הפועל גלבוע/גליל אינה קבוצה שמסומנת בפתיחת כל עונה כמועמדת לרוץ בצמרת, אבל ב-2020/21 היא חברת קבע בחלק העליון של הטבלה, הסיכויים שלה להגיע לפלייאוף הקרב ובא מהמקום השני בטבלה בהחלט גבוהים, ואחד האחראים הבולטים להצלחה הוא יפתח זיו. אחרי שהצטיין בליגת הקורונה אשתקד, הרכז בן ה-25 התבסס העונה כאחד הישראלים הבכירים בליגה והיכולת שלו היא אחת הסיבות העיקריות לכך שהחבורה מגן נר לא מתביישת להסתכל לאף יריבה בעיניים.
"הקסם שלנו הוא שאנחנו כל הזמן נמצאים ביחד, אנחנו חברים טובים גם מחוץ לאימונים ואוהבים אחד את השני בלי קשר לכדורסל. החומר האנושי הוא אחד הסודות שלנו כקבוצה וזה מתבטא בתוצאות שלנו", מספר זיו בראיון מיוחד לספורט1 ומצביע על מה שעוזר לו לפרוח כבר שנה שנייה בגלבוע: "אתה שומע סיפורים על כמה שהאוהדים חמים ואיך שהמועדון נותן גב, אבל לא מבין עד שאתה נמצא בפנים וחווה את זה בעצמך. יש פה משהו שאי אפשר להסביר במילים, משהו שקט ובריא שמאפשר לי להתקדם ולפרוח".
בעונה הנוכחית זיו שדרג את המספרים שלו ורושם 12.7 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 1.8 חטיפות ומדד 16.1 למשחק – כולם ממוצעי שיא בקריירה. את הביטחון הגדול שבו הוא מתנהל והתחושה שהוא "בעל הבית" על הפרקט, אי אפשר לפספס כבר משלב החימום לפני משחקים: "זה חלק מהבגרות שפיתחתי", הוא מסביר, "לא להתעסק בדברים שלא בשליטתי. אני בעולם שלי ויודע מה אני רוצה לעשות, אני משחרר קצת חיוכים ומנקה את עצמי מלחצים לפני המשחק. בכדורסל אתה צריך לדעת שאם טעית, המהלך הבא מגיע ואתה צריך להיות מוכן ולשנות פאזה. בסוף זאת העבודה שלי, אני צריך לדעת להיות הכי טוב בה".
גלבוע/גליל שרדה שינוי משמעותי מאוד תוך כדי העונה, כאשר בחודש ינואר המאמן ליאור ליובין שהצעיד את הקבוצה למקום מכובד בליגה, החליט להצטרף לעודד קטש כעוזר מאמן בפנאתינייקוס. למרות זאת, אבישי גורדון שהגיע כמחליף השתלב במהרה ושמר על האדומים-לבנים בצמרת, הרבה בזכות השקט התעשייתי שזיו מדבר עליו.
איך קיבלתם את העזיבה של ליובין?
"זו באמת הייתה מכה בכנף. פתאום ביום אחד ישבנו בחדר ההלבשה והגיעה הודעה שליאור כנראה הולך עם קטש. החלפנו מבטים וחשבנו 'יש מצב שזה קורה? אנחנו מקום שני-שלישי בליגה, במאזן אחד הטובים בהיסטוריה של המועדון'. לא הבנו איך ממשיכים עכשיו, היה שבוע מוזר. זו לא סיטואציה רגילה, כי מאמן מצליח בחר ללכת, לא מדובר בפיטורים או משהו כזה. עד שאבישי נכנס לעניינים והבנו מי נגד מי, הייתה לנו תקופה קצת פחות טובה, אבל התלכיד שלנו מאוד בריא ולא נתנו לזה להוציא אותנו מהדרך שלנו. התגברנו על זה ביחד מאוד יפה, עם העפלה לפיינל פור הבלקנית וניצחונות על מכבי ת"א והפועל ירושלים".
