תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

גרוע יותר כבר לא יכול להיות: על ההזדמנות הגדולה של ליאו מסי

ארגנטינה - ניקרגואה 1:5
בעוד המארחת עסוקה בפרשת ניימאר ובפציעתו, ארגנטינה מתכוננת לקופה אמריקה בשקט תעשייתי. אם הפרעוש יזכה דווקא על אדמת ברזיל, תדמית הלוזר הלא מוצדקת תשתנה – אחת ולתמיד. מיכאל יוכין מנתח
זו לא ההזדמנות האחרונה של ליאו מסי. מפתה לתת כותרות כאלה כאשר הכוכב, שיחגוג בעוד שבועיים את יום הולדתו ה-32, מתייצב לטורניר נוסף בניסיון להביא סוף כל סוף תואר לנבחרת ארגנטינה, אבל הצ'אנס הגדול שלו יהיה בעוד שנה. ההתאחדות הדרום אמריקאית החליטה להעביר את קופה אמריקה לשנים זוגיות ולקיים אותו בתאריכים הזהים לאליפות אירופה – וכבר ב-2020 ייערך קופה נוסף על אדמה ארגנטינה וקולומביה. עד אז עשויים שחקנים חדשים רבים לצבור ניסיון בינלאומי, ובטורניר הביתי מיועד מסי לשבור את הקרח ולקבל מדליית זהב. ואולם, זה לא אומר שהוא לא שואף לעשות זאת הפעם. רק הציפיות יותר נמוכות, לשם שינוי.

הפרעוש אפילו משתדל להנמיך אותן בעצמו. בראיון מקיף לטלוויזיה הארגנטינית, הוא הדגיש: "ארגנטינה עוברת תהליך של שינוי. עבור רוב השחקנים, יהיה זה הטורניר הבינלאומי הראשון בחייהם, ולכן לא נהיה מועמדים לזכייה כמו בפעמים הקודמות". חד וחלק – מסי מוציא את האלביסלסטה מרשימת הפייבוריטיות, והוא לא עושה את זה כאמצעי לוחמה פסיכולוגית נגד היריבות. אין לכך תועלת. הוא משדר את המסר הזה אך ורק עבור בני עמו, כי הוא מאס באכזבות ומפלות. כי הרי אחרי כל כישלון, תמיד באים אליו בטענות. הוא לא רק המנהיג, אלא השעיר לעזאזל. הוא זה שלא מצליח לכאורה לשחזר את כושרו מברצלונה במדי התכלת-לבן. אז הוא האשם. והוא ממש לא רוצה להיות האשם הקיץ. הספיקה לו התבוסה לליברפול בחצי גמר ליגת האלופות. שקט נפשי אי אפשר לקנות בכסף.

כישלון, אגב, הוא מונח יחסי מאוד, וזה תקף לגבי מסי במיוחד כאשר בוחנים את התוצאות בקופה אמריקה. השורה הסטטיסטית התחתונה מספרת כך – ארבעה טורנירים, 21 משחקים, הפסד אחד בלבד. וגם ההפסד הזה היה בגמר ב-2007, כאשר מסי עדיין היה בן 20, וברזיל רמסה במפתיע את ארגנטינה 0:3. לאחר מכן, תמיד נעצר המסע של האלביסלסטה רק בפנדלים, ולא תמיד אפשר היה לבוא בטענות דווקא לכוכב הגדול של הנבחרת.



ליאו מסי. שקט נפשי אי אפשר לקנות בכסף (Gettyimages)

ב-2011 הביקורת הייתה מוצדקת וזו אולי הייתה החוויה הקשה ביותר של מסי במדים הלאומיים. הטורניר הביתי היה אמור להיות שלו, אחרי שהבקיע 53 שערים בבארסה והצעיד את הקאטלונים לזכייה באליפות ובליגת האלופות. ואולם, בנבחרת הוא סבל מבצורת, והיא לא נשברה גם כאשר כל העיניים היו נשואות אליו. שיתוף הפעולה עם קרלוס טבס לא הצליח בלשון המעטה, המשחקים בשלב הבתים מול קולומביה ואפילו בוליביה היו חלשים והסתיימו בתיקו, וגם ברבע הגמר מול אורוגוואי השכילה ארגנטינה להשיג שיוויון 1:1 בלבד. מסי בישל אז באמנות לגונסאלו היגוואין, אך זה בוודאי לא הספיק, וההדחה בפנדלים זכורה כשפל עמוק מאוד. זה היה הערב בו הוצמדה למסי תווית הלוזר במולדתו, והוא לא השתחרר ממנה עד היום.

