אוהדי הכדורגל ברחבי העולם נרגשים לקראת שובה של ליגת האלופות, המפעל היוקרתי ביותר, כאשר הערב (שלישי) תצא לדרך עונת 2020/21 באיחור קל, עונה מרתקת בה קשה לחזות מי היא הפייבוריטית. זו תהיה העונה ה-28 של המפעל בשמו המעודכן "ליגת האלופות" יחד עם הפורמט החדש שהחליף את גביע אירופה. בשנים האחרונות כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי גנבו את התהילה. הם קטפו גביעים בקצב (חמישה לפורטוגלי, ארבעה לארגנטינאי), שברו כל שיא אפשרי והטילו וטו על תואר מלך השערים. ובעיקר: הטילו צל כבד על שחקני העבר הגדולים. בעבר המפעל היה הרבה יותר שוויוני.
רגע לפני שהעונה החדשה יוצאת לדרך, בחרנו עבורכם את 20 השחקנים הגדולים ביותר בליגת האלופות עם ניחוח נוסטלגיה בזכות השחקנים שגדלנו עליהם, שמות שרק מלהגיד אותם תרגישו רעד וצמרמורת. מאייקונים כמו ראול ואלסנדרו דל פיירו, לא שכחנו את זינדין זידאן ודיוויד בקהאם, השחקן היחיד שזכה עם שלוש קבוצות שונות במפעל וכמובן כוכבי הדור הנוכחי. איך קיבצנו את הרשימה (דעה בלבד) – הישגים ותארים, שערים והופעות, שיאים אבל גם סיפורים וריגושים כי כאלה אנחנו – אוהדים. נתחיל עם הקבוצות הדומיננטיות ביותר.
טבלת הזוכות מאז 1992/93:
ריאל מדריד: 7 זכיות
ברצלונה: 4 זכיות
מילאן ובאיירן מינכן: 3 זכיות
מנצ'סטר יונייטד וליברפול: 2 זכיות
זכייה אחת: יובנטוס, אינטר, אייאקס, צ'לסי, פורטו, מארסיי
הדירוג שלנו
20. זלאטן איברהימוביץ'
רק כדי שלא יכעס. החלוץ השבדי לא ממש היה קרוב לזכות בתואר, אך הוא היחיד שכבש עם שש קבוצות שונות במפעל, החל מימיו באייאקס אמסטרדם ועד לפריז סן ז'רמן, אך שימו לב כמה הוא חסר מזל. שנה לאחר שעזב את אינטר – הקבוצה של ז'וזה מוריניו זכתה בטרבל. כשנפרד מברצלונה בקיץ 2010 כדי לעבור לרוסונרי – זכתה הקבוצה של פפ גווארדיולה בתואר. את המיטב הציג איברה במדי הצרפתים עם 20 שערים ב-33 הופעות כולל רביעייה נגד אנדרלכט. הוא מהבודדים שגם בישלו רביעייה, אגב. והמספרים? 120 משחקים: 48 שערים ו-20 בישולים. ואפילו יותר ציטוטים.
19. רוד ואן ניסטלרוי
בקורות החיים של רוד אין זכייה בתואר ואפילו לא גמר. מצד שני, הכללתו אינה הפתעה כי על טיעון אחד אין ויכוח: גולים, גולים ועוד פעם גולים – שיוצאים כמו קשטופ, כמו שהוא בעצמו אמר. ההולנדי כבש 56 שערים ב-73 משחקים במפעל – ממוצע של 0.77 שערים למשחק. מהדור הנוכחי, רק ליאו מסי מציג ממוצע טוב יותר. ואן ניסטלרוי היה "הרוצח" בזירה עד להגעתם של רונאלדו ומסי. שימו לב לזה: עשרה שערים ב-14 הופעות עם מנצ'סטר יונייטד ב-2001/02, 12 שערים בתשעה משחקים ב-2002/03 (כבש בכולם), לא כולל שני שערים במוקדמות, ושמונה שערים בשלב הבתים ב-2004/05 – שיא במפעל, עד שהגיע כריסטיאנו.
18. ריו פרדיננד וג'ון טרי
צמד הבלמים ששיתפו יחד פעולה בנבחרת אנגליה והיו יריבים מרים. הבלם היקר בעולם בקיץ 2002 – פרדיננד, הביא לשינוי מיידי בחלק האחורי של אלכס פרגוסון. כבר בעונת הבכורה שלו במפעל, עם לידס יונייטד ב-2000/01 – הגיע לחצי הגמר. נכון שיונייטד נהנתה מהיכולת של כריסטיאנו רונאלדו, וויין רוני וחבריהם בחלק הקדמי, אך נשענה לא מעט גם על הגנת ברזל כששיתוף הפעולה בינו לבין נמניה וידיץ' היה נהדר. בזכייה ב-2007/08 לאחר דו קרב הפנדלים הדרמטי נגד צ'לסי, הצליחה יונייטד לשמור על שער נקי פעמיים נגד ברצלונה ובסך הכל ספגה שישה שערים. האנגלי הגיע עוד פעמיים לגמר, ב-2009 ו-2011.
לגבי טרי, מה אברם גרנט חושב על זה? הכל כבר היה מוכן, צ'לסי בדרך להיסטוריה. טרי סידר את סרט הקפטן, עשה פוזה למצלמה, התכונן לבעיטה אבל החליק בשל כר הדשא הרטוב והחמיץ. הגביע עם האזניים הגדולות חמק מצ'לסי. כעבור ארבע שנים הבלוז שוב הגיעו לגמר, וטרי, שכנראה לא טוב בגמרים – לא שיחק בשל כרטיס אדום שספג נגד ברצלונה. אבל זה לא משנה. הבלם היה אחד משחקני ההגנה הטובים במפעל. הוא שווה למאלדיני במספר ההופעות והיה חלק מהגנת הברזל של הבלוז וכבר בעונת הבכורה בצ'מפיונס הגיע עם לחצי הגמר (2003-04). בהמשך חזר למעמד עוד שלוש פעמים נוספות.
17. סטיבן ג'רארד
זה סיפור על ערב מרגש באיסטנבול. אחד ממופעי המנהיגות הגדולים איי פעם. ליברפול של רפא בניטס כבר פיגרה 3:0 נגד מילאן האימתנית של קרלו אנצ'לוטי, והשאר היסטוריה. ג'רארד צימק בנגיחה ובסוף הניף את הגביע . באותה עונה גם כבש שער יקר נגד אולימפיאקוס שבלעדיו האנגלים כלל לא היו מעפילים ל-1/8 הגמר. סטיבי הגיע לגמר נוסף ב-2006/07 אך הפעם הפסיד לרוסונרי. כעבור שנתיים נעצר ברבע הגמר נגד צ'לסי אך כבש שבעה שערים בשמונה משחקים וסחף את ליברפול לאחד מניצחונותיה הגדולים באירופה: 0:4 ענק על ריאל כשהבריק עם צמד באנפילד מול הקהל שכה אוהב אותו. הפרידה ב-2014/15 הייתה טראגית עם הדחה בשלב הבתים, אך נזכור את הבעיטות לחיבורים, המסירות הנפלאות, הטירוף והקילומטראז'.
16. דני אלבס
בדומה לבני ארצו מאגף שמאל, מגן ששינה את המשחק לחלוטין. "בלי התקפה זה היה משעמם", אמר פעם בראיון. אחד משחקני הרכש הטובים ביותר של ברצלונה. האוהדים עדיין מתגעגעים למשחק המסירות שלו עם צ'אבי ומסי. אלבס היה חלק חשוב בשלוש הזכיות של ברצלונה בצ'מפיונס (את הגמר ב-2009 החמיץ בגלל צהובים) ובעונת הטרבל אף בישל ארבעה שערים. הוסיף את האיכות ההתקפית, המנהיגות וה"רוע" במובן החיובי של המילה. עם 111 הופעות במפעל, רק רוברטו קרלוס רשם יותר משחקים ממנו מבין הברזילאים. הגיע לגמר גם עם יובנטוס ב-2017.
15. ראיין גיגס
פרס ההתמדה. קשר הכנף הוולשי היה סילון שקשה מאוד להתמודד איתו, ובגיל מאוחר עבר הסבה מוצלחת למרכז השדה. אנחנו זוכרים אותו בגיל 33 וחצי מפרק את רומא ברבע הגמר עם ארבעה בישולים. גיגסי היה אחד המבשלים הטובים במפעל ובינתיים הוא השחקן היחיד שכבש ב-16 עונות שונות. הוא פתח בהרכב בשני ההפסדים לברצלונה במשחקי הגמר ב-2009 וב-2011 וב-2008 כבש בדו קרב מהנקודה הלבנה נגד צ'לסי. וכמובן בלתי אפשרי לשכוח את המהפך בתוספת הזמן נגד באיירן מינכן בקאמפ נואו ב-1999. אגב, בשלב חצי הגמר הוא השווה ברגע האחרון באולד טראפורד וקבע 1:1. מדורג רביעי במספר ההופעות, והשנה מסי יחלוף על פניו.
14. ג'יאנלואיג'י בופון
הגיבור הטראגי של המפעל? תגידו אתם. השוער בן ה-42 (הועדף על פני אוליבר קאן) ייזכר כאחד הגדולים איי פעם גם אם לא ישים את ידו על הגביע הנכסף, אך ג'יג'י, שחזר ליובנטוס כדי להיות שוער שני, רוצה להשיג את התואר היחיד שחסר לו. בעונתו השנייה ביובה רשם משחקים מעולים נגד ברצלונה וריאל מדריד ברבע וחצאי הגמר (הדף פנדל של לואיס פיגו) ונכנע למילאן בפנדלים. נשאר עם הגברת הזקנה גם בליגה השנייה והגיע עמה פעמיים נוספות לגמר – ב-2015 וב-2017, ונכנע לספרדיות. בדרך לגמר האחרון ספג בופון שלוש שערים בלבד, עד שפגש ברונאלדו וחבריו. גם הרגע הזכור ביותר שלו בצ'מפיונס, לצערו, היה נגד הבלאנקוס כאשר איבד את העשתונות אחרי שהשופט שרק לפנדל לזכות ריאל בברנבאו. יובה הובילה 0:3 מדהים בדרך להארכה ברבע הגמר ב-2018 ואז השוער השתולל והורחק. לכל אוהד יש חיבה אליו.
13. אלסנדרו דל פיירו
עוד אגדת יובנטוס, נא להצדיע. יחד עם ראול, השחקן שהיה הפנים של המפעל בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. החלוץ שהפך לסמל הכי גדול של יובה הגיע עם הגברת הזקנה לשלושה גמרים ברציפות. הראשון הסתיים בניצחון על אייאקס בפנדלים כשתרם שישה שערים במפעל. ב-1997 נכנע לבורוסיה דורטמונד כששער ענק שלו כמחליף לא הספיק, וכעבור שנה רשם את עונת חייו עם עשרה שערים אך הגביע שוב חמק ממנו עם הפסד לריאל. אחרי שנים קשות, דל פיירו ויובה שוב הגיעו למעמד ב-2003. בעונת 2008/09 זכה לתשואות מהסנטיאגו ברנבאו אחרי שכבש צמד נפלא. רשם 42 שערים ב-89 משחקים. לא רע, אם כי מרגיש לנו שהיה מסוגל ליותר.
