הקהל של מכבי חיפה הוא הקהל הכי רעב והכי שבע בו זמנית. 16 אלף איש הגיעו אתמול למשחק בסיבוב מוקדמות ראשון בליגת האירופית ולא נתנו לשחקנים אפילו רבע שעה להתרגל למרחץ הזיעה שיש ביולי, לקצב משחק, לרוטינות שעבדו עליהן – והמטירו עליהם שריקות בוז.
זה דיסוננס קשה לחיות איתו, לצד המשא הכבד של שמונה שנים ללא תואר אליפות. מכבי חיפה צריכה פעם אחת להיצמד לתהליך הבראה שיצמיח ממנה אלופה, אבל יש שם יותר מדי קהל שלא ייתן לה שנייה אחת של קרדיט. שמונה שנים היו אמורים להצמיח למכבי חיפה גם קהל צעיר שאינו קהל הצלחות, אבל הוא הצמיח לה קהל שהוא קהל של מחאות.
רק שאין על מה להתלונן. נכון, שתי בומבות לפינה הגבוהה זה עדיין לא טיקי-טקה, אין פה יניב קטן ולא ליאור רפאלוב, אבל יש כדורגל, והוא בכלל לא רע. מדהים לראות איך שחקני בני יהודה לשעבר עברו בקלילות מקבוצה מגיבה לקבוצה יוזמת ונראו יותר טוב מכל היתר – לתשומת לבם של אלה שחושבים שצריך לשלם שמונה מיליון שקל על שחקן, כמו שבית"ר שילמה על מיכאל אוחנה. אפשר לשלם פחות וליהנות יותר.
מכבי חיפה היא לא קבוצה של כוכבים, אבל בהופעת בכורה לעונה הזו היא נראתה כמו קבוצה. ותאמינו לי, שזה מספיק. לא רק לכרטיס לסיבוב השני של המוקדמות, אלא גם לליגה.
זה יספיק גם לליגה. שחקני מכבי חיפה (מאור אלקסלסי)
2. יש מצב שגל לוי הוא מסוג השחקנים שהסרטון שהוא מזמין מעורך הווידיאו כדי להעלות ליוטיוב מורכב מהרבה מהלכים שבהם הוא מוקף בעיגול, כי אלה מהלכים הגנתיים, וכדי להתרשם מהם רצוי לזהות את השחקן. הסרטונים האלה בדרך כלל מרופדים היטב בפתיח ובסגיר שמורכבים משער חשוב ונדיר שכבש, אז גם אם הבמאי אלבני, עדיין יש לפחות שתי זוויות, ובסרטון יוטיוב של תיקולים זה מספיק.
לוי הוא שחקן מוכשר מאוד, והשער הנפלא שלו אתמול אולי יעזור להפועל ב"ש לעבור סיבוב מוקדמות אחד, אבל הוא גם סימפטום לשינוי שעוברת הפועל ב"ש: כבר לא קבוצה של עוצמות – וואקמה, אוגו, מליקסון, ברדה, מיגל ויטור של 2017 – אלא קבוצה שגם בה מונחלת מורשת יוסי אבוקסיס: שחקנים רעבים שרוצים להוכיח את עצמם. עדן שמיר, תומר יוספי, נאור סבג, שון גולדברג. מרגש, אבל בואו נאמר את האמת: לא יספיק.
מוקדם לומר אם הפועל ב"ש תרוץ העונה לאליפות, כי משחק ב-11 ביולי הוא לא אינדיקציה לכלום. היו לה מהלכי כדורגל טובים, היא סובלת בשלב הזה של העונה מחלודה של החלק הקדמי – עובדה שאת השער היחיד שלה במשחק כבש גל לוי – אבל היא גם ממשיכה להתאבד על הברכיים של ויטור – ובעיקר על משחק הראש שלו, שכשל אתמול.
שער נפלא. גל לוי (אודי ציטיאט, אלבניה)
3. כאשר שתי קבוצות מתחילות את אירופה ב-11 ביולי, עוד אחת ב-23 ביולי והרביעית (הפחות חזקה), במקרה, עמוק באוגוסט, הסיכוי שהמצב הזה ישתנה בשנים הבאות הוא כמעט אפסי.
להגיע היום לאירופה זה לא פרס, זה אולי אפילו קצת עונש. לקבוצות צמרת זו מכה. הקבוצות האלה מסיימות עונה בסוף מאי, שחקני הנבחרת – שמחציתם מגיעים מאותן קבוצות – לא נהנים מפגרה, וחלקם אפילו נאלץ ללוות את הנבחרת מבלי לשחק.
אם קבוצה ישראלית לא תעלה בסערה מהסיבוב המוקדם הראשון לשלב הבתים ואז תגיע מהמקום הראשון לשלב הנוק-אאוט, קשה לראות את הניקוד עולה ואת הקבוצות הישראליות מתחילות את דרכן רעננות יותר ומדורגות יותר.
גביע אירופה למדינות כמו ישראל הולך והופך למטלה, למעמסה, לשלב בעונה שדופק את המשכה, בפרט אם הן מודחות בתוך סיבוב ועוד לפני פתיחת משחקי גביע הטוטו. המדינה מדורגת נמוך, הקבוצות מדורגות נמוך, הקבוצות אותן הם פוגשות הן אלמוניות ברובן – ולא בהכרח חלשות, אתמול הייתה דוגמה טובה לכך בשני המגרשים – והקהל הישראלי לא באמת נותן גב.
בית"ר ירושלים, למשל, יכולה להיות מרוצה בסך הכל מהעונה האירופית שלה – היא תסתיים ללא נזקים.
לקבוצה צמרת זו מכה? יובל אשכנזי חוגג שער בכורה בירוק (מאור אלקסלסי)
מה דעתך על הכתבה?