיאורגיה, ויש להתייחס אליה ברצינות (עדי אבישי)


מומנטום שברירי

לפתע פתאום, ביום בהיר ניתן כבר לחשוב ברצינות על סיום הבית המוקדם במקום השלישי ואפילו לפנטז על יריבה נוחה יחסית בשלב שמינית הגמר (אולי אפילו פינלנד שמנצחת בינתיים רק בזכות הביתיות). אבל , וזה אבל גדול, חשוב מאד להיזהר ולהתייחס לגיאורגיה, למרות שני הפסדיה האחרונים, במלוא הרצינות.

מחר (שלישי, 21:30) שוב נתמודד מול יריבה שתיהנה מולנו מיתרון גדול באזור הצבע ותגבור עלינו אם המשחק יהפוך לקרב חפירות. חשוב גם לזכור שהמומנטום החיובי יכול להשתנות ברגע, ודוגמאות לא חסרות, החל מהתבוסה ללטביה 24 שעות אחרי הניצחון הגדול של עדי גורדון מול יוון, או ההפסדים לפורטוגל שהגיעו לאחר ניצחונות מרשימים. הפעם, בעזרת יתרון הביתיות והאוויר שבוודאי חזר לריאותיהם של השחקנים והמאמנים, צריך להפוך את הניצחון/נס מול גרמניה לנקודת מפנה אמיתית באליפות, וזה יותר מאפשרי.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי