כי רונאלדו
עד עונת 2015/16, למעטים היה ספק בנוגע למעמדו של 'הפרעוש' כשחקן הטוב בעולם. בנקודת זמן ההיא, למסי היו כבר חמישה כדורי זהב לעומת שלושה של רונאלדו, ארבע זכיות בליגת האלופות לעומת שתיים של רונאלדו, וגם בליגה הספרדית, הארגנטינאי נתן לפורטוגלי נוקאאוט. רונאלדו שהצטרף לריאל בקיץ 2009, הצליח לזכות באליפות ספרד רק פעם אחת וראה כיצד הקטאלונים משתלטים על הליגה עם חמש זכיות בשש שנים. אך בעונה ההיא משהו השתנה. שנה אחרי שהטריו מסי-סוארס-ניימאר שרף את אירופה, דווקא כריסטיאנו וריאל פרחו וזכו בליגת האלופות, עם זכייה הראשונה מתוך שלוש רצופות, ו-CR7 סיים את העונה בצורה הכי חלומית שאפשר, ועל הדרך הצליח לפגוע במקום שהכי כואב למסי – כשהוביל את נבחרת פורטוגל לזכייה הראשונה בתולדותיה באליפות אירופה.
מאז הדיון השתנה, חלק טוענים שמסי הוא "השחקן הכי טוב" אבל כריסטיאנו הוא "הווינר הכי גדול". כריסטיאנו צירף לאוסף הגביעים גם את גביע האומות, ועלה ליתרון במפעל היוקרתי מכולם – עם חמש זכיות בליגת האלופות. לפורטוגלים אין ספקות בנוגע לשאלה מי השחקן הגדול בהיסטוריה של פורטוגל, ובארגנטינה, מפקפקים במסי וחושבים על דייגו המנוח. מאז, כריסטיאנו זכה ב-14 תארים קבוצתיים ושני כדורי זהב, בעוד מסי זכה בשמונה תארים קבוצתיים וכדור זהב אחד. ובעוד השניים כנראה ימשיכו להתמודד על תואר ה-GOAT (הגדול בכל הזמנים בתרגום חופשי) בעתיד הנראה לעין, לכריסטיאנו, המבוגר ממנו בשלוש שנים, יש יתרון משמעותי בפרק האחרון של הקריירה, ובעיקר ביכולת שלו לזכות בתארים בכל מקום שהגיע אליו, לעומת מסי, שמתקשה לעשות את זה בשנים האחרונות בקבוצת נעוריו. כריסטיאנו אמר בעבר שהוא "מקווה שמסי יקבל את האתגר" ויבוא להתמודד איתו באיטליה, ואחרי המפגש האחרון ביניהם, שנגמר בצורה משפילה במיוחד עם 0:3 ליובנטוס על בארסה וצמד של רונאלדו, אולי מסי צריך לשקול את זה.
כי עצוב בברצלונה
בקיץ האחרון עולם הכדורגל רעש. הקורונה הכתה ברחבי העולם, אך הבקשה של מסי לעזוב את ברצלונה אחרי 20 שנה הצליחה לגנוב את הכותרות. אחרי סכסוך ארוך ומתוקשר עם ההנהלה בראשות ברתומאו ואבידל, שכבר אינם במועדון, הארגנטינאי החליט לנצל סעיף בחוזה ולהפוך לשחקן חופשי, אך הקטאלונים לא הסכימו לשחררו ללא מאבק משפטי אליו נרתמו כוחות אדירים ומשפיעים בספרד, שעשו הכל על מנת למנוע את עזיבתו של הפרעוש, המייצר 30% מההכנסות של המועדון וכנראה של כל ה'לה ליגה'. לבסוף, מסי הודיע על החלטתו להישאר ולא לקחת את ברצלונה לבית משפט, בראיון נדיר ומרגש שבו הודה: "רציתי לעזוב כי רציתי להעביר את שנותיי האחרונות בכדורגל באושר. לאחרונה לא מצאתי שמחה במועדון".
וזה בהחלט בולט ונראה לעין. משהו השתנה במסי בשנים האחרונות. את החלל שהשאירו צ'אבי ואינייסטה אף אחד לא הצליח למלא, רכבות הרכש שהגיעו עזבו באותה מהירות, וחוץ מפיקה, בוסקטס והפרעוש עצמו, לא נשאר שום זכר לברצלונה הגדולה שדרסה את עולם הכדורגל וזכתה בכל תואר אפשרי. משהו בשפת הגוף של מסי השתנה. השמחה אחרי גולים כבר לא אותה שמחה, החיוך לא אותו חיוך, ההתרגשות בכל נגיעה שלו בכדור דעכה, ולעיני קאמפ נואו נטול אוהדים, מסי פשוט נראה כבוי. אז אולי לגיל יש השפעה, ואולי האש הזאת כבר לא תידלק, לא משנה היכן מסי ישחק, אבל לא הייתם רוצים לראות אותו מנסה?