12. פאולו מאלדיני
את אגדת הרוסונרי ואחד משחקני ההגנה הטובים איי פעם אין צורך להציג. "הקשר" בין גראנדה מילאן לבין הקבוצה הגדולה של קרלו אנצ'לוטי. ברזומה של מאלדיני לא פחות מחמש זכיות בגביע היוקרתי (אם כי שתיים מהן, ברציפות, היו ב"גביע אירופה" והכתבה מדברת על המתכונת הנוכחית) לצד שלושה הפסדים בגמר – רק פאקו חנטו מריאל רשם שמונה גמרים אף הוא. בלם או מגן שמאלי, זה כלל לא משנה – מנייה בטוחה. ב-2003 מילאן שלו צלחה שני בתי מוות אימתניים וגברה על יובה בגמר. מאלדיני שיחק כמגן שמאלי בעת הצורך וכעבור שנתיים נגד ליברפול כבש כבר אחרי דקה – השער הכי מהיר בגמר, ושיא נוסף שרשם היה כשהפך לשחקן המבוגר ביותר שכובש במעמד היוקרתי. כעבור שנתיים לאחר ההפסד ההוא, הגיע התיקון ומאלדיני הניף את הגביע בפעם האחרונה.
11. דיוויד בקהאם וזינדין זידאן
מהשחקנים האהובים ביותר בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. כל אחד מהם הצליח לשים את ידו רק פעם אחת על הגביע היוקרתי. אבל אי אפשר לברוח ממטבע הלשון שהוטבע בנו: "קרן של בקהאם" וגם מהריקוד האיטי והמדויק של זידאן, עבור רבים "אלוהי המשחק היפה".
בקהאם היה זה שהרים כמובן את שתי הקרנות ההיסטוריות במהפך ההירואי של יונייטד נגד באיירן מינכן בקאמפ נואו (1999) בדרך לטרבל. עד לדקה ה-90 הגרמנים הובילו. באותו גמר שיחק במרכז השדה לאור היעדרותם של סקולס וקין. באותה עונה כבש שני שערים ובישל עוד שמונה. עונת השיא שלו ברמה האישית הייתה 2001/02 בה נעצר עם יונייטד בחצי הגמר כפי שקרה גם ב-2000/01. עונתו האחרונה בתיאטרון החלומות הייתה ב-2002/03 כשסופסל בגומלין רבע הגמר נגד ריאל, עלה מהספסל וכבש צמד, אחד בבעיטה חופשית אופיינית. בקיץ הצטרף לבלאנקוס. באמתחתו 107 הופעות במפעל, כולל שתיים עם מילאן ופ.ס.ז'.
זידאן נחשב ללוזר הגדול במפעל עד שהצטרף לבירת ספרד לאחר שהפסיד פעמיים ברציפות עם יובה בגמר – נגד דורטמונד ב-1997 וכעבור שנה נגד ריאל עצמה. ב-2001 הודח בשלב הבתים והורחק בכרטיס אדום אחרי שנגח בשחקן יריב. בעונת הבכורה במדריד הכל השתנה. זידאן, כשחקן היקר בעולם, אלוף אירופה ואלוף העולם עם צרפת – שלח את הוולה הבלתי נשכח לרשת של באייר לברקוזן באחד מהשערים היפים בגמר איי פעם, וזכה בתואר לראשונה. הוא אחראי על עוד רגעי קסם רבים ובהם צמד המשחקים נגד יונייטד ב-2002/03.
10. תומאס מולר
אתם זוכרים את זה? את הפרק המפואר שלו בליגת האלופות החל מולר עם צמד נגד מכבי חיפה באצטדיון רמת גן כשבאיירן של לואי ואן חאל שיחקה נורא. באותה עונה הוא הגיע לגמר והפסיד לאינטר. לאט לאט מולר הפך לאחד השחקנים הטובים בעולם ולאיש של משחקים גדולים. בעונת הטרבל כבש שמונה שערים במפעל, כולל צמד נגד ברצלונה ב-0:4 הנהדר במינכן. הוא כבש שבעה ב-2014-15 והשווה את שיאו בעונה שלאחר מכן, כשבאיירן של פפ נעצרה שוב בחצי הגמר. כשסופסל בחצי הגמר נגד אתלטיקו מדריד זה היה בלתי נסלח. השנה מולר שוב זכה בתואר החשוב מכל, כשהוביל את באיירן לניצחון היסטורי על ברצלונה (2:8) עם צמד ובישול, מה שהיה קשה להאמין בתקופת האומללות עם ניקו קובאץ'. אף שחקן גרמני לא כבש יותר ממנו במפעל.
