מפלצת בהתהוות: ירדן שועה – הפונטציאל הגדול ביותר בכדורגל הישראלי

 אם מסכמים את העונה, אפשר לומר שילד בן 20 הצליח לשלוח העונה שלוש קבוצות לאירופה. כשירדן שועה עזב את בני יהודה היא הייתה במקום השני והוא היה עם תשעה שערי ליגה. אתמול הצליח החלוץ לשלוח את מכבי חיפה והפועל ב"ש לאירופה והוא אפילו לא היה על הפיי רול בבירת הנגב.

עכשיו נחדד את זה: שועה הוא מפלצת בהתהוות. יש לו מניירות, הוא לא פציינט קל, אבל הבחור הזה משתמש בגודל, בפיזיות ובחוצפה החיובית שלו בדרך שמעטים בעבר עשו זאת, בוודאי שבגיל שלו. אף אחד לא היה מהמר על ערן זהבי בגיל 20, בלי הופעות בנבחרות, על מה שהוא יהפוך, ועל שועה, שהפסיק להיות בנבחרות לפני שנתיים, מוטב שנהמר כעת: מדובר בחלוץ עם הפוטנציאל הכי גדול היום בכדורגל הישראלי וזה כולל את כדורגלן העונה באוסטריה.

לקחת קבוצה חסרת חוט שדרה כמו מכבי חיפה ולשים אותה באירופה, בדרך ששמורה לווינרים: לנער את כל הירוקים מעליך, לקחת את הכדור ולשגר אותו לחיבורים בדקה ה-90. זה שחקן שלא היה במכבי חיפה כבר הרבה זמן, וזה הרכש הטוב ביותר שעשתה קבוצה ישראלית בעת האחרונה. מכבי חיפה באירופה, מכבי חיפה סגנית אלופה, מכבי חיפה מעצבת את העתיד שלה. היא צריכה עדיין שוער, בלמים, קשרים יצירתיים. שועה כבר יש לה.

רכש הטוב ביותר שעשתה קבוצה ישראלית בעת האחרונה. ירדן שועה (אריאל שלום)

2. לפני קצת יותר משנה הוכתרה הפועל ב"ש כאלופת בפעם השלישית ברציפות. זה קרה לה דווקא אחרי הפסד ליגה ביתי ראשון ב'טוטו טרנר' למכבי ת"א. באותה עת כבש יונתן כהן שער משווה לבני יהודה מול בית"ר ירושלים, שסידר לב"ש לזכות באליפות באותו מחזור, למרות ההפסד. אתמול היה זה יונתן כהן, שבבעיטה שהזכירה את אבא מיקי, הוריד את ב"ש בפיגור של 2:0 למחצית, בדרך לתבוסה 4:0.

ההפסד ההוא של ב"ש, שהיה לא משמעותי, בא לאחר סדרה של קרוב לשלוש עונות שלמות שבהן היא לא הפסידה במבצרה האדום, כך שהמלחמה על הבית הייתה לפעמים חשובה לא פחות, ואולי אף יותר, מהמלחמה על התואר. מאז הפסידה ב"ש עוד ארבעה משחקי ליגה, אבל התבוסה של אתמול כבר לא הייתה סתם תבוסה, היא הייתה אמירה.

אוהדי הפועל ב"ש נהנו בשלוש השנים מההשפלה של מכבי ת"א, של מדינת תל אביב, של המיינסטרים. הם התענגו עליה, המציאו שפה מיוחדת עבורה. למי שגר במדינת תל אביב היה ברור שהגמול יהיה מכאיב. ככה זה אצל מעצמות: הן לא נוקמות, הן מועכות. עד כמה שזה עצוב ומקומם ומייאש, הפער בין מכבי ת"א להפועל ב"ש, על אף שלוש האליפויות הרצופות, נותר כשהיה לפניהן.

מכבי ת"א סיימה את העונה בפער של 31 נקודות מסגניתה, 34 מבאר שבע, עם אחוז הצלחה שלא היה בעידן שלוש הנקודות, עם אחוז הצלחה שלא היה כמוהו 67 שנה, יותר מכל מה שעשתה באר שבע בתקופה המופלאה, שבה הייתה הקבוצה מספר 1 בארץ. במשחקי הכס, חשוב שהדרקון יהיה בצד שלך.

ככה זה אצל מעצמות: הן לא נוקמות, הן מועכות (דני מרון)

3. אומרים שמי שצריך את הנקודות במחזורים האחרונים לוקח. הבעיה בפלייאוף עליון שהוא מאכלס בעיקר את מועדוני הפאר, כך שמשחקי הרעב מפנים את עצמם למשחקים על יוקרה. כדי להבין מה יותר חשוב: מאבק על החיים או מאבק על יוקרה, צריך לצלם את טפסי המשחקים של שלושה המשחקים אמש, במחזור האחרון של העונה, אחרי תשעה חודשים מתישים: כל שלושת השערים האחרונים, בשלושת המגרשים, נכבשו בזמן הפציעות.

שניים מהם היו שערי ניצחון ואחד היה מאוד דרמטי, אילו שער הניצחון בנתניה היה נופל בצד השני. כלומר, בשלושת המגרשים, אף שהתוצאה הסופית לא באמת שינתה משהו, קבוצות נאבקו כדי להבקיע את השער הזה, שסימל לכל אחת את העונה: מכבי חיפה זכתה בסגנות וניצחה משחק מאני טיים שבו הייתה זקוקה לתיקו; מכבי ת"א רמסה את באר שבע, במבצרה, כדי להעביר את הכתר ועל הדרך להלקות את הטוענת; הפועל חדרה סיימה את העונה הטובה בתולדותיה בניצחון שהושג אחרי חזרה מפיגור.

זו תעודת כבוד אדירה לליגת העל, אליה צריך להוסיף את ההופעה של הפועל ת"א במחזור הסיום של הפלייאוף התחתון. הליגה הזו סיפקה דרמה במחזור הסיום למרות שהאלופה בה הוכתרה לפני שמונה מחזורים. אם תרצו, זה בעצם אומר את הכל: הקהילה מכתיבה היום את סדר היום בכדורגל הישראלי, ובקהילה, החשוב מכל זה מה עושה היריבה המושבעת/השנואה. אם תשפיל אותה, תגיע לאירופה על חשבונה, תסיים לפניה, תוריד אותה ליגה, הקהל יאהב אותך אפילו יותר.