כשאנחנו קטנים, המבוגרים אוהבים להלהיב אותנו בסיפורי כדורגל. העיניים שלהם נפתחות לרווחה, הראש מתרוצץ מזיכרונות והמילים יוצאות כמו מנגינה.
היו בעיקר אוהבים לספר לנו על הכדורגל היפה של ברזיל, ה-"ז'וגה בוניטו". היו מספרים על הנבחרת הגדולה של 1970, משבחים את זו של 1982 שלא זכתה בתואר. אפילו אנחנו היום, בתור המבוגרים, מספרים בהתלהבות אין קץ על הקיץ של 2002 עם רו-רו-רו.
הנבחרת הברזילאית של ליל אמש בניצחון 0:2 על ארגנטינה בחצי גמר הקופה אמריקה לא תיכנס לאותה רשימת סיפורים כמו הנבחרות הגדולות ההן. זה לא שם. אבל לשני רגעים קטנים של קסם, גם לנו נוצרו שני סיפורים חדשים שנוכל לספר לילדים הקטנים שזה עתה לומדים להתאהב במשחק הזה.
נספר סיפור על מגע הזהב של דני אלבס. האיש שבגיל 36 הזכיר לכולנו איזה שחקן גדול הוא. בהווה ובעבר. ההקפצה שלו מעל השומר שהחלה את המהלך לשער הראשון, בין אם קוראים לזה שאפה או לאמברטה (נשאל את סלבה אחר כך), הזכירה במעומעם את ההקפצה ההיא של פלה בגמר 58', או את ההקפצה של רונאלדיניו בגול הראשון שלו אי פעם בסלסאו ב-99', או כל כישרון ברזילאי שסיפרו לנו עליו.
הקפצה שהזכירה שערים בלתי נשכחים (Pedro Vilela/Getty Images)
או נספר על המהלך של גבריאל ז'סוס. אתם יכולים להתמקד בתצוגה העלובה של ההגנה הארגנטינאית (אחר כך), או שאתם יכולים להתמקד בחלק היפה של הסיפור. איך הוריד עם החזה בחלק המגרש של ברזיל, המשיך לדהור כשהוא דוחף את הכדור עם הראש, עובר בקלילות את פסלה, משכיב את אוטאמנדי ומביך את פוית' שנפל שדוד, בדרך לבישול מושלם לפירמינו. זה דווקא הזכיר את הבישול המפורסם של מראדונה לקאניג'ה במונדיאל 1990, אבל זה היה מהלך כדורגל עוצר נשימה. עוד אחד. כזה שמזכיר לכל אוהדי הליגה האנגלית – אשכרה, ז'סוס הוא ברזילאי.
לשני רגעים קטנים וקסומים, "הזוג'ה בוניטו" קם מהקבר.
גבריאל ז'סוס. החלק היפה של הסיפור (Pedro Vilela/Getty Images)
הגנה בוניטו
רק שצריך לומר את האמת: ברזיל מגיעה לגמר הראשון שלה מאז 2007, לאו דווקא בגלל הכדורגל היפה או המהלכים האישיים המבריקים. היא מגיעה לשם בזכות ההגנה המושלמת.
כשברזיל יצאה להתקפות מול ההגנה הארגנטינאית, זה היה נראה כמו בוגרים נגד קבוצת נערים. ארצית. ממעמקי הטבלה. כשארגנטינה יצאה להתקפות, עם מסי ואגוארו הגדולים, זה היה כמו בוגרים מול בוגרים. מצמרת הטבלה. מועמדים לאליפות.
נכון, היה שם משקוף של אגוארו וקורה של מסי, אבל מצב אחד הגיע מבעיטה חופשית רחוקה מהרחבה והשני מקרי. ברזיל בדרך להישג היסטורי של אי ספיגת שער כל הטורניר, כמו קולומביה ב-2001, בעיקר בזכות איש אחד. אפשר לקרוא לו "השוער הטוב בעולם", או בקיצור – אליסון.
שנים רבות לא היה לברזיל שוער ברמה כזו. עכשיו יש לה שניים כאלה, יחד עם אדרסוןן על הספסל. לא היו לו המון הצלות בטורניר, אבל הוא שם בדיוק כשצריך אותו. עם השקט, עם היציאות, עם קור הרוח. בדיוק כמו בבעיטה החופשית של מסי, שהייתה טובה ומדויקת, אותה אליסון החליט לא להדוף – אלא ללקט בשתי ידיו, משל היה מלון.
כמו החופים הקסומים והנקיים של ברזיל הטרופית, כך גם הרשת של אליסון בעונה האחרונה בנבחרת או בליברפול – קסומה ונקייה.
ליקט את הכדור של מסי. אליסון, השוער הטוב בעולם (LUIS ACOSTA/AFP/Getty Images)
האשם?
ויש את מסי, כמובן. חייבים לדבר על זה. טורניר נוסף עם הנבחרת ללא תואר, הפעם אפילו לא גמר. היה לו משחק טוב, לא יותר מזה. הייתה לו קורה שכולם יגידו "נו, בברצלונה זה נכנס" וגם היה לו טורניר חלש. אולי החלש ביותר אי פעם בנבחרת. זו השורה התחתונה, אליה נגיע בכל מצב.
אבל לכל מי שיאשים הבוקר את מסי, שיעלה שוב השוואות למראדונה או לרונאלדו, ידבר על מחסור במנהיגות או שערים, על כישלונות, יש לומר לו דבר אחד: איזה עירני אתה. "כמה כיף לך שהצלחת לישון לילות שלמים ולא לראות משחקים של ארגנטינה בקופה".
כי אם הייתם רואים, ודאי הייתם שמים לנבחרת חלשה, לא מאורגנת, מסודרת, לעיתים מביכה. עם מאמן-לא מאמן ובלי שום תשתית. נבחרת בה מסי ואגוארו לא מתעלים לרמה שלהם בקבוצות, כי אין אף אחד מלבדם. הגנה מביכה, ללא קשר אמיתי ועם פאולו דיבאלה, כישרון כדורגל טהור, שעולה לשחק בדקה ה-86 בפיגור 2:0. חכם.
יהיו המון סיפורים שנספר לילדים שלנו על הקריירה של מסי. הם פשוט לא יגיעו מנבחרת ארגנטינה.
נבחרת מביכה וליאו מסי. ארגנטינה שוב בלי תואר (DOUGLAS MAGNO/AFP/Getty Images)
מה דעתך על הכתבה?