עוד שבוע וחצי מסתיימת העונה הרגילה ב-NBA, עוד שבועיים יתחיל טורניר הפליי-אין ובעוד שבועיים וחצי כבר ייצא לדרך הפלייאוף. בדרך כלל בשלב הזה אנחנו כבר יודעים לא מעט על תמונת הפלייאוף המסתמנת, השנה כמעט שום דבר עוד לא ברור. במזרח ידוע כבר זמן רב מי יהיו עשר הגדולות, אבל הן מחולקות לשלושה מאבקי מיקום צמודים מאוד שיוצרים עשרות קומבינציות אפשריות של סדרות בסיבוב הראשון.
במערב ניתן להכריז על פיניקס וממפיס כשתי הראשונות, דאלאס אולי מסוגלת לגנוב לגולדן סטייט את המקום השלישי אך זה פחות חשוב. המאבקים במערב הם על שתי נקודות הסף: על הכניסה האוטומטית לפלייאוף ועל הכניסה לפליי-אין. היום נעשה סדר במאבקים השונים לקראת הישורת האחרונה.
מקומות 1-4 במזרח
הקבוצות הנאבקות: מיאמי (28:48), פילדלפיה (28:46), מילווקי (28:46), בוסטון (29:47)
אני מתקשה לזכור קרב כל כך צמוד בין ארבע קבוצות על ראשות קונפרנס שבועיים לפני סוף העונה. פעמיים ביומיים האחרונים הפסד בודד הוריד קבוצה מהמקום הראשון לרביעי. לא מזמן נדמה היה שמיאמי מעוגנת במקום הראשון, אבל סדרת הפסדים הכניסה אותה עמוק לקלחת. לא מזמן בוסטון הייתה רחוקה מהאיזורים האלה, אבל היא כבר כמה חודשים בכושר הטוב בליגה ובהחלט יכולה למנף את זה למקום הראשון (לא שזה ינחם אותה אחרי הפציעה של רוברט וויליאמס). פילדלפיה עדיין לומדת את הגרסה החדשה שלה וסביר להניח שתיתן לשני הכוכבים המועדים לפציעות שלה מנוחות לקראת הפלייאוף, גם על חשבון המיקום. מילווקי נותנת לכוכבים לנוח לא מעט לכל אורך העונה וממשיכה לא להיות יציבה.
נשארו שלושה מפגשי ראש בראש בין הארבע: פילדלפיה תארח הלילה את מילווקי (במשחק שגם יכריע את שובר השוויון ביניהן), בוסטון תארח מחר את מיאמי ומילווקי תארח את בוסטון ממש לקראת סוף העונה. לוח המשחקים הנוח ביותר הוא של פילדלפיה, שנשארו לה שני משחקים מול אינדיאנה ושניים מול דטרויט, שתי קבוצות שכבר ויתרו על העונה. שקלול הנתונים רק מקשה עוד יותר להמר על המירוץ הזה, כל דירוג בין הארבע נראה אפשרי לחלוטין והגיוני בערך באותה המידה. זה יהיה תלוי מאוד במוטיבציה של הקבוצות להיאבק על יתרון הביתיות.
בדיוק בהקשר הזה, למאבק הזה יש טוויסט שמסבך אותו עוד יותר: דווקא מי שתסיים באחד משני המקומות הראשונים כנראה תקבל את ברוקלין, היריבה הקשה ביותר בסיבוב הראשון בפער משמעותי, בטח עכשיו כשקיירי אירווינג קיבל אישור לשחק במשחקי בית. עם כל הבלגאן של הנטס השנה, וגם כשלא ברור מתי בן סימונס יחזור לשחק, זו עדיין קבוצה מסוכנת מאוד שכוללת את אחד הצמדים הבכירים בליגה, לאחרונה היא הביסה את מיאמי בחוץ ולא מזמן עשתה את זה גם לפילדלפיה. ניתן לומר שהסגל הנוכחי עדיף על זה שהגיע למרחק שני סנטימטר מלהדיח את מילווקי בשנה שעברה, גם בלי סימונס. האם ארבע הגדולות יעדיפו דווקא להימנע מהמקומות הגבוהים וממפגש אפשרי עם הנטס, גם על חשבון יתרון ביתיות בהמשך? אף אחד לא יודה בזה, אבל זה בהחלט עשוי להיות שיקול.
