"נוסעים לאיסטנבול למשחק בשמינית הגמר מול סלובניה/פינלנד, כולנו מאחלים בהצלחה לנבחרת ישראל", כך לפי התוכניות אמור היה להודיע הכרוז ניב זהבי לאחר המשחק אמש (רביעי) מול אוקראינה. במקום זאת הושמעה ברמקולים של הודעה נוגה שהחלק של ישראל באליפות הסתיים (תרתי משמע) והטורניר ממשיך בטורקיה.
הערב העצוב בהיכל מנורה מבטחים התחיל עוד לפני המשחק. מההבטחות לארגון אוהדים גדול ומגובש שידחוף את הנבחרת נותרו 6-7 ילדים סימפטיים שתופפו ושרו ללא הפסקה, אבל היו עוד סימן כואב למצב העגום. אגב, אנשים שרצו לרכוש כרטיסים למשחק נתקלו במחירים שלא קשורים למציאות (קרוב ל-300 שקלים באולם). מישהו באיגוד הכדורסל חייב היה להתעשת ולדאוג שייצאו כרטיסים במחירים סמליים כדי שכמה שיותר אוהדים יבואו כדי לתמוך בשחקנים.
המשלחת הגיאורגית והעיתונאים שליוו אותה הגיעו בפתיחת המשחק להיכל בתקווה לראות ניצחון ישראלי שיעלה אותם ל-16 האחרונות. המאמן היווני של נבחרת גיאורגיה איליאס זורוס אף ביקש מארז אדלשטיין לתת הכל כדי לסייע לו ולשחקניו, אבל מהר מאוד הבינו הגיאורגים שאין מה לתלות תקוות בחבורה בכחול-לבן.
באמצע המשחק הם כבר עזבו בעצבים את המגרש, ואף ניתן היה לראות עיתונאי ישראלי מתנצל בפני עמיתיו מגיאורגיה. גם אחד משחקני אוקראינה סיפר לאחר המשחק: "ידענו שהכל תלוי בנו, לישראל לא הייתה שום מוטיבציה לשחק, היא כבר הייתה בחוץ".
אורח הכבוד במשחק היה מזכ"ל פיב"א פטריק באומן שישב לצדו של יו"ר איגוד הכדורסל, עמירם הלוי. התכנון היה שהשווייצרי יגיע להיכל מלא ולאווירה של משחק על עלייה. במקום זאת הוא קיבל 6,000 צופים שרק בגלל המבוכה מחאו כפיים מדי פעם. בהתחלה השניים עוד החליפו חיוכים, אבל כשהיתרון האוקראיני הלך וצמח זה כבר הפך למבטי מבוכה.
פיני גרשון, שרק שלושה ימים קודם לכן רקד ופיזז על אותו פרקט עם שרת התרבות והספורט מירי רגב, הסתודד במהלך המשחק עם כל מי שנקרה בדרכו ורק חיכה שהסיוט ייגמר. בתור המנהל המקצועי של נבחרות ישראל האחריות עליו וכבר בימים הקרובים הוא יצטרך לקבל החלטות קשות.
45:29 בריבאונדים, 25:21 באסיסטים, 11:17 באיבודים, 9:4 בחטיפות, 7:1 בחסימות ו-45 אחוזים מקו העונשין. כל זה מול נבחרת שסיימה את האליפות הקודמת במקום האחרון ואין לה בסגל שחקן יורוליג או NBA. דקות ארוכות לפני סיום המשחק השיח המרכזי ביציע העיתונאים נסוב סביב השאלה האם ההפסד הגדול ביותר בהיסטוריה של נבחרת ישראל (50 הפרש מול ברית המועצות ב-1953) יישבר, בסוף הלוח הראה את הפסד הבית הגדול ביותר של הנבחרת בכל הזמנים. הקודם היה רק ביום חמישי, בתבוסה הכואבת לאיטליה (21). אכן אליפות של שבירת שיאים, שליליים.
האיש המסכן ביותר במגרש היה ארז אדלשטיין. בהתחלה המאמן עוד ניסה להאמין ולדחוף את שחקניו שינסו להציל קצת מהכבוד האבוד שלהם, ושלו, כשהנבחרת נקלעה לפיגור במחצית הראשונה הוא עוד הזעיק פסקי זמן, אבל ברבע השלישי כבר התיישב בייאוש ליד עוזריו. עצוב היה לראות את המאמן האנרגטי במצב כזה.
במסיבת העיתונאים נראה אדלשטיין כאחד שמבין שהתפקיד שלו בנבחרת הסתיים והתרכז בלהתעמת עם חלק מהעיתונאים (למרות שטען שהוא לא קורא כלום). בין לבין הוא הספיק להודות שלא ציפה למצב הזה וגם העביר ביקורת מרומזת על חלק מהשחקנים: "היו כמה שלא הפנימו את מה שאמרתי להם". זאת הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת הקמפיין שהמאמן השמיע צליל של ביקורת כלפי החניכים שלו. אולי אם זה היה קורה מוקדם יותר התוצאות היו אחרות.
אדלשטיין נראה עייף ומותש לאחר המשחק. הוא סתר את עצמו ואמר דברים הפוכים ממה שהשמיע רק 24 שעות קודם לכן. משפטים כמו "אני גאה בדרך שלי", "הקמפיין הזה עשה טוב לכדורסל הישראלי", "שתהיו ספורטאים מקצוענים תוכלו להבין על מה אני מדבר", היו של אחד שמנסה לשכנע את עצמו ולא בדיוק מצליח.
גם עומרי כספי לא הבין איך הוא נקלע למצב הזה. רגע לפני שהוא ממריא לקליפורניה כדי להצטרף לקבוצת הכוכבים של סטף קרי וקווין דוראנט, הקפטן הישראלי נשמע מאוכזב מאוד. "לא נראינו טוב", הוא אמר בפנים עגומות. "לא חשבתי שזה מה שיהיה, הייתה קריסה מנטלית ופיזית. אני לא זוכר כזו הופעה שלנו ומתנצל בפני הקהל".
לאף אחד בנבחרת אין טענות כלפי כספי. 14.4 נק' (מקום שני בנבחרת) ו-6.8 ריב' (ראשון) ב-31.3 דקות (ראשון) בממוצע למשחק. הנציג היחיד שלנו בליגה הטובה בעולם נתן את כל מה שיש לו וניסה לעודד את חבריו, אבל ברוב הפעמים זה לא הספיק. גם לאחר המשחק, כששאר השחקנים העדיפו להישאר ספונים בחדר ההלבשה, כספי יצא החוצה וענה לכל השאלות הקשות. ככה קפטן צריך להתנהג (ערן זהבי, שמעת?).
כשיצאתי בפעם האחרונה ממרכז התקשורת המפואר הסמוך להיכל שמעתי אנשים תוהים מתי תהיה לישראל עוד הזדמנות לארח טורניר בסדר הגודל הזה. ואז על רקע העובדים שהעמיסו את הגדרות וקיפלו את הציוד הבנתי את גודל הפספוס. שכל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, אכזבה או כישלון (זה היה כישלון, חרוץ), אבל את מה שראינו בימים האחרונים ייקח הרבה זמן לתקן.
הזדמנות של פעם בחיים? (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?