משחקי שליטה: חצאי הגמר האזוריים יעמידו את הכוכבים הגדולים למבחן

הסיבוב הראשון מאחורינו. הוא כלל כמה סדרות מרתקות, אך בשורה התחתונה הסתיים ללא אף משחק 7 וללא הפתעה, עם המדורגות 1-4 במזרח ובמערב בסיבוב השני. עוד לא הספקנו להתרגש מהפוטנציאל העצום של חצאי הגמר האיזוריים, מארבע סדרות מעניינות מאוד, וכבר הגיעה פציעה שאולי הרסה אחת מהסדרות האלה. איתה נתחיל את פריביו הסיבוב השני.

(1) מיאמי – (4) פילדלפיה

השבר בארובת העין של ג'ואל אמביד משנה מהיסוד סדרה שהייתה יכולה להיות שוויונית ומרתקת. עוד לפני כן אמביד סבל מפציעה באגודל שנראה היה שמגבילה אותו, וזו תזכורת לכך שהוא מהשחקנים ששיא הקריירה שלהם יכול להיות קצר מהנדמה. בצד השני, קייל לאורי החמיץ את שני המשחקים האחרונים מול אטלנטה ונמצא בספק לפתיחת הסדרה, בזמן שג'ימי באטלר כנראה כשיר. העומק של מיאמי מאפשר לה לשרוד היעדרות של כל מי שהוא לא באטלר או באם אדבאיו, ואין ספק שההיעדרות של אמביד, לפחות מהחלק הראשון של הסדרה, הרבה יותר משמעותית. כרגע, כשלא ברור האם אמביד יחזור במהלך הסדרה, אין ברירה אלא לנתח אותה גם איתו וגם בלעדיו.

עם אמביד, יהיה מעניין מאוד לראות אותו מול באם, שהתפתח לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה אבל לא בטוח שיכול להתמודד פיזית עם הענק הקמרוני לאורך סדרה שלמה. יהיה מעניין גם לראות את ההתמודדות של אריק ספולסטרה עם הפיק נ' רול של אמביד והארדן. מיאמי יכולה לשים את פי ג'יי טאקר על הארדן ולבצע חילוף, טאקר חזק מספיק כדי להקשות על אמביד עד שתגיע עזרה בזמן שבאם הוא הסנטר הטוב ביותר בהגנה על גארדים בחילוף. מיאמי נוטה להביא עזרה משמעותית, לצופף את הצבע ולחיות עם שלשות של שחקני המשנה, אבל פילדלפיה הוכיחה בסיבוב הראשון ששחקני המשנה שלה יכולים לקלוע את השלשות האלה באחוזים גבוהים מאוד. טייריס מקסי וטוביאס האריס ניצלו את ההתמקדות של הגנת טורונטו באמביד והארדן כדי להביא לידי ביטוי את האיכויות ההתקפיות שלהם. יכול להיות שמבחינת מיאמי יהיה נכון יותר לשנות גישה מול פילדלפיה ולהישאר קרוב יותר לשחקני המשנה, כי כרגע נראה שהסיקסרס מפחידים בעיקר כאשר מקסי והאריס מקבלים יתרונות התחלתיים.

בהיעדר אמביד, הפוקוס ההגנתי של מיאמי יעבור להארדן. סביר להניח שהוא יקבל טיפול דומה לזה שטריי יאנג קיבל בסיבוב הראשון: חילופים אוטומטיים וסגירת זוויות מסירה. ללא הסנטר המצוין רק מתחזקת האפשרות של ההיט להימנע מעזרה מוגזמת. הארדן עוד לא הוכיח השנה שהוא מסוגל להיות הסקורר העקבי שהיה בשנים קודמות, גם נגד טורונטו הוא קלע 19 נקודות למשחק ב-40.5 אחוזים מהשדה, עם אחוזים נמוכים מאוד בצבע. עד שיוכיח אחרת, עדיף למיאמי לתת לו להיות סקורר ולא מנהל משחק, את זה הוא עדיין עושה נהדר.