זיו גדל בקרית ביאליק, החל לשחק כדורסל בבית הספר היסודי בעקבות אחיו הגדול ובכיתה ט' עבר למחלקת הנוער של מכבי חיפה, אשר בשורותיה החל את קריירת הבוגרים. אלא שבמדים הירוקים לא ממש ניתנה לו הזדמנות ורק אחרי שהחל לנדוד, תחילה לבני הרצליה ובהמשך לאשדוד ולנהריה, הקריירה נסקה והוא הרוויח את מעמדו בליגה. כבר בקיץ שעבר היו לו מספר הצעות מאירופה, אך הסיטואציה לא התאימה בעיקר כי בעולם השתוללה מגפה, וגם מבחינה מקצועית. "לא היה לי ספק. ידעתי והצהרתי שאני מכוון לאירופה, למקום גדול עם יותר מסגרות, אבל גם בגלבוע ידעו שאשאר אם זה לא יקרה. זה היה הכי נכון ומתאים לי", מתאר הרכז את מה שהוביל להחלטה להישאר לעונה שנייה.
בארץ הקבוצה שהכי התקרבה לצרף אותו הייתה אותה מכבי חיפה, אולם למרות שהמגעים בין הצדדים כמעט הבשילו לחתימה, זיו ויתר על חזרה למועדון נעוריו. כעת הוא מגלה מדוע האיחוד המחודש לא יצא לפועל.
ישב לך בראש שלא קיבלת שם צ'אנס בגיל צעיר?
"עם מכבי חיפה היו דיבורים מתקדמים. היא הייתה אופציה בכל השנים וזה היה נראה לי מאוד נכון שאבוא לשחק שם ולהוביל, אבל אף פעם לא קיבלתי מהם תחושה של 'בוא, אתה שחקן בית, ניתן לך את המפתחות'. הרגשתי שלוקחים אותי כמובן מאליו, כאילו 'אם הילד הזה שגדל פה לא רוצה לבוא – לבריאות. לא נתאבד עליך ולא תהיה פה סמל'. הרגשתי שלא באמת מאמינים בי וזו אחת הסיבות שאף פעם לא חזרתי לשם. לא הייתה לי תחושה שבונים עליי".
לפי הקולות בקרב האוהדים, הם דווקא היו שמחים לראות אותך חוזר.
"גם לי יוצא לחוות את זה כשאני מסתובב בחיפה. זה נחמד ונעים, אבל בפועל כשהגיעו החוזים והמו"מ – זה בכלל לא היה שם. זה לא עניין של אוהדים, אלא ההנהלה והמאמנים. זה לא היה כמו בגלבוע שאמרו לי 'בוא, קח את המפתחות ותוביל אותנו'. בדיעבד, אני הכי שמח שנשארתי בגלבוע".
בשנה שעברה טענת באחד הראיונות שאתה מרגיש לא מוערך. אתה עדיין במקום הזה?
"הרבה פעמים חשבתי עם עצמי האם זה מתאים שאמרתי את זה. כן הרגשתי ככה, אבל אולי זה אני שהערכתי את עצמי פחות. ידעתי למה אני מסוגל. עברתי איזשהו תהליך שלקח אותי למקום שאני יותר בטוח בעצמי ויותר מעריך את עצמי. התחלתי להתנהג בהתאם, להתאמן בהתאם וזה חלק מהדברים שגרמו לי להרגיש יותר מוערך מקצועית. בסוף מדברים על המגרש. אבל אני יכול שזה לא מספיק לי, אני רוצה ובטוח שאני יכול עוד. לא מחפש שילטפו לי את האגו".
מבין הישראלים בליגה, זיו מדורג העונה במקום השני במדד ממוצע, חמישי בנקודות, רביעי באסיסטים, שישי בריבאונדים (כולל פורוורדים וסנטרים) וראשון בחטיפות. רק בחודש שעבר הוא נבחר לשחקן הישראלי של החודש, בפעם הראשונה בקריירה. ועדיין, התחושה היא שסביב כישרונות מקומיים בעמדה שלו, כדוגמת תמיר בלאט, ים מדר ונועם דוברת, השיח וה"הייפ" גדולים יותר.
לא הגיע הזמן שידברו יותר על יפתח זיו?