כי ניימאר ואמבפה
תדמיינו שרונאלדיניו, רונאלדו הברזילאי ומסי, כולם בשיאם, היו משתפים פעולה באותה קבוצה על מגרש אחד. מרגש? מחשמל? היסטורי? ללא ספק. ובכן, זו ההשוואה הכי טובה שהצלחתי למצוא למשולש פוטנציאלי של מסי, ניימאר ואמבפה. לדמיין את מסי מגיע לעיר האורות ומצטרף לקבוצה שהגיעה עד לגמר ליגת האלופות בלעדיו, ולאחד הצמדים הכישרוניים בעולם, שבמו רגליו אחראי ל-31 שערים ו-15 בישולים ב-46 משחקים בכל המסגרות העונה, עם מאמן ארגנטינאי מברצלונה על הקווים. פריז תהיה קבוצת חלומות, כזו שאסור לשחק איתה בפיפ"א. וכזו שיכולה לכבוש חמישה-שישה שערים בכל מגרש שאליו היא תגיע. מחשמלת, היסטורית, בלתי ניתנת לעצירה. לא הייתם רוצים לראות את זה קורה?
כי הוא נתן מספיק
למסי אין יותר מה להוכיח בברצלונה. לזכות בליגת האלופות במציאות הנוכחית נראה כמו אתגר בלתי אפשרי עם הכלים שעומדים לרשותו. וגם אם הוא יצליח, אז מה? הוא עשה את זה בעבר. מאז שעלה לקבוצה הבוגרת של ברצלונה, מסי זכה בכל תואר קבוצתי ואישי אפשרי. 10 אליפויות ספרד, 8 זכיות בסופרקאפ הספרדי, 6 גביעי מלך, 4 גביעי אלופות, 3 אליפויות העולם למועדונים, 3 זכיות בסופרקאפ האירופי, ועוד אין ספור תארים אישיים. מסי נתן לבארסה את כל מה שיש לו לתת. הוא הזיע וירק דם בשביל קטאלוניה. הוא עשה היסטוריה פעם אחר פעם, ריגש מדינה שלמה והפך לפני הרנסאנס של ברצלונה במאה ה-21, כשהוא ממשיך את התהליך של רונאלדיניו-אטו-דקו ורייקארד ומוביל את ברצלונה לגבהים שמעולם היא לא הגיעה אליהם בעבר. הוא אהב את ברצלונה, וברצלונה אהבה אותו. אך כמו טום בריידי ומייקל ג'ורדן, לפעמים צריך לעזוב.
כי פריז לא זכתה באלופות
פריז היא עיר האורות, עיר האופנה, עיר האוכל ועיר של מנצחים. במשך קרוב ל-200 שנה האנשים החשובים בתולדות האנושות הגיעו לשאנז אליזה, וצעדו מכיכר הקונקורד שבלב העיר כל דרך לשער הניצחון בכיכר שארל דה גול, וכמה מהאירועים המכוננים והחשובים במאה ה-20 התרחשו שם. אך אפילו לא פעם אחת, צעדה קבוצה פריזאית עם הגביע בעל האוזניים הגדולות במצעד ניצחון.
בכדורגל הבילנאומי, נבחרת צרפת מאז ומתמיד הייתה כוח שצריך להכיר בו, ושתי הזכיות שלה במונדיאל מוכיחות את זה. אך בכדורגל קבוצות, הסיפור שונה לגמרי. מאז היווסדו של גביע אירופה בשנת 1955/56, ושינוי שמו ל'ליגת האלופות' שאנו מכירים היום בשנת 1992/93, רק קבוצה צרפתית אחת (מארסיי בעונת הבכורה של הפורמט הנוכחי) הצליחה לחזור הביתה עם הגביע בעלה אוזניים הגדולות. למסי יש הזדמנות לעשות היסטוריה ולהיות הראשון שיעשה את זה. יש לו הזדמנות להרים את הכדורגל הצרפתי, והליגה הצרפתית לגבהים חדשים, ויש לו הזדמנות לעשות את זה באחת הערים החשובות בעולם.
שרון דוידוביץ' עם הסיבות שבגלל מסי לא צריך לעבור לפריז סן ז'רמן (ראו ידיעה נפרדת)
מה דעתך על הכתבה?