האירוניה היא כי טוטנהאם דווקא הציגה משחק משובח מול באיירן מינכן במחצית הראשונה. היא הייתה עדיפה במשך רוב הדקות, סיכנה את השער ללא הפסקה, עלתה ליתרון מכיבוש נאה של יונג מין סון, והייתה רשאית להרגיש קצת מקופחת כאשר התוצאה עמדה על 1:1 על סף השריקה להפסקה. אלא שאז העלה רוברט לבנדובסקי את הבווארים ליתרון אחרי שורת טעויות קשות בעורף, התרנגולים ירדו למחצית בפיגור – התפרקו לחלוטין אחריה בדרך להפסד 7:2. בסופו של דבר, נרשמה התבוסה האירופית הקשה בתולדותיהם, ומבוכה בקנה מידה היסטורי עבור הכדורגל האנגלי כולו – מעולם לא ספגה נציגתו שביעיה במשחק ביתי.
הקריסה הייתה בעיקר מנטלית, וזה ממש לא חד-פעמי מבחינת טוטנהאם בתחילת העונה. הרי היא הובילה 0:2 בדרבי באצטדיונה של ארסנל, ספגה על סף השריקה להפסקה וסיימה ב-2:2. היא הובילה 0:2 בפיראוס מול אולימפיאקוס במחזור הראשון בליגת האלופות, ספגה על סף השריקה להפסקה וסיימה ב-2:2. היא הובילה בלסטר במחצית ראשונה טובה, כבשה שער נוסף שנפסל בגלל קביעת VAR על חודו של מילימטר, איבדה את הריכוז והפסידה 2:1. היא אפילו הפסידה בפנדלים לקולצ'סטר הקטנה בגביע הליגה – והמעידה הזו מלמדת אף היא על סף שבירה נמוך במיוחד.
"חבר'ה, זו טוטנהאם" – הציטוט הזה של אלכס פרגוסון בחדר ההלבשה, כאשר מנצ'סטר יונייטד הייתה בפיגור 3:0 במחצית בווייט הארט ליין וניצחה 3:5 בסיום, הפך למיתולוגי. התרומה המהותית ביותר של מאוריסיו פוצ'טינו הייתה בכך שחיסל את התדמית הרכרוכית הזו. מאז מונה ב-2014, הפך המנג'ר הארגנטיני את התרנגולים לקבוצה עם חוסן פנימי. היא אולי לא זכתה בשום תואר בתקופתו, אך נתפסה כבעלת מנטליות ווינרית. הלכידות, רוח הלחימה והמשמעת הטקטית הפכו לסימני ההיכר שלה. איש לא העז לזלזל בה בסגנון פרגי, והדוגמא הטובה ביותר למנטליות הזו התקבלה בחצי גמר ליגת האלופות במאי האחרון.
מבוכה בקנה מידה היסטורי (Gettyimages)
טוטנהאם הפסידה 1:0 לאייאקס בלונדון, פיגרה 2:0 במחצית בגומלין באמסטרדם, והסיכויים נראו קלושים – אבל הם אף פעם לא קלושים עם פוצ'טינו על הקווים. לוקאס מורה הפציץ שלושער ענק, כולל הבעיטה הדרמטית עמוק בזמן הפציעות. פוצ'טינו בכה מאושר, וטוטנהאם העפילה כנגד כל הסיכויים לגמר היסטורי מבחינתה. זה היה, כמובן, רגע מכונן וחיובי, אך במבט לאחור זה גם הרגע בו הרוח הקבוצתית הנהדרת הזו חדלה להתקיים. עבור שחקנים רבים מאוד, הגמר מול ליברפול היה פסגת הקריירה. הם הרגישו כי הגיעו לשיא, וכל מה שקרה לאחר מכן היה האנגאובר. אפילו הגמר עצמו במדריד הרגיש כמו סוג של האנגאובר, וטוטנהאם התקשתה מאוד להציג יכולת ראויה. אחריו החלו כולם לחשב את מסלול הקריירה מחדש. איכשהו, הפרק של טוטנהאם מיצה את עצמו.