"לכל אחד יש את העבודה שלו. העבודה שלי היא לדבר על המגרש, להיות הכי טוב ולהוביל קבוצה לניצחונות. לא אכניס את השם שלי לפה של אנשים. זה לא בשליטתי. ההערכה הזאת תגיע אחרי הוכחות על המגרש, מה שיצא לי לעשות בשנתיים האחרונות. אני חושב שאולי זה כי אני קצת יותר מבוגר, אני לא בן 20. אני שבע-שמונה שנים בליגה, אולי זה עוד משהו שלא מוסיף. אבל אני בטוח שאני לפני השיא שלי ואתן על המגרש את הסיבות לאנשים לדבר".
שתי הגדולות צפויות לחפש גארד ישראלי בכיר לעונה הבאה. אתה לא נופל מאותם שחקנים, אז למה אתה פחות מוזכר כמועמד לגדולות בהשוואה אליהם?
"אני חד משמעית לא נופל מהם. אין לי חלק במה שקורה בקבוצות. אם אני לא בשיח, זו לא הבעיה שלי. אעשה את המקסימום כדי לנצח משחקים להיות הכי טוב שאני יכול ואם אצטרך להגיע למקומות האלה, אני מקווה לעשות את זה מהדלת הראשית".
שני ההיבטים שבהם זיו ספג את הביקורת הכי גדולה מתחילת הקריירה, היו הקליעה לשלוש וקבלת ההחלטות. העונה, בעיקר בכל הנוגע לראשון מביניהם, הגארד הראה שדרוג אדיר והרים את האחוזים מחוץ לקשת מ-18% ל-38%.
איך עבדת על הדברים האלה?
"הרבה מזה היה עניין מנטלי. יותר להיות 'הבוס' על המגרש בתור הרכז. צריך לעבוד על זה רגשית ומנטלית. מבחינת כדורסל עברתי כמה מאמנים אישיים ועשיתי הרבה דברים מעבר כדי למצוא את הדרך הנכונה. בסוף מצאתי את הנוסחה שלי, אני מאושר ממנה וחושב שהיא שמה אותי במקום הנכון והמדויק. מה שצריך זה להמשיך ולהשתפר מיום ליום, כמו שאמרתי – השיא עוד לפניי ואני לא מתכוון להוריד את הרגל מהגז".
אתה נעזר באנשי מקצוע מחוץ למעגל של הקבוצה?
"יש לי אנשים בכמה נישות. בכדורסל עברתי הרבה מאמנים אישיים ומחנות קיץ בחו"ל ובישראל. אני עובד עם מישהו על הפן המנטלי, וגם עושה אימוני אגרוף. זה אולי נשמע מוזר אבל זה נותן לי תוספת מסוימת לכדורסל. יש לי את האנשים שאני סומך עליהם בעיניים עצומות ואני איתם כל הדרך. הקבוצות נותנות ורוצות לפתח אבל בסוף הם דואגים לעצמם, וזה לא משהו רע. מאמנים צריכים לנצח משחקים בסוף ולשמור על העבודה שלהם, כך שצריך לדעת לעשות את האקסטרות".
בשנתיים האחרונות זיו התברג גם בסגל הרחב של נבחרת ישראל ואף היה משמעותי בחלק מהמשחקים במוקדמות היורובאסקט, בדרך להעפלה לאליפות ב-2022.
"לשחק בנבחרת ישראל זה מדהים. אם היית שאומר לי בתור ילד בן 12 שהגיע למשחקים בליגת העל והתלהב, שאפתח בחמישייה של הנבחרת יום אחד, זה היה נשמע לי אבסורד. זו הגאווה הכי גדולה שיש", הוא מעיד. "לאט לאט בניתי לעצמי את המעמד. עכשיו בונים תלכיד שירוץ כמה שנים ביחד ואני שמח להיות חלק מזה. אני מקווה שנרשום הישג שיזכרו לדורות, כי אני חושב שאנחנו יכולים".
רוב הסיכויים שקטש לא יאמן באליפות עצמה, אחרי שהוביל את כל התהליך בשנים האחרונות. איך מרגיש השינוי הזה כשהטורניר באופק?