מקום תשיעי: קלרנס סיידורף
את עיקר ההצלחה רשם במדי מילאן בתחילת-אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, אם כי הקשר ההולנדי אחראי על הישג ייחודי: היחיד שזכה בליגת האלופות בשלוש קבוצות שונות. הוא היה אלוף אירופה כבר בגיל 19 עם אייאקס (ב-1995), הרכיב מרכז שדה אימתני יחד עם פרננדו רדונדו בריאל מדריד ב-1998 במהלך הניצחון על יובנטוס, והמשיך לשתי זכיות במדי מילאן ב-2003 וב-2007, כשבאמצע היה את שברון הלב בגמר נגד ליברפול. סיידורף מדורג תשיעי במספר ההופעות עם 125 משחקים. קשר שהיה לו הכל. תשאלו את אנצ'לוטי.
מקום שמיני: מרסלו ורוברטו קרלוס
הצלמים בספרד עטו על התמונה הראשונה שלהם יחד באימון. מי היה יכול לחלום אז שיהיה יורש כה ראוי ל-RC, כזה שאפילו האפיל עליו. התקשורת במדריד לא נתנה למרסלו סיכוי לשרוד, בטח לא כל כך הרבה זמן. המאמן פאביו קאפלו רצה להשאילו. והשאר היסטוריה.
אם בעבר מרסלו היה מסופסל במשחקים הגדולים בשל הליקויים ההגנתיים הרי שזה עבר מזמן. בגמר הדסימה הוא עלה מהספסל וכבש את השער השלישי והיה שחקן סופר-משמעותי בכל אחת משלוש הזכיות הרצופות. לצד משחק נפלא נגד אריאן רובן ב-2016-17 (הוא מעולם לא הגן כל כך טוב), די להביט על הרזומה שלו בעונת 2017-18: מרסלו כבש בשמינית הגמר נגד פריז סן ז'רמן, ברבע הגמר נגד יובנטוס, בחצי הגמר נגד באיירן מינכן (ואף בישל בגומלין) ובישל את השער של גארת' בייל בגמר. מגן שמאלי שהוא פליימקר לכל דבר ואחד הפרטנרים הטובים ביותר של כריסטיאנו/
רוברטו קרלוס, האיש שאולי שינה את תפקיד המגן ובילה יותר בחצי המגרש של היריבה, שיחק לראשונה במפעל ב-1998 וכבר אז זכה בליגת האלופות עם ריאל מדריד. הוא הוסיף זכייה נוספת בשנת 2000 (שותף בכל 17 המשחקים באותה עונה!) ועשה זאת שוב כעבור שנתיים, כשבישל את השער של זינדין זידאן עם הרמה לרחבה בלי להסתכל, אחרי ספרינט מטורף שלו לשטח. השתלב נפלא עם הגלאקטיקוס והיה הכוח בצד שמאל. RC היה יציב יותר הגנתית ותמיד עם חיוך על הפנים. ב-2007 ביצע את השגיאה הקריטית נגד באיירן מינכן כשאיבד כדור בחלוף מספר שניות והבלאנקו הודחו, אך הוא נפרד מהמפעל בטעם טוב עם שתי עונות בטורקיה. באמתחתו 120 הופעות במפעל.
מקום שביעי: איקר קסיאס ומנואל נוייר
שניים מהשוערים הגדולים ביותר לא רק בדור הנוכחי אלא בכלל בהיסטוריה של המשחק – וידעו לעשות כבוד ב"פראנס פוטבול" שהציגו את מועמדותם לנבחרת כל הזמנים. כה שונים באופי ובסגנון אך אין מכנה משותף טוב יותר עבורם (מעבר לעמדה בין הקורות) מאשר ההישגים. הן ברמת הקבוצות והן ברמת הנבחרת.