החיסרון של אמביד יהיה משמעותי מאוד גם בהגנה. הנוכחות שלו ליד הטבעת תחסר מול הכניסות לצבע של באטלר ומול היכולות המגוונות של אדבאיו. גם כך מיאמי מציבה להגנה של הסיקסרס אתגר ביכולת להתמודד עם ריבוי התנועה ללא כדור, המסירות והסקוררים האפשריים, קשה להחביא מול ההיט חוליות חלשות ורגעים של חוסר ריכוז. פול ריד ייזרק למים העמוקים ודיאנדרה ג'ורדן יישלף מהנפטלין, אבל אולי המצב שנוצר יכריח אפילו את דוק ריברס לחשוב ביצירתיות ולנסות הרכבים נמוכים עם טוביאס האריס כסנטר, לפחות כדי לגרום למיאמי לחשוב ולהגיב. כך גם יהיה קל יותר להשתמש במאטיס ת'ייבול למרות המחסור שלו ביכולות התקפיות.

(2) בוסטון – (3) מילווקי

בוסטון היא הקבוצה היחידה שלא ניסתה להימנע מהמקום השני וממפגש עם ברוקלין בסיבוב הראשון, עכשיו מגיע הפרס בדמות יתרון ביתיות בסיבוב השני. זה עשוי להיות גורם מכריע בסדרה הזאת, בין שתי קבוצות מאוד שוויוניות על הנייר עם אולמות ביתיים נהדרים. גם כאן יש פציעה משמעותית שמשפיעה על יחסי הכוחות – כריס מידלטון כנראה יחמיץ את כל הסדרה וישאיר את מילווקי בלי אחד משלושת השחקנים שמסוגלים ליצור מצבי זריקה מול הגנות חזקות. ואם מישהו לא מעודכן – הם הולכים לפגוש הגנה חזקה מאוד.

זאת יכולה להיות הסדרה שתסגור סופית את שאלת השחקן הטוב בעולם כיום. אם יאניס אנטטוקומפו יהיה דומיננטי מול ההגנה שנטרלה את קווין דוראנט בסיבוב הקודם, הוא לא ישאיר יותר ספק. מאוד מעניין לראות מה איימה יודוקה מתכנן ליאניס. אני מניח שאל הורפורד יקבל את המשימה הראשונית, אבל בוסטון היא הקבוצה הנדירה שלא תפחד לאפשר לכל שחקני החמישייה שלה לקבל את יאניס בחילוף, כל עוד הוא מקבל את הכדור רחוק מהסל ועם מספיק זמן לעזרה להגיע. האם יאניס יכול לכפות את רצונו על ההגנה הזאת ולהגיע לטבעת כשמתחשק לו? האם ההגנה של בוסטון תדע לבנות מולו את הקיר המפורסם ולבצע רוטציות מספיק טובות כדי למנוע משחקני המשנה שלשות חופשיות? אלה שאלות המפתח בצד הזה, בקרב בין השחקן הכי דומיננטי בליגה בשנים האחרונות להגנה הכי דומיננטית השנה.

לאחר הפציעה של מידלטון, מייק בודנהולצר העלה חמישייה גבוהה עם בובי פורטיס וברוק לופז, יכול להיות שהחמישייה הזאת תתברר ככבדה מדי עבור ההתקפה של בוסטון, שמניעה כדור טוב ומהר לאחרונה. אך גם כאשר גרייסון אלן ופט קונאטון ישחקו, מילווקי תמשיך להיות קבוצה שאוטמת את הצבע ומאפשרת שלשות. בוסטון גם כך מסתמכת על קליעה מבחוץ, אבל בסדרה הזאת יהיה לה קשה במיוחד להגיע לטבעת והיא כנראה תזדקק לארבעה ימי קליעה טובים כדי לנצח.