"זה קצת מזכיר את מה שקרה לנו בגלבוע עם ליאור. יש סיטואציה שבן אדם יכול להתקדם ולהצליח, אני מאוד בעד שכל אחד יעשה מה שטוב לו מבחינה מקצועית ורגשית. זה לא פשוט, אבל ההחלטה לגיטימית בסוף. עברנו איזשהו תהליך עם עודד, יהיה נחמד ונכון אם הוא ימשיך איתנו, אבל גם אם הוא יבחר להמשיך בדרך שלו זה יהיה נכון ותמיד יהיה לו חלק בבנייה שלנו".
בסופו של דבר, רק 12 שחקנים יהיו בסגל ליורובאסקט. יש לך מקום ביניהם?
"חד משמעית כן. לא אני מחליט, אבל אני בטוח שאני יכול לתרום המון. אמשיך להיות הכי טוב שאפשר על המגרש, אצטרך להוכיח את זה במעשים ואני מקווה שאהיה שם".
מבחינת התחנה בקריירה שלך, אמרת לא פעם שאתה מכוון לספרד. למה דווקא לשם?
"סגנון המשחק יותר מהיר וחזק, אני יותר מתחבר לזה. יש שם המון קבוצות טובות שמשחקות באירופה. אומרים שאחרי ה-NBA זו הליגה הטובה בעולם. זה נראה לי יעד סקסי. היו לי הצעה או שתיים שלא הייתי יכול לקחת, אבל אולי בעתיד זה עוד יקרה".
להגיע כזר לקבוצה אירופית זו תהיה סיטואציה שונה לגמרי וחדשה בשבילך, בלי המשפחה ורחוק מהבית. איך תתמודד עם זה?
"זו הקרבה לא קלה, במיוחד לנו הישראלים שאוהבים את המשפחתיות. אם אגיע לשם – אלמד תוך כדי תנועה מה לעשות. יצא לי לדבר עם החבר'ה שיצאו לחו"ל ואני כן חושב שאני יכול להתאים את עצמי".
"החבר'ה" שזיו מדבר עליהם הם תומר גינת, רפי מנקו ואיתי שגב. ישנה תפיסה סביב הכדורסל הישראלי, לפיה לשחקן המקומי אין לאן לשאוף בארץ אם זה לא למכבי תל אביב, ואולי הפועל ירושלים. אבל השלושה הנ"ל, שהגיעו למעמד של שחקנים בכירים בליגה, לא חיכו לשתי הגדולות והחליטו לצאת להרפתקה בחו"ל.
מה יש באופציה הזו שהופך אותה ליותר טובה ממכבי או ירושלים?
"אני לא חושב שיש נוסחה או דרך נכונה אחת. צריך סיטואציה נכונה וקבוצה שמאמינה בך. עם זה הלכתי כל הקריירה. לאו דווקא ללכת לאיפה שאומרים שכדאי. הראשון שעשה את זה היה תומר, שבא ואמר 'הייתי פה שחקן העונה ואני הולך לאירופה'. זה נתן ביטחון לכולם של 'למה לא בעצם?'".
אולי כי זה כי ידוע שהגדולות לא בונות על הישראלים?
"זה לא סוד. מה שתומר עשה אחרי שהוא היה שחקן העונה הישראלי, זה צעד שהרבה שנים לא עשו לפניו. בלי שאני יודע עד כמה נלחמו עליו בארץ כדי להביא אותו לקבוצה גדולה יותר מאיפה שהוא היה".
אחד הדברים שנאמרו עליך זה שרוב הקבוצות שעברת בהן היו בתחתית. העובדה שלא שיחקת בקבוצת צמרת, עם ציפיות גדולות, תשפיע על היכולת שלך להתקדם לרמה הבאה?
"אני לא בטוח שצריך. גם הזרים שמגיעים לפה מהקולג' עושים שנה בגלבוע או בנהריה וממשיכים פתאום לקבוצות גדולות. ג'מאר גאלי שיחק בלאומית, עשה חצי שנה טובה בגלבוע ויצא לליגה ראשונה בטורקיה, לדרושפאקה שמשחקת בליגת האלופות. למה שהם יצליחו לעמוד בזה ואנחנו לא? פשוט צריך לדעת להתאים את עצמך לסיטואציה ולקחת את האחריות. אני לגמרי מרגיש בשל ומוכן, ואצליח כל עוד אהיה בסיטואציה הנכונה".
מה דעתך על הכתבה?