עוד לפני שהיה בן 17 קיבל קסיאס קריאה מהמנהל – עליו לארוז. ריאל שסבלה ממכת פציעות –זקוקה לשוער נוסף לקראת המשחק ברוזנבורג. איקר אמנם לא שיחק אבל לא ישכח את החוויה עם הקבוצה הבוגרת. הפריצה הגיעה בכל אופן בגיל צעיר. כשהיה בן 19 (וארבעה ימים) זכה עם ריאל בגביע אירופה הראשון כששמר על שער נקי נגד ולנסיה – ולא יכל לעצור את הדמעות. כעבור שנתיים סופסל בגמר אך פציעה של סזאר סאנצ'ס זרקה אותו להרכב ואיקר, בסדרת הצלות – היה הגיבור יחד עם כובש שער הניצחון זידאן. עוד גביע ועוד דמעות, כפי שקרה גם בגמר "לה דסימה" אחרי המתנה בת 12 שנים, ואז הספרדי הניף את הגביע והוכיח שהוא אנושי ואף הוא יכול לטעות. במחצית מתקופתו במועדון איקר היה סופג שניים אך מציל שלושה שערים בטוחים. הוא היה נקודת האור של ריאל ואוהדיה בשנים הקשות של שמינית הגמר. ב-2012 שני פנדלים שעצר בדו-קרב נגד באיירן – לא עזרו. אחרי שעזב את ריאל, הצליח ליהנות מהמפעל החשוב מכל גם במדי פורטו ועד היום מחזיק בשיא ההופעות ובשיא המשחקים ללא ספיגה.
נוייר, לא רק השוער המודרני, עם רפלקסים מדהימים ובלם שלישי – החל את דרכו עם שאלקה בגיל 21 ובבאיירן מינכן הפך לאגדה. שנה אחרי ההפסד האכזרי בגמר הביתי נגד צ'לסי – הוא זכה בטרבל, הישג ששוחזר גם השנה כמובן. הוא האפיל על אוליבר קאן הגדול בכבודו ובעצמו והטיטיאן לא חסך בשבחים והודה שמדובר בשוער טוב ממנו. החלוצים חוששים מנוייר, יודעים שביכולתו לעצור כל כדור אבוד והוכיח זאת כשבאיירן הייתה זקוקה לו – בגמר נגד פריז סן ז'רמן. הכושר הנפלא שהפגין מארק אנדרה טר שטגן לא מעניין אותו וגם לא החיפוש של באיירן אחרי מחליף פוטנציאלי. השנה הוא יחלוף על פני פטר צ'ך במספר ההופעות והמטרה הבאה: בופון. ואם תשאלו אותו, גם השיא של קסיאס אפשרי. וחשוב מכך: עוד גביע.
מקום שישי: אנדרס אינייסטה
"לפעמים, במהלך המשחקים, היינו פשוט צופים בו. מלאך שנגע בו", אמר עליו חברו הטוב צ'אבי. כל אוהדי הכדורגל, לא רק המזוהים עם ברצלונה, ממשיכים לעקוב אחריו ביפן וחוששים מהרגע בו יודיע על פרישה. אינייסטה מזוהה עם חוכמת משחק עילאית, דריבל ומסירה יוצאת דופן, כזה שבלתי אפשרי להוציא ממנו את הכדור, אבל מעבר לכך, אחד השערים הגדולים של בארסה איי פעם חתום על שמו. בארסה של פפ גווארדיולה ששיחקה כדורגל מעולם אחר – כבר ראתה כיצד צ'לסי מנצחת אותה 0:1 בסטמפורד ברידג'. תוספת הזמן כבר הגיעה ואז בדקה ה-90+3, מסי השאיר קטנה ואינייסטה שלח בעיטה אדירה לרשת של פטר צ'ך ב-2009. כעבור שנה הוא כבש ער מכריע אפילו יותר בגמר המונדיאל. שחקן שכולם אוהבים. והפעם מילה טובה ללואי ואן חאל – שבזכותו ערך את הופעת הבכורה במפעל, איי שם באוקטובר 2002 נגד ברוז'.