מקומות 5-7 במזרח
הקבוצות הנאבקות: שיקגו (32:43), טורונטו (32:43), קליבלנד (33:42)
כל שלוש הקבוצות הסימפטיות האלה ראויות למקום בפלייאוף, רק שתיים יקבלו כרטיס אוטומטי והשלישית, מי שתסיים שביעית, תצטרך להרוויח אותו בפליי-אין. לאורך העונה שיקגו וקליבלנד נראו כמו קבוצות בטוחות לחלוטין בשישייה הראשונה, עבור שתיהן זו תהיה אכזבה עצומה לסיים במקום השביעי. בעיקר שיקגו, שחשבה בגדול בקיץ ופיתחה ציפיות גבוהות מאוד בפתיחת העונה, עד לא כל כך מזמן היא הייתה חלק אינטגרלי מחבורת המובילות, למרות שכמעט את כל המשחקים מול הגדולות היא הפסידה. גם הבולס וגם הקאבס יוכלו לתרץ את נפילת החצי השני של העונה במכת פציעות, לשתיהן עדיין חסר לפחות שחקן מפתח אחד.
בעצם, גם טורונטו סבלה ועדיין סובלת מלא מעט פציעות, אבל אצלה חלק מההיעדרויות היו מוקדמות וגרמו לה להפסיד מוקדם ולהשלים פערים בהמשך. הבעיה של הראפטורס היא שהם הפסידו את שני שוברי השוויון לשתי היריבות, היתרון שלהם הוא שיש להם יותר משחקים מול הנמושות והם יצטרכו לעקוף רק אחת מהשתיים כדי להשתחל לשישייה. הניצחון הטרי של שיקגו על קליבלנד הבטיח לה את שובר השוויון מול הקאבס, מה שקירב אותה לחוף מבטחים, אך אחריו הגיע הפסד לניקס שהזכיר שהקבוצה של בילי דונובן נמצאת בתקופה מאוד לא טובה ובהחלט נמצאת בסכנה לסיים מחוץ לשש הראשונות.
כמו בכל מאבק שקשור למזרח, גם כאן סוגיית ברוקלין משפיעה על הקבוצות ומושפעת מהתוצאות שלהן. על פניו, הקבוצה שתסיים שביעית יכולה להיות רגועה, היא צריכה לנצח אחד משני משחקי בית מול יריבות עם מאזן נחות משמעותית כדי להעפיל לפלייאוף. אבל אחת מהשתיים האלה כנראה תהיה ברוקלין, שתהיה פייבוריטית ברורה. הפסד לנטס ישאיר את השביעית במרחק של הפסד אחד מהדחה מהפלייאוף, יום אחד רע (או יום קליעה טוב במיוחד של היריבה) וכל העונה הנהדרת תיעלם. הצד של הנטס הוא שבזמן שקיירי יכול לשחק במשחקי בית, הוא עדיין לא יכול לשחק בקנדה, לכן אם טורונטו תסיים שביעית מאוד יכול להיות שברוקלין תיאלץ לשחק משחק מכריע, אולי אפילו את המשחק המכריע על ההעפלה לפלייאוף, ללא קיירי.
מקומות 8-10 במזרח
הקבוצות הנאבקות: ברוקלין (36:39), שארלוט (37:39), אטלנטה (37:38)
אז אחרי שראינו את ההשפעה של ברוקלין על כל מאבקי המזרח, הגענו סוף סוף למאבק שלה. לפני שינוי הסטטוס של קיירי עוד ניתן היה לבנות קייס להעדפה של הנטס לסיים במקום העשירי ולהצטרך לשחק רק במשחקי חוץ בדרך לפלייאוף (בתקווה להימנע מטורונטו), עכשיו החבורה של סטיב נאש פשוט צריכה לסיים שמינית כדי להצטרך לנצח רק משחק אחד מבין שניים, וכדי שגם אם תפגוש את הראפטורס זה לא יהיה במשחק של להיות או לחדול. ברוקלין סיבכה את עצמה עם ההפסד לשארלוט, שגם נתן להורנטס את שובר השוויון, וכרגע נראה שהקרב על המקום השמיני הוא בעיקר בין שתיהן. הנטס ינסו להיעזר בלוח משחקים קל מאוד שנותר להם עד לסיום העונה כדי לשמור עליו.
אך גם לשתי היריבות יש לוח משחקים יחסית קל עם כמה ניצחונות שאמורים להיות בכיס. מבין השתיים, אטלנטה היא זו שמאוכזבת מכך שבכלל נקלעה למצב הזה. הפתעת הפלייאוף שעבר הייתה אמורה להיות קבוצת עונה רגילה חזקה מאוד, עם צעירים שמשתפרים וסגל עמוק שמאפשר לה להתגבר על מכת פציעות. אבל כל הצעירים דרכו במקום, כמה מהוותיקים לקחו צעד אחורה והקבוצה של נייט מקמילן פשוט לא הצליחה להתחבר לאורך העונה. למרות זאת, קבוצה שניצחה שתי סדרות בעונה שעברה זאת לא קבוצה שכדאי לפגוש במשחק של להיות או לחדול, בן סימונס יכול לספר על כך לחברים החדשים מברוקלין.
גם שארלוט יכולה להתברר כמוקש לא פשוט. החבורה הלא יציבה של ג'יימס בורגו היא קבוצת יום נתון קלאסי, קבוצת התקפה משובחת שביום שהכל מתחבר לה קשה מאוד לעצור אותה. היא אחראית לכמה מהתצוגות ההתקפיות המרשימות של העונה ולכמה נצחונות מרשימים על קבוצות גדולות. בורגו לא הצליח לייצב את ההגנה לאורך העונה וההנהלה לא השיגה סנטר הגנתי בכיר בדדליין, אבל הכשרון ההתקפי יכול לפצות על כך במשחק בודד. מפגש בין שארלוט לאטלנטה במקומות 9 ו-10 יהיה מפגש בין שתיים מההתקפות הטובות ביותר וההגנות החלשות ביותר בליגה, מפגש בין טריי יאנג ללאמלו בול כששניהם מוקפים בכשרון, רגע של כיף בחסות הפליי-אין. בכל מקרה, לא אפול מהכסא אם הקבוצה שתסיים שביעית במזרח תישאר בסוף מחוץ לפלייאוף.
מקומות 5-7 במערב
הקבוצות הנאבקות: יוטה (30:45), דנבר (31:45), מינסוטה (33:43)
הניצחון של דאלאס על יוטה הכריע שרק הג'אז עדיין נמצאים בסכנה ממשית לנשור מחוץ לשישייה הראשונה. די מדהים שיוטה נמצאת בדיון הזה, רוב העונה היא הייתה אחת משלוש הגדולות, לא רק של המערב אלא של הליגה, אבל הקבוצה של קווין סניידר נמצאת בהתרסקות כבר תקופה ארוכה. גם דנבר מקרטעת לאחרונה, מינסוטה נראית הכי טוב מבין השלוש אך הפסידה שלושה מארבעת המשחקים האחרונים והתרחקה קצת. כניסה של מינסוטה לשישייה הראשונה תהיה סנסציה שעד לפני כמה שבועות לא ניתן היה לדמיין, סנסציה גם עבורה וגם עבור מי מהשתיים שתמצא את עצמה בחוץ. גם אם הוולבס לא יספיקו לעקוף אחת מהן, החודשים האחרונים נותנים סיבה נדירה לאופטימיות למועדון הכושל רוב הזמן. קארל אנתוני טאונס ואנתוני אדוארדס נראים כמו בסיס לקבוצה איכותית. במקום השמיני, אגב, מחכה הקליפרס, שכנראה תקבל עד אז בחזרה את פול ג'ורג', וגם זו לא קבוצה שנעים לפגוש למשחק בודד.