לוזר? תלוי איך מסתכלים על זה. למשל, הוא ניצח עבור ארגנטינה את הגמר מול צ'ילה ב-2015. טוב, כמעט ניצח. בדקה ה-92, כאשר התוצאה עדיין הייתה מאופסת, לקח הפרעוש את הכדור במרכז המגרש, עבר שני שחקנים במבצע נהדר, משך אליו את כל ההגנה שעוד נותרה לפניו ושלח מסירה מושלמת לעברו של אסקיאל לאבצי. כעת, היה דרוש רק כדור רוחב פשוט של לאבצי להיגוואין, והגביע היה בדרך לארגנטינה. זה לא קרה, והזדמנות הפז הלכה לאיבוד באופן רשלני במיוחד. האם זו אשמתו של מסי? ברור שלא. את מי קיללו בארגנטינה אחרי שהיגוואין ואבר באנגה החמיצו את הפנדלים בדו-קרב, וצ'ילה חגגה תואר היסטורי? אתם יודעים את התשובה.

כי בשפת האוהד הממוצע, אשר מעוניין בעיקר לפרוק אמוציות, הכל שחור או לבן. לא ניצחנו? אז בואו נקלל את מסי. זה הפך לסוג של תחביב. גם ב-2016, אחרי שהגיע פצוע לקופה אמריקה בארצות הברית, התעקש לשחק עם זריקות, כבש חמישה שערים, ועבר על הדרך את גבריאל באטיסטוטה כגדול המבקיעים בתולדות הנבחרת, הוא היה בכל זאת הלוזר אחרי הפסד נוסף בפנדלים לצ'ילה. והפעם הוא אפילו החמיץ את הפנדל שלו, והדבר העמיק את התסכול. אחרי הטורניר האומלל הזה, הודיע מסי על פרישה. הייתה זו החלטה של רגע, והוא לא חשב על ההשלכות לעומק. מסי חזר בו תוך שבועות, ושיחק במוקדמות המונדיאל כבר בספטמבר 2016. הוא אף סחב את הנבחרת על גבו להעפלה לגביע העולם. אבל מה זוכרים לו מכל העסק? בעיקר את הפרישה הזמנית, כי היא נתפסת כעדות ללוזריות ולחוסר נאמנותו למולדת.


לקלל את מסי - בארגנטינה זה הפך לסוג של תחביב (Gettyimages)

הסאגה הזו נמשכת כבר שנים ארוכות, והיא פוגעת מאוד לא רק במסי, אלא בנבחרת כולה. מצד אחד, כולם מרגישים תלות בכוכב העל. מצד שני, לכולם נוח מאוד להפיל את כל התיק עליו, וגם ברוסיה דאגו לעשות זאת – מה גם שליאו החמיץ פנדל מול איסלנד וסיים את הטורניר עם שער בודד. אז עכשיו הוא מנמיך ציפיות מראש, עד כמה שניתן לעשות זאת. גם הציטוט הזה עשוי לשמש נשק נגדו, כי הוא מדגיש לכאורה את המנטליות הלוזרית, אבל למסי כבר לא אכפת. גרוע יותר כבר לא יכול להיות. טוב יותר בהחלט יכול להיות – צריך רק לזכות בגביע.

וארגנטינה בהחלט מסוגלת לעשות זאת. נכון – הסגל שלה חסר ניסיון, אבל יש לכך גם יתרונות. כל השחקנים רעבים, כולם נחושים להוכיח את עצמם, רובם טרם טעמו את טעם האכזבה. קון אגוארו מבטיח שיעשה הכל למען מסי. שיתוף הפעולה של הפרעוש עם ג'ובאני לו סלסו במשחקי ההכנה נראה פנטסטי. מסי מצהיר שהוא עייף פחות בהשוואה לעונות הקודמות, שיחק קצת פחות משחקים בברצלונה, והפגין לרוב יכולת עילאית. הרי אפילו במשחק הגומלין מול ליברפול באנפילד, במפלה הגדולה, הוא סידר לחבריו שלוש הזדמנויות הבקעה. היה מספיק כדור אחד ברשת, וזו לא בהכרח אשמתו שכולם החמיצו.

מסי מרגיש על הגל. הוא במיטבו, והוא עשוי ליהנות מאוד מעמדת האנדרדוג החדש. זה יכול להיות הפוך על הפוך. בעוד ברזיל עסוקה בפרשת ניימאר ובפציעתו, מסי מתכונן בשקט תעשייתי. ואם יזכה על אדמת ברזיל, התדמית תשתנה – אחת ולתמיד.
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