החיסרון של מידלטון יבוא לידי ביטוי גם בכך שלא יהיה לבודנהולצר שומר אידיאלי לג'ייסון טייטום, שהגיע למעמד בו חייבים להתכונן אליו. ווס מתיוז וג'רו הולידיי (שיתקשה לבוא לידי ביטוי בהתקפה מול שחקן ההגנה של העונה) הם שומרים טובים, אבל עשויים להתברר כנמוכים מכדי להפריע לו להגיע לזריקות שלו. יכול להיות שיאניס יצטרך לחרוג ממנהגו ולשמור אישית על הכוכב של היריבה בחלקים גדולים מהסדרה הזאת. בשורה התחתונה, גם עם מידלטון ובטח בלעדיו, זו ממש לא תהיה הפתעה אם האלופה תודח בסדרה הזאת, ניתן לומר שהיא מגיעה כאנדרדוג.

(1) פיניקס – (4) דאלאס

כריס פול נגד לוקה דונצ'יץ'. כדאי לבדוק מהי הסדרה עם הקצב האיטי ביותר עד היום, כי השיא הזה נמצא בסכנה ממשית. זה יהיה מפגש בין שני שחקנים שאוהבים לשלוט בכל אספקט של המשחק, בין המאסטר הוותיק שכבר עבר הכל לדבר הגדול הבא שרק עכשיו עבר סיבוב לראשונה. פערי הניסיון יכולים להתברר כמאוד משמעותיים. ניתן לצפות לסדרה עם מעט מאוד איבודים ומשחק ריצה, היא תוכרע בהתקפה העומדת. לוקה חזר מפציעה במהלך הסדרה מול יוטה ולא היה חד ועקבי כפי שהוא מסוגל, אך סימן השאלה הגדול ביותר קשור לדווין בוקר, שחזר רק למשחק האחרון בסדרה מול ניו אורלינס ונראה חלוד. אם בוקר רחוק משיאו זו סדרה אחרת לגמרי, אבל סביר להניח שככל שהסדרה תתקדם הוא יתקרב ליכולת המוכרת שהפכה אותו לאחד הסקוררים הבכירים בליגה.

קו ההגנה הראשון של דאלאס, שנטרל את ההתקפה של יוטה, יעמוד במוקד. סביר להניח שרג'י בולוק ישמור על CP3 ודוריאן פיני סמית' על בוקר, אלה שני שומרים אישיים לא מוערכים דיו שמקבלים משימות שמאוד מתאימות להם. אם הם יצליחו לכפות זריקות קשות בלי להזדקק ליותר מדי עזרה, זה יוכל להקשות מאוד על משחק הפיק נ' רול של פיניקס. אבל הסאנס היא קבוצת פיק נ' רול מאוד מיומנת, עם שליטה בניואנסים הקטנים של ריווח, תנועה ויכולת לבצע את הפעולה המכריעה גם בשניות האחרונות של שעון הזריקות (מיקל ברידג'ס מתמקצע בכך). דאלאס תצטרך לבצע התאמות כדי להתמודד עם הקליעה המדהימה של פיניקס מחצי מרחק, זו הזריקה שהגנות נוטות לתת אך הסאנס מנצחים ככה משחקים.

לוקה יקבל את ברידג'ס, אחד השומרים האישיים הטובים בליגה. הוא יחפש חילופים כדי ליצור מיס-מאצ'ים, אבל שחקני הפרימטר של פיניקס שומרים הרבה יותר טוב מאלה של יוטה ולא בטוח שיפריע להם לתת ללוקה לנסות להתמודד איתם באחד על אחד ולא לאפשר לשאר השחקנים זריקות חופשיות. זו תהיה גם סדרה הרבה יותר קשה עבור ג'יילן ברונסון, כי את השחקנים של מונטי וויליאמס הרבה יותר קשה לעבור.

סביר להניח ששוב נראה הרבה דקות של חמישיית קלעי חוץ נמוכה מצד ג'ייסון קיד, אבל פיניקס הוכיחה בשנה שעברה שהיא ערוכה הרבה יותר טוב מיוטה להתמודד עם חמישיות כאלה. דיאנדרה אייטון יודע להתמודד עם שחקני חוץ בחילופים, נייד מספיק כדי לעזור בצבע ולחזור לשחקן שלו ויודע לנצל מיס-מאצ'ים בצד השני הרבה יותר טוב מרודי גובר. בהרכב הנמוך דאלאס תנסה חילופים אוטומטיים על חמש עמדות, ומבחינתה זה יהיה ניצחון אם פיניקס תתחיל לחפש לתקוף מיס-מאצ'ים בבידודים, כי זה לא הסגנון שלה.

