בשבוע שעבר ניצחה פ.ס.וו איינדהובן את פאוק סלוניקי במשחק אימון. לא הניצחון ולא התוצאה היו חשובים במשחק הזה. שני דברים בלטו יותר מכל: 23 אלף אוהדי הקבוצה חזרו סוף סוף למגרש והרימו את האצטדיון כאילו מדובר היה במשחק נוק אאוט אירופי. על המגרש ניהל את המשחק מאחור אנדרה רמאליו, הרכש הברזילאי שהגיע הקיץ. אחרי עונה שבה לסגנית האלופה לא היה מנהיג מאחור, ההגנה נראתה כמו חבורה של בודדים שמקווה לא לטעות ולא כחוליה מאוחדת ומאומנת, פ.ס.וו החתימה את האיש שיגבש את ההגנה לחומה אחת חזקה.
הבעיה הבולטת של פ.ס.וו בעונה שעברה היתה משחק ההגנה. יריבותיה הגיעו להרבה מצבים מולה, וההגנה נראתה כמו איים בודדים שמחפשים חיבור. המטרה העיקרית של רוג'ר שמידט היתה למצוא מנהיג לחלק האחורי. הוא מצא אותו בדמותו של הבלם הברזילאי רמאליו ששיחק תחתיו בזלצבורג. שמידט גם הביא אותו איתו ללברקוזן. כבר במשחקים הראשונים ברור שפ.ס.וו מצאה את המנהיג שחיפשה. פאוק לא איימה במיוחד, אך היה ברור שיש מי שמנווט ומסביר לשחקנים האחרים מה מצופה מהם. רמאליו הוא המאמן על המגרש והוא יביא לקבוצה את מה היה חסר לה בחלק האחורי.
העונה שעברה היתה מאכזבת. אמנם הפער התקציבי מאייאקס גדול, ומקום שני שווה למקום של פ.ס.וו בהולנד מבחינה כלכלית. אך כשהביאו את שמידט, באיינדהובן ציפו לראות כדורגל סוחף, לחץ על כל המגרש, התקפה שלא מפסיקה לכבוש ואיום משמעותי יותר על תואר האליפות. בפועל אייאקס זכתה בדאבל, ואת הכדורגל שציפו לראות באיינדהובן ראו מדי שבוע באמסטרדם. אך פ.ס.וו של העונה תיראה אחרת: דוניל מאלן בדרך לדורטמונד, גם דנזל דמפריס לא אמור לחזור מחופשת הקיץ שלו והוא מועמד להצטרף לאברטון. פ.ס.וו אישרה לשניים למצוא קבוצה אחרת. המכירה של מאלן משמעותית, מבחינת שיטת המשחק ומבחינת ההיררכיה בקבוצה.
בעונה שעברה שמידט התעקש על שיטת ה-4-2-2-2 שלו. גם כשהיה ברור שלחלק מהשחקנים השיטה הזו לא מתאימה הוא החליט לא לשנות. לקראת סוף העונה, המאמן הגרמני השתעשע במערכים אחרים, ובקיץ הזה ברור שהוא משנה כיוון. פסוו עוברת ל-4-2-3-1, כשערן זהבי הוא חלוץ יחיד. לא עוד שני חלוצים שלא מפרגנים אחד לשני, שמצאים במאבק בלתי פוסק על מי יכבוש יותר ומי יפרגן למי (או לא יפרגן בכלל). העונה הזו זהבי הוא החלוץ המוביל, שחקני הכנף, עליהם ויתר שמידט בעונה שעברה, ישחקו עבורו. זהבי סיים את העונה שעברה עם 11 שערי ליגה ועוד שישה באירופה. העונה הקרובה אפשר לנחש שיכבוש יותר – המשקל הסגולי שלו בחלק הקדמי יהיה גדול משמעותית.
המעבר לשלישיה מאחורי החלוץ היחיד, זהבי, נותנת תפקיד משמעותי יותר למריו גצה. הגרמני היה פצוע לא מעט מהזמן בעונה שעברה, אך כששיחק לא השפיע מספיק על משחק הקבוצה. במערך החדש הוא ה"10", והמשחק עובר דרכו. מאחורי גצה יהיו שני קשרים אחוריים שיבחרו מבין שלושה: מרקו ואן חינקל שקיבל את סרט הקפטן, דייבי פרופר שחוזר אחרי כמה עונות בברייטון ואיברהים סנגארה, שפחות טכני אבל יותר פיזי מהאחרים. ואן חינקל ופרופר יוסיפו טכניקה ויצירתיות לבלוק המרכזי, משהו שהיה חסר בעונה שעברה כשסנגארה ורוסאריו שיחקו שם. שניהם גרזנים, אבל פחות טובים עם הכדור ברגל.
השדרה המרכזית תורכב אם כן מרמאליו, ואן חינקל, פרופר, גצה וזהבי. המשותף לכולם: ותיקים ומנוסים, שחקני רכש שמזוהים קודם כל עם המאמן שמידט. זה מלמד אותנו שבמחנות שהיו בעונה שעברה במועדון, בין הצעירים (מאלן, מדואקה, איהטארן, גאקפו) לבין הוותיקים, שמידט ובעקבותיו כל המועדון הולך עם הגווארדייה הוותיקה. המכירה של מאלן ודמפריס תכניס סכום לא מבוטל, וחלקו יושקע בהבאתו של חלוץ נוסף, מחליף לזהבי. כמו כן, פ.ס.וו התחזקה במגן נוסף, פיליפ מוונה, אוסטרי שהגיע ממיינץ, עוד רכש ששמידט אחראי עליו.
אפילו יותר מבעונה שעברה, שמידט הוא האיש החזק במועדון. אחרי חוסר ההצלחה של העונה שעברה, זה אולי מפתיע לראות שמעמדו התחזק אף יותר. יכול להיות שזה מה שיביא את פ.ס.וו להצלחה העונה: כל הקבוצה בצלמו של המאמן שלה, גם הכדורגל שהיא הציגה במשחקי ההכנה עד כה, הלחץ הבלתי פוסק והאינטנסיביות הגבוהה מזכירות את הכדורגל שבגינו הביאו את שמידט. לא ראינו דבר מזה בעונה שעברה, אבל אולי העובדה ששמידט מקבל את אמון ההנהלה והאוהדים, והוא מצידו מאמין בשחקנים שהוא עצמו הביא לקבוצה, יובילו את פ.ס.וו להצלחות בעונתו השניה. בשביל זה הוא יצטרך את זהבי בשיא הכושר ומספק מספרים. מבחן ראשון מחכה לו הערב מול גלאטסראיי (רביעי החל מ-21:55, ספורט2), בדרך לשלב הבתים בליגת האלופות.
מה דעתך על הכתבה?