מקום חמישי: סרחיו ראמוס
הקפטן היחיד איי פעם שהניף שלוש פעמים ברציפות את הגביע עם האזניים הגדולות. הסמל של הווינריות של ריאל מדריד שהפכה את המפעל למגרשה הביתי מאז 2014. ראמוס כבש את שער השוויון הבלתי נשכח בגמר הדסימה נגד אתלטיקו עמוק בתוספת הזמן. הקפטן קסיאס הבטיח: "בפעם הבאה אתן לו להניף את הגביע". וכך היה. ההתחלה של ראמוס במפעל הייתה לא פשוטה. הוא נפל חמש פעמים בשלב שמינית הגמר במדי ריאל, כאשר ב-2006-07 שער שוויון דרמטי שלו נגד באיירן נפסל. נגד אותה באיירן הוא רשם החמצת פנדל טראגית בדו-קרב בחצי הגמר בברנבאו ב-2012 כשבעט לעננים. נוייר לעג לו, וכעבור שנתיים הוא סגר את החשבון עם צמד ענק בגרמניה. ראמוס לא רק מתעלה על עצמו במשחקים הגדולים כיאה למנהיג אמיתי. בכל קרן או כדור חופשי הוא יהווה את הסיכון הגדול ביותר של שחקני ההגנה. כשנעדר מהגומלין נגד מנצ'סטר סיטי ראו עד כמה הוא חשוב. גם בגיל 34 וחצי הוא בכושר מצוין.
מקום רביעי: צ'אבי
הקשר, אחד הגדולים איי פעם, עשה כל שביכולתו כדי לחזור בזמן מהפציעה הארורה אך לא שותף בגמר ליגת האלופות ב-2006. אל תדאגו, הוא היה חלק, ובגדול, מברצלונה הגדולה בכל הזמנים. הוא זכה בטרבל ב-2008-09 והדביק את הכדור למצח של מסי בשער השני (שבעה בישולים באותה עונה), ניצח על התזמורה ב-2010-11 ושוכנע על ידי לואיס אנריקה להישאר לעונה נוספת ונפרד ממועדון חייו עם טרבל שני במספר ב-2014-15. במשחק הגמר נגד יובה עלה מהספסל לאות כבוד. אלכס פרגוסון, שלא ממש אוהב לפרגן ליריביו, אמר שברצלונה ב-2011 הייתה היריבה הקשה ביותר שפגש. ואין מחמאה גדולה מזו. יחד עם אינייסטה וחבריו, צ'אבי גרם לשדים האדומים להתרוצץ על המגרש חסרי תכלית. עד היום הוא מדורג שלישי במספר ההופעות עם 151 משחקין. בעתיד יניף את הגביע גם כמאמן ברצלונה?
מקום שלישי: ראול
אמיליו בוטראגיניו, פיגורה בפני עצמו, אמר פעם :"ראול הוא ריאל מדריד – וריאל מדריד היא ראול". ואין מחמאה גדולה מזו. ראול היה המלך של ליגת האלופות לפני שהגיעו רונאלדו ומסי. בגיל 24 היו לו כבר שלוש זכיות במפעל כשבשניים מממשחקי הגמר הוא גם כבש – נגד ולנסיה בשנת 2000 כשרץ ממחצית המגרש ועקף את סנטיאגו קניזארס (זו הייתה עונתו הטובה בצ'מפיונס – עם עשרה כיבושים) והן ב-2002. ראול היה הראשון להגיע ל-50 שערים בליגת האלופות\גביע אירופה כששבר את שיאו של די סטפאנו בספטמר 2005, והחזיק בתואר מלך השערים עד 2014. אחרי 2003 כוכבו של ראול דעך אך עדיין הצליח לרשום הישג חסר תקדים עם שאלקה כשהוליך את הגרמנים לראשונה עד לחצי הגמר (2010/11). הוא כבש בצמד המשחקים נגד אינטר הטרבליסטית ברבע הגמר – שעריו האחרונים במפעל. עם מאזן של 71 שערים ב-142 משחקים – שלישי במספר השערים וחמישי במספר ההופעות – הוא יכול להיות מרוצה.
