נו, גמרתם לעשות פוטומונטאז' של ליאו מסי עם חולצה של הקבוצה שלכם? סיימתם לחשב את עלות השכר החודשית של פריז סן ז'רמן בעונה הבאה? מיציתם את הסתלבט על הליגה הספרדית שתישאר עם קרב האגדות בין לוגרונייס לאוביידו במחזור ה-17? מעולה, כל הכבוד, רק דבר אחד שכחתם מאחור: המורשת של ליאו מסי. והמורשת הזו, תרצו או לא, חטפה השבוע מכה אדירה.
לכאורה, מסי עשה הכל נכון השבוע. ברצלונה לא נתנה לו חוזה חדש כי היא רוצה להחתים עוד שחקנים והוא הלך וסגר בגלאקטיקוס של אירופה – הקבוצה המשעממת ביותר על הגלובוס, פריז סן ז'רמן.
איך אומרים אצלנו בכיכר אורדע, הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? מסי, למרות הדריבלים המרשימים נגד עשרה שחקנים של אלבסטה והצמד מול הנבחרת השבורה של ונצואלה, הוא שחקן משעמם. אין מילה אחרת. מסי הוא פריס סן ז'רמן של השחקנים: מלא כישרון, מלא יכולות, אבל די, בחייאת, זה לא מעניין.
אין דבר שהייתי יותר רוצה לדעת מאשר מה חושב דייגו מראדונה על מסי. לא מה הוא חושב עליו מול המצלמות, כשהעם בארגנטינה צופה בעיניים כלות ומחכה לחיבוק שייתן השחקן הגדול ביותר בתולדות המשחק לשחקן הנחמד שירש את החולצה מספר 10 בנבחרת. מה דייגו חושב באמת, בתוכו. יש שתי אפשרויות: האחת, שממש בא לו להוריד למסי כאפה ולהגיד לו "די, באמא שלך, די. זה לא הערוץ הקהילתי פה"; השנייה, שדייגו מבסוט. מה זה מבסוט, מאושר. בעננים. הנה, מישהו שאולי היה יכול לרשת את מקומו (לא בגלל כשרון, בגלל עודף מצלמות במגרש) ומה הוא עושה במקום? משעמם. וככה, עדיין, מספר 10 יש לנו רק אחד.
מסי היה יכול ללכת לכל קבוצה בעולם. כולן היו שמחות לקלוט אותו. סביר להניח שכסף לא חסר לו, הוא היה יכול לשחק גם בחינם ולמען האמת, היה יכול לקנות לעצמו את קבוצת הכדורגל הבאה שלו אם רק רצה. אבל ליאו מסי הוא שמרן ופחדן מהסוג המשמים ביותר שיש, ולכן במקום ללכת ולאתגר את עצמו, במקום לשבור איזשהו קונספט, במקום להטריל, במקום להסעיר – הוא הלך למקום הצפוי ביותר שיש, תמורת השכר הצפוי ביותר שיש, עם הסגל הצפוי ביותר שיש בליגה הצפויה ביותר שיש. יאללה ליאו, תן לנו איזה דריבל מול גרנובל, תראה לנו מה זה.
אפשר היהלעשות את זה מעניין: לך לנאפולי למשל. תוכל לחזור לריב עם כריסטיאנו, תוכל להבעיר את דרום איטליה 37 שנה אחרי שהגדול מכולם עשה את זה. זה מייצר עניין, למה לא? נכון, אאורליו דה לאורנטיס היה משלם לך משכורת חייל, אבל בחייאת, כסף זו הבעיה? ולמה לא לבדוק מה קורה באטאלנטה המדהימה? עוד אופציה מעניינת הייתה יכולה להיות לידס. דמיינו לכם את מסי אצל מרסלו ביילסה. תחשבו שנייה על מסי בפרמיירליג. ואם לא לידס, מה רע בליברפול? או דורטמונד, כדי להתמודד כמו שצריך עם באיירן? מה הבעיה? למה לא, יא מסי, למה לא? ממה אתה מפחד?
די ברור ממה הוא מפחד. התדמית הקדושה של נער הפלא, שעטופה בציניות מופלאה כל כך – עליה הוא מפחד. בנאפולי הוא היה הולך מכות – או עם האוהדים, או עם הקבוצות מצפון איטליה, או גם וגם; בלידס הוא היה יכול למצוא את עצמו בכפור של דצמבר ללא ביילסה; בדורטמונד הוא היה יכול להיות 17 נקודות מתחת לבאיירן כבר במחזור ה-10. וכן הלאה וכן הלאה. לכל מקום יש את התירוץ שלו.
בפריס סן ז'רמן לא יהיו תירוצים. עם סרחיו ראמוס, מאורו איקרדי, אנחל די מריה, ווינאלדום וג'יאנלואיג'י דונארומה – הם ייקחו אליפות, אין סכנה שסושו תפריע להם. גם הגביע הצרפתי על הפרק ואל תפסלו גם את גביע ליליאן. אבל צ'מפיונס ליג? אמנם בשביל זה הביאו את מסי, אבל זה כבר עניין אחר וליגה אחרת, ובכלל לא בטוח שהקבוצה מעיר האורות תגיע לגמר.
מסי נתן קריירה אדירה בברצלונה ובנבחרת ארגנטינה. המספרים מדברים בעד עצמם וזה לא משנה מול מי נכבשו השערים – העובדה היא שהם הובקעו. שחקנים אחרים שיחקו מול אותן קבוצות ולא הבקיעו. אבל כל זה מתגמד אל מול הבחירות המשעממות של מסי. במובן הזה, של ניהול המותג שלו – אל מול היכולות והמספרים שלו, הוא כנראה הבן אדם המשעמם ביותר בתולדות המשחק.
מה דעתך על הכתבה?