גם פוצ'טינו עצמו שותף לתחושה – הוא לא היסס להודות לפני הגמר כי ישקול לעזוב במקרה של זכייה. ואמנם הגביע לא הונף, והמנג'ר נשאר כדי להכין את העתיד, אך למילותיו הייתה השפעה על חניכיו. זה פשוט לא יכול להיות אחרת, במיוחד כאשר חוזים של מנהיגים בולטים יפוגו בעוד שנה. כריסטיאן אריקסן לא הסתיר את רצונו לנסות אתגר חדש, אך זה לא הסתייע. גם צמד הבלמים הבלגים, יאן ורטונגן וטובי אלדרוויירלד, טרם האריכו את חוזיהם, וכלל לא ברור אם יעשו זאת. המגן הימני סרז' אורייה הצהיר על כוונתו לעזוב, המגן השמאלי דני רוז אפילו לא הצטרף למחנה האימונים הראשון כדי לחפש קבוצה חדשה. בסופו של דבר, רק קיראן טריפייר יצא להרפתקה חדשה באתלטיקו מדריד, אך אלה שנותרו לא עשו זאת בלב שלם. וכאשר כל התלכיד מבוסס על הלב והנשמה, ההשלכות עלולות להיות הרסניות.
מבחינה טקטית, לא חלו שינויים משמעותיים, וצירופו של טאנגי אדנומבלה הנהדר מליון הוסיף לטוטנהאם כוח במרכז המגרש. כל זה לא שווה הרבה אם הראש של השחקנים נמצא במקום אחר. פוצ'טינו לא תרם כאשר ביקר אותם פומבית על חוסר מחויבות, בניגוד מוחלט להרגליו בשנים הקודמות. הוא אף קבע כי חזה את הבעיות. "ידעתי שזה לא יהיה קל עם סגל של שחקנים לא מפוקסים. דרוש זמן כדי להחזיר את העסק לקדמותו. אנחנו נמצאים בתקופה הזו, ואולי אנחנו משחקים היטב, אך דרוש גם משהו נוסף מבחינה מנטלית כדי לנצח. אנחנו צריכים להיות ביחד, להימנע מכך שלכל אחד תהיה אג'נדה משלו. נזדקק לסבלנות כדי להחזיר את הלכידות הזו", הוא אמר לקראת המפגש מול סאות'המפטון בשבוע שעבר. את הקרב ההוא טוטנהאם ניצחה למרות שהייתה בנחיתות מספרית, וזה עשוי היה להפוך לאירוע מהותי – אך אז הגיע הפיאסקו המהדהד במחצית השנייה מול באיירן ומחק לחלוטין את הכל. ניתן כעת לראות את עוצמת המשבר בעין בלתי מזויינת.
בניגוד להרגלו, פוצ'טינו ביקר את שחקניו פומבית (Gettyimages)
המשבר הזה עמוק מספיק גם ללא השמועות המשונות ברשתות החברתיות אודות רומן שניהלה לכאורה חברתו עם אריקסן עם ורטונגן. הוא הוכחש, ולא ממש רלוונטי – אך ההמולה הזו היא סממן קטן לתופעה חמורה באמת. חדר ההלבשה של טוטנהאם לא מאוחד כפי שהיה. יש שחקנים שמאסו בו ומיצו אותו. אולי הם גם מיצו את מערכת היחסים עם המנג'ר שמתחיל את עונתו השישית במועדון. פוצ'טינו הוא מוטיבטור בחסד, אך לתכונה זו יש גם חסרון בולט – אם וכאשר הקסם פג מסיבה כלשהי, הכל מתפרק לחתיכות הרבה יותר מהר. כי ללא המוטיבציה, ההוראות לא שוות הרבה.
טוטנהאם הייתה קבוצה תוססת ומלהיבה בעידן פוצ'טינו, והיא מסוגלת להציג לפרקים כדורגל נפלא – למעשה, המחצית הראשונה מול באיירן היא ההוכחה הכי טריה לכך. ואולם, אי אפשר להתעלם מתחושת המיצוי. אולי היא לא הייתה מתרחשת ללא ההעפלה לגמר ליגת האלופות, אך זה בוודאי לא מנחם את האוהדים בשלב זה. בתקשורת מתחילים לדבר בנחרצות על סוף עידן, ובארני רוני, פרשן בכיר בגרדיאן, הצהיר כי "הפרויקט הגיע לנקודת הסיום הטבעית" והמליץ למנג'ר לקחת את העניינים לידיו ולהתפטר. "שום דבר לא נשבר לגמרי", העריך פוצ'טינו לפני שבוע, אך אחרי המפלה מול באיירן גם הוא עלול לחשוב אחרת.
זה לא בהכרח רע, וכל הצדדים עשויים להרוויח משינוי ומאתגר חדש, אם יוחלט כי הקשר הנוכחי כבר לא עובד, אך ייתכן שפוצ'טינו בכל זאת מאמין ביכולתו לשקם את המערכת. אפשר שהוא גם צודק, והמשחקים הקרובים יהיו קריטיים בהחלט. זה מתחיל בשבת (14:30, ישיר בספורט1) באצטדיונה של ברייטון, והשחקנים חייבים להראות מחוייבות מושלמת אחרי הטראומה שחוו ביום שלישי.
מה דעתך על הכתבה?