מקום שני: ליאו מסי
מאז 2015, כבר חמש שנים, שהקפטן חולם על גביע אירופה החמישי שלו אך זה לא קורה. במקום הוא חווה שברון לב אחר שברון לב וההדחה האחרונה עם התבוסה 8:2 לבאיירן – הייתה כמו חץ בלב. אבל הוא לא ינוח עד שיעשה זאת. וגם לא עד שיעבור את כריסטיאנו במספר השערים (115 לארגנטינאי). את מסי פשוט לא הוגן לנתח במספרים וסטטיסטיקות, טוב מראה עיניים. ועדיין, מדובר בשחקן שמחזיק ברקורד הכי טוב של שערים פר הופעות במפעל, אם נוציא מהמשוואה את גביע אירופה הישן (0.8 למסי).
כבר בגיל 19 מסי שיגע את הגנת הברזל של צ'לסי בסטמפורד ברידג' ואמלל את אסייר דל הורנו. בעונת הטרבל, כששם את הפציעות מאחוריו – החל להשאיר את ההגנות חסרות אונים. הוא כבש בנגיחה מרגשת בגמר נגד יונייטד, וכעבור שנתיים בדרך לגמר נגד אותה יריבה כבש צמד ענק בברנבאו. ב-2012 כבש חמישייה מדהימה נגד באייר לברקוזן, ומה תגידו על השער הבלתי נשכח מול ג'רום בואטנג? זה עדיין לא הסוף. וכשהוא בצד שלה, תמיד צריך לספור את בארסה כמועמדת.
במקום הראשון: כריסטיאנו רונאלדו
"אתם יכולים לקרוא למפעל הזה 'ליגת האלופות על שם כריסטיאנו רונאלדו', אמר הפורטוגלי לאחר הזכייה החמישית שלו במפעל, גמר 2018 בקייב. אמנם גארת' בייל כבש צמד בגמר וגנב את ההצגה אך הפורטוגלי כבש שלושה פעמים במעמד (ב-2008 עם יונייטד וב-2014 ו-2017 עם ריאל). הוא אחראי על שיא השערים לעונה במפעל – 17, השחקן שכבש הכי הרבה שערים (130) ובישל הכי הרבה (40). כמו שרונאלדו תמיד אמר – אי אפשר להעביר עליו ביקורת. אי אפשר להתווכח עם המספרים שלו. והוא לא ינוח ולא ישקוט עד שישווה את שיאו של פאקו חנטו עם שישה שערים.
קשה להאמין ששער הבכורה שלו במפעל, אם נתעלם לרגע מהמוקדמות – הגיע בעונת 2006-07 במהלך ה-1:7 של יונייטד על רומא. מאז הוא שולט ביד רמה בליגת האלופות. הוא זכה שבע פעמים בתואר מלך השערים של הצ'מפיונס ושש מהן ברציפות (2012-2018). עונת 2016-17 זכורה במיוחד. עד לשלב רבע הגמר הוא סבל מבצורת וכבש רק פעמיים. ואז הוא התפוצץ עם צמד נגד באיירן מינכן במשחק החוץ, שלושער בגומלין בברנבאו, הבקיע שלישייה נגד אתלטיקו מדריד בחצי הגמר ונגד יובה בקארדיף הכניע פעמיים את בופון. אהה, כן, ויש לו גם 67 שערים בשלבי הנוקאאוט.
מה דעתך על הכתבה?