(2) ממפיס – (3) גולדן סטייט

הסדרה היחידה בה קבוצת החוץ מגיעה כפייבוריטית די ברורה. אולי באופן מוגזם. גולדן סטייט נראתה הרבה יותר מרשימה מממפיס בסיבוב הראשון, הרבה יותר מנוסה ומגובשת, אבל הגריזליס מוכיחים כל פעם מחדש שלא כדאי להספיד אותם. כולם מדברים על כך שמינסוטה איבדה שלוש פעמים יתרון דו ספרתי ברבע האחרון, צריך להזכיר גם את הצד השני: ממפיס חזרה שלוש פעמים מפיגור כזה לניצחון. זו קבוצה עם רוח מיוחדת, חיבור ואמונה עצמית.



אבל יהיה קשה מאוד לחבורה הצעירה של טיילור ג'נקינס להתמודד עם משחק ההתקפה של הווריירס, עם התנועה הבלתי פוסקת של שלושת הקלעים. כל טעות קטנה מול גולדן סטייט הופכת לשלשה פנויה של קלע מצוין או לליי-אפ, וממפיס עושה הרבה טעויות קטנות. סטף קרי הרגיש מאוד בנוח מול הגריזליס במשחקי העונה הרגילה, וזה לא משהו שג'נקינס יוכל להרשות לעצמו. אם יש לממפיס סיבה לאופטימיות, היא נמצאת במשחק הפוזשנים. בעונה הרגילה היא כפתה על הווריירס 19 איבודים למשחק ושלטה גם בריבאונד, כך היו לה 11 פוזשנים יותר למשחק והזדמנויות רבות לרוץ. גולדן סטייט תהיה חייבת להקטין את הפער הזה ולהימנע כמה שיותר מהנטייה שלה לימים מפוזרים, כי ממפיס משחרת לטרף במצבים האלה.

שתי הקבוצות פתחו את הסיבוב הראשון עם חמישייה גבוהה וסיימו אותו עם חמישייה נמוכה. אני מקווה ששתיהן ימשיכו עם החמישיות הנמוכות לסיבוב הזה. גם זו לא סדרה עבור סטיבן אדאמס, כי גולדן סטייט תערב אותו בחסימות לקלעים ותכריח אותו לצאת גבוה, מה שקשה לו לעשות (הוא גם נמצא כרגע בפרוטוקול הקורונה ויחמיץ את פתיחת הסדרה). החמישייה החזקה של ממפיס בסיבוב הראשון לא הייתה החמישייה שפתחה משחקים אלא זו שסיימה אותם: ג'ה מוראנט, דזמונד ביין, דילון ברוקס, ברנדון קלארק וג'ארן ג'קסון ג'וניור. זו חמישייה שמאזנת בין גודל לניידות והיה לה נט רייטינג של 35.4 ב-36 דקות מול מינסוטה. חמישיית המוות החדשה של הווריירס, שכוללת את סטף, קליי תומפסון וג'ורדן פול, הייתה עם נט רייטינג של 21.4 ב-39 דקות מול דנבר. שתי החמישיות האלה אמורות לקבל הרבה יותר דקות בסדרה הזאת, והקרב ביניהן עשוי להכריע אותה.

לגארדים ההגנתיים שעל הספסל יוכל להיות משקל רב בסדרה הזאת – ד'אנטוני מלטון בצד אחד וגארי פייטון השני בצד השני. מי מהם שיקלע את השלשות שלו יוכל להיות אקס פקטור של ממש בסדרה הזאת. פייטון ישמור על ג'ה כאשר הוא ישחק, ומעניין מי יעשה זאת בדקות של החמישייה הראשונה. אם קליי תומפסון עדיין מסוגל לשמור על גארדים בכירים, זאת ההזדמנות שלו להוכיח את זה. בכל מקרה, דריימונד גרין יחכה לג'ה בצבע והקרבות ביניהם שם יהיו מרתקים.