השלכה מעניינת של הקרב הזה יכולה להיות על תואר ה-MVP. ניקולה יוקיץ' הוא מועמד חזק לזכות בתואר בפעם השנייה ברציפות, אבל יהיה קשה לבחור בו אם הקבוצה שלו לא תסיים בין שש הראשונות, מה שאומר שקיים סיכוי שה-MVP בכלל לא יגיע לפלייאוף. השחקנים של יוטה כבר לא ממש נאבקים על תארים אישיים, אצלם נפילה כזאת תגביר בעיקר את התהיות האם הגיע הזמן לפרק את החבילה הזאת. אך במקרה של יוטה זה לא תלוי רק במאבק הזה, להפסד בסיבוב הראשון יהיה אפקט דומה.
בסוף השבוע דנבר תארח את מינסוטה למשחק שיכול להיות החשוב ביותר בקרב הזה, למינסוטה יש יתרון בשובר השוויון בין השתיים שיישאר גם אם הנאגטס ינצחו. ליוטה יש יתרון בשוברי השוויון מול דנבר ומינסוטה, לכן רק המשך הנפילה החדה השלה יסכן אותה באמת. לוח המשחקים של השלוש די דומה מבחינת קושי צפוי, יוטה פוגשת יותר קבוצות גדולות אבל בשלב בו אין להן על מה להתחרות, אז מעניין יהיה לראות עד כמה הן ישקיעו במשחקים האלה.
מקומות 9-11 במערב
הקבוצות הנאבקות: ניו אורלינס (43:32), הלייקרס (43:31), סן אנטוניו (44:31)
רק בגלל הפליי-אין קבוצות עם מאזן גרוע כל כך בכלל נאבקות על משהו. לא הייתה אמורה להיות בין חמש האחרונות במערב קבוצה שמסוגלת להפריע ללייקרס ולפליקנס להרגיש בטוחות במקומות 9-10 ולהיאבק על יתרון ביתיות בקרב ביניהן, אבל הספרס פתאום צצו בשבוע האחרון והכניסו את עצמם רשמית למאבק עם הניצחון הטרי על ניו אורלינס. אז החבורה הצעירה והסימפטית של גרג פופוביץ', שלכל אורך העונה היה לה נט רייטינג מאוזן שמתאים יותר לקבוצת פלייאוף מאשר לקבוצת תחתית, בהחלט יכולה להשתחל לעשירייה ברגע האחרון.
כמובן, האפשרות הדרמטית ביותר היא שהלייקרס יישארו אפילו מחוץ לפליי-אין. אם הקבוצה שנחשבה לפייבוריטית במערב בתחילת העונה, האלופה רק לפני שנתיים, תישאר מחוץ לעשר הראשונות, העונה הכושלת גם כך תהפוך לכישלון מהדהד במיוחד. כעת עוד ניתן לפנטז בלייקרס על חזרה של אנתוני דייויס, צליחה של הפליי-אין והופעה בפלייאוף, הסכנה החדשה מכיוון הספרס טורפת את מעט הקלפים שהיו אמורים להיות יציבים בתקופה הזאת. חשוב להבהיר שלעונה הזאת תהיה השפעה זניחה עד אפסית על המורשת של לברון ג'יימס, הוא בשלב הבונוס בקריירה שלו, אבל די מדהים לראות את הקבוצה שלו מתפוררת לו בין הידיים כשהוא דווקא בעונה אישית נהדרת.
הניצחון של ניו אורלינס על הלייקרס, שגם מבטיח לה את שובר השוויון בין השתיים, מקרב מאוד את הפליקנס לחוף מבטחים. בהמשך השבוע יתקיים משחק נוסף בין השתיים וניצחון נוסף של ניו אורלינס ישאיר רק את הלייקרס והספרס במאבק. גם בלי הניצחון הזה, לפליקנס יש לוח משחקים סביר שכולל שני משחקים מול פורטלנד האדישה וזה אמור להספיק לה. אם רוצים לסבך עוד יותר את המצב של הלייקרס, אז לוח המשחקים שלה הוא הקשה ביותר, לברון סובב את הקרסול במשחק האחרון וכנראה ייעדר לפחות ממשחק אחד ולסן אנטוניו יתרון בשובר השוויון מולה (בגלל המאזן בקונפרנס המערבי). יהיה מעניין.
מה דעתך על